רוב גדול בציבור היהודי בארץ (68%) תומך בהחלטת הממשלה להפסיק את המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית בעקבות הסכם הפיוס אליו הגיעה עם חמאס כך עולה מסקר "מדד השלום" שמפרסמים היום (רביעי) מכון גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה ותכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים של אוניברסיטת תל אביב. עם זאת, ניתוח התשובות לפי מיקום עצמי של המרואיינים על הרצף הפוליטי העלה הבדלים גדולים: 82% מי שמיקמו עצמם בימין תמכו בהפסקת המגעים לעומת 59% מהמרכז ורק 26% מהשמאל.
לנתון זה מתלווה תחושה כי ההסכם הפנים-פלסטיני מסכן את ביטחונה של ישראל, עם 57.5% תמיכה בטענה, וכן שיעור זהה של משיבים אינם מסכימים עם הטענה שהייצוג הפלסטינים על ידי יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, כולל יותר ולכן אם ייחתם הסכם עם ישראל הוא יהיה תקף יותר. עם זאת, הציבור חלוק בשאלה אם הקיפאון במשא ומתן מועיל או מזיק לישראל בטווח הקצר ובטווח הרחוק, כאשר מעט רבים יותר בדעה שהקיפאון מזיק יותר הן בטווח הקצר (41% לעומת 36%) והן בטווח הארוך (40% לעומת 34%).
אשר לאחריות השווה שהנשיא האמריקני ברק אובמה הטיל על מנהיגי שני הצדדים, בכך שאף אחד מהם לא הראה רצון פוליטי לקבל החלטות קשות שישמרו את המשא ומתן, רוב הציבור היהודי (56%), כצפוי, בדעה שאובמה אינו צודק בהטלת אשמה שווה על ישראל ועל הפלסטינים. פילוח התשובות לשאלה זו לפי מחנות פוליטיים העלה הבדלים אדירים: בעוד שמבין מי שמיקמו עצמם בימין 27.5% מסכימים עם דברי אובמה, הרי שבקרב אלה שמיקמו עצמם במרכז 54% מסכימים עמו ואילו בשמאל 70.5% מחזיקים בדעה כזו.
אופטימיים ושבעי רצון מהמדינה
ערב יום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל, ניסינו לברר אם אזרחי המדינה שבעי רצון מהישגי המדינה, אם סדר העדיפויות הלאומי ראוי בעיניהם, בדקנו את מידת האופטימיות לעתיד המדינה ואם הם מתכוונים להמשיך לחיות בישראל.
נראה לפי תוצאות הסקר שרוב אזרחיה היהודים (76%) מרוצים מאוד או די מרוצים באופן כללי מהישגיה עד כה של מדינת ישראל. שביעות הרצון בקרב קבוצת הגיל הצעירה ביותר היא נמוכה יותר (64%) מאשר בקרב הקבוצות המבוגרות יותר (בין 74%-83%). כאשר בוחנים את תפקוד המדינה בתחומים מרכזיים בנפרד - התחום הצבאי-ביטחוני, הכלכלי-חברתי, והמדיני-דיפלומטי - מתגלים הבדלים גדולים ביותר במידת שביעות הרצון. בקוטב האחד ניצב התחום הצבאי-ביטחוני, שלגביו 82% הביעו שביעות רצון. פילוח לפי מחנות פוליטיים מעלה כי המרכז הוא המרוצה ביותר (87% לעומת 83% בימין ו-76% בשמאל) בקוטב הנגדי נמצא התחום הכלכלי-חברתי עם 31% מרוצים בלבד. התחום המדיני-דיפלומטי נמצא בתווך, וגם ביחס אליו שיעור הבלתי-מרוצים (54%) עולה על שיעור המרוצים (41%). בתחום המדיני-דיפלומטי נמצאו הבדלים גדולים מאוד על בסיס מיקום עצמי של המרואיינים על הרצף ימין-שמאל מדיני. כך, בקרב מי שמיקמו עצמם בימין 49% מרוצים, במרכז 39.5% ואילו בשמאל רק 19% מרוצים.
חוסר הנחת של הציבור היהודי מתפקוד המדינה בתחום הכלכלי-חברתי בא לידי ביטוי ברור גם בסדר העדיפויות שהוא מציג ביחס ליעד החשוב ביותר שעל הממשלה לקדם כיום. כך, מבין 5 הנושאים שהוצגו למרואיינים, ניצב בראש סולם העדיפויות צמצום הפערים החברתיים-כלכליים (47%), כשהנושא הבא אחריו הוא יצירת פתרונות דיור במחיר נוח (21%). כלומר, הציבור מעדיף את שני הנושאים בעלי האופי הכלכלי-חברתי (ביחד 69%) יותר מאשר את שלושת הנושאים האחרים השייכים כולם לתחום הביטחוני והמדיני: חיזוק כוחה הצבאי של ישראל (10%), שיפור מעמדה המדיני של ישראל בזירה הבינלאומית והשגת הסכם שלום עם הפלסטינים (9% בשני המקרים). יתר על כן, בהשוואה לשאלה זהה שהוצגה בסקר מדד השלום באפריל 2012, העדיפות הניתנת כיום לתחום החברתי-כלכלי גדלה ב-12%.
73% בציבור היהודי אופטימיים מאוד או די אופטימיים ביחס לעתיד המדינה בשנים הבאות. מידת האופטימיות ביחס לעתיד האישי גבוהה אף יותר (85%). האופטימיות לגבי עתיד המדינה היא הנמוכה ביותר בקבוצת הגיל הצעירה ביותר כאן רק 58% הם אופטימיים. זאת לעומת כ 71%-80.5% בכל קבוצות הגיל המבוגרות יותר. פילוח על פי שיוך עצמי למחנה פוליטי העלה הבדל בין השמאל שהוא הפחות אופטימי (רק 58% הביעו אופטימיות לגבי העתיד של המדינה) לעומת המרכז והימין שהם אופטימיים יותר במידה ניכרת (77% בשני המקרים). כשמדובר באופטימיות אישית לא נמצאו הבדלים שיטתיים לפי גיל. הדתיים מעט יותר אופטימיים מהחילונים וכן אנשי הימין מעט יותן מאלה שמיקמו עצמם במרכז ובשמאל. יש לציין כי בכל הקבוצות מדובר ברוב גדול המביע אופטימיות לגבי עתידו האישי.
האופטימיות בשני המישורים עולה בקנה אחד עם הכוונות של הרוב המכריע (80%) לחיות בישראל גם אם הייתה ניתנת לו האפשרות לעבור לגור במדינה אחרת. בשאלה זו מצאנו הבדלים ניכרים בין קבוצות הגיל השונות, אם כי בכולן יש רוב המצהיר על כוונה להישאר בארץ. בקרב שתי קבוצות הגיל הצעירות ביותר רוב זה עומד על 69% ו-71% בהתאמה, לעומת 89% ו-95% בהתאמה בשתי קבוצות הגיל המבוגרות ביותר. גם פילוח לפי דתיות העלה הבדלים משמעותיים: כך למשל בקרב הדתיים-הלאומיים 92.5% הצהירו על כוונה להישאר בארץ לעומת 73% בקרב החילונים. ההבדלים לפי פילוח של מחנה פוליטי הצביע על הבדלים קטנים בהרבה: בימין 83% הצהירו שברצונם להישאר בארץ לעומת 79% בקרב מי שמיקמו עצמם במרכז או בשמאל הפוליטי.
הסקר נערך בטלפון על ידי מכון המחקר "מדגם" בתאריכים 28-29 באפריל 2014, בקרב 600 מרואיינים, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם - 4.1%± ברמת בטחון של 95%. את העיבודים הסטטיסטיים ביצעה יסמין אלקלעי.
מדד השלום הוא פרויקט סקרי דעת קהל חודשיים מתמשך שהחל ביוני 1994. המדד נועד לעקוב באופן שיטתי ולאורך זמן אחר המגמות הרווחות בדעת הקהל בארץ ביחס לקונפליקט הישראלי-ערבי/פלסטיני ונושאים נוספים המעסיקים את החברה הישראלית. נתוני המדד נאספים מדי חודש בסקר טלפוני, המבוסס על מדגם הסתברותי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל. המדד נערך על ידי פרופ' אפרים יער מהתכנית לישוב סכסוכים וגישור ע"ש אוונס מאוניברסיטת תל-אביב ופרופ' תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
לצפיה במדדי השלום לאורך השנים לחצו כאן
המכון הישראלי לדמוקרטיה בפייסבוק
לאתר תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים