מופע האימים של הרשות הפלסטינית

בראיון לטלוויזיה הישראלית בעקבות ה"פיוס" הפלשתיני השתמש אבי דיכטר, לשעבר השר לביטחון הפנים וראש השב"כ, במטאפורה שתיארה בחדות את כוונות חמאס כלפינו. לדבריו, לו היו סוחטים את אמנת חמאס, היו יוצאות ממנה כמויות בלתי נדלות של דם יהודים, זה שנשפך - וזה שהם מתעתדים לשפוך. צעקות הרצח "ח'יבר ח'יבר יא יאהוד ג'יש מחמד סוף יעוד", שנשמעו בסוף השבוע שעבר במהלך הלוויית האחים עוואדאללה, שני ה"שאהידים" רוצחי היהודים, הבהירו את כוונותיו של חמאס לטבוח ביהודים ולחסלם.

פעילי חמאס ראויים לשבח על כנותם. הם משתמשים תמיד באותה אנלוגיה היסטורית שבמהלכה טבח נביאם ביהודי "ח'יבר", הורה לכרות את ראשם של כ?700 יהודים ולקוברם בשוחה בעיר אל?מדינה, רכושם נשדד, ילדיהם ונשותיהם נמכרו לעבדות והנביא שלל לעצמו שבויה מהן. במהלך ההלוויה, שהתנהלה ממש על מרפסתו הקדמית של אבו מאזן ברמאללה, היה אפילו דובר "מתון" שהביע נכונות לממן את הגירת היהודים חפצי החיים מ"פלשתין" לארצות מוצאם.

מופע האימים שנערך בחסות הרש"פ ברמאללה ניפץ את האשליות של אלה המאמינים שכמו שאש"ף הטרוריסטי הסכים לשיחות שלום עימנו, כך יסכים חמאס. התברר, לדאבוננו, שאש"ף לא הפך עורו ולא שינה מעולם את מטרתו לחסל את ישראל ולבנות את "פלשתין" על חורבותיה..

כנותו של חמאס עדיפה על המניפולציות ועל הרמייה של אש"ף, הנוקט אף הוא את לקחי המורשת האיסלאמית: "אלחרב - ח'דעה", היינו: המלחמה - רמייה. לאורך תהליך השלום היה אפשר ללמוד על "תוכנית השלבים" שלו להשמדת ישראל רק דרך מעקב אחר פרסומיה הפנימיים של הרשות הפלשתינית, שכללו התבטאויות ונאומים ב"בית".

החרוצים שבנו (כגון ממר"י ו"מבט לתקשורת הפלשתינית") עקבו אחר תוכניות הלימודים, שידורי הרדיו והטלוויזיה ונאומי המסגדים המצויים בפיקוח הרשות הפלשתינית. התברר, להוותנו, כי גם אש"ף ה"מתון" לא נסוג ולו מילימטר מאג'נדת השמדתנו, חרף רטוריקת השלום כלפי ישראל והמערב, כמאמר המשל הערבי: "על מילים לא משלמים מכס". כל זאת בשעה שהשמאל הישראלי מצדיק את הדברים כ"אילוצים לצורכי פנים" ומתריס נגד "העיקשות" הישראלית.

המשבר בשיחות הוציא את המרצע הפלשתיני משק כזביו. לא היו אלה תירוצי ההתנחלויות, הגבולות, האסירים ושאר הזוטות שעמדו לכאורה בדרכה של המדינה הפלשתינית לצידנו. הפלשתינים סירבו פשוט להכיר במדינת הלאום היהודית ליד מדינת הלאום הפלשתינית בשל תביעתם לבעלות על כל "פלשתין". הכרה בישראל כ"יהודית" משמעה שאין "שיבה" - כמתכון להרס ישראל.

מצעם המשותף של אש"ף ושל חמאס (שנחלקו עד עתה על ה"ג'ובים" ועל "שיטת" החיסול והשליטה) התמזג מחדש ובגלוי כשנציג הרשות, עזאם אל?אחמד, הכריז במעמד "השלום" בעזה: "לא להכרה בישראל כמדינה יהודית" ו"כן לזכות השיבה". באמירה זו נחשף "מסמר ג'וחא", שעליו היו תלויות מקדמת דנא חגורות הנפץ המשותפות של אש"ף ושל חמאס בדרך לחיסול ישראל.

אפשר להתייחס כ"פופוליזם" לדברי ג'יבריל רג'וב, לשעבר ראש המודיעין ושר ברשות הפלשתינית, שהבטיח כי פלשתין כולה תשוחרר, והצהיר כי לו היתה לפלשתינים פצצה אטומית, היה משליכה על ה"סרטן" הישראלי. אפשר להתייחס כ"רטוריקה לצורכי פנים" להתבטאותו של חבר הוועד המרכזי של פת"ח תוופיק טיראווי בשבוע החולף לטלוויזיה של חיזבאללה, כי "המולדת היא כל פלשתין... מהנהר שלה ועד לים שלה לפי העקרונות של תנועת פת"ח מ?1968 (מאבק מזוין)".

ערב השתלטות חמאס על ממסד הרש"פ - מרצון, בכוח או בבחירות - נראה כי עדיף שלטונו של חמאס בשטחים, בדומה לזה שבעזה, על פני מלאכת הרמייה של הרשות הפלשתינית, שתכליתה להביא לחיסולנו בשלבים תוך כדי הונאת המערב וגיוס לחציו. במובלעת ה"שריעה" שתיווצר בינינו לבין הירדנים יהיה קל למדינה היהודית לבודדו ולהרתיעו כלכלית, צבאית ומדינית