"קצינים מפחדים לפקד": האיש שמוביל את מהפכת הקצינים בצה"ל

הדבר הראשון שקולטים כשנכנסים למשרדו של מפקד בה"ד 1, אלוף-משנה אבי גיל, הוא זוג אופניים בהרכבה אישית מסוג "קנונדייל", אחד המותגים הגדולים בעולם רכיבת האופניים. "תרים, תרים", מתגאה אל"מ גיל באופניים ששוקלים קילוגרמים בודדים ומאובזרים במיטב האמצעים לרכיבה נוחה ומהירה.

אל"מ גיל, שידוע בכושר גבוה וירידה לפרטים קטנים, מקיף את עצמו במאות ספרים. חלקם לאספנים בלבד. במהלך הריאיון הוא שולף ספרים, בוחר עמודים ומוכיח שההיסטוריה חוזרת על עצמה. כך, למשל, הוא מצליח להראות בפשטות ששיטת הפריצה לקירות בקסבה בשכם במבצע חומת מגן הופעלה לראשונה ב-1948 בצפת.

הוא צמח בצנחנים, פיקד על פלוגת הנ"ט של החטיבה האדומה ועל גדוד הסיור שלה. הוא שימש גם נספח היבשה של צה"ל במרינס בארה"ב, מפקד יחידת דובדבן ומפקד החטיבה המרחבית אפרים באוגדת יו"ש. בתשעת החודשים האחרונים, מחולל אל"מ גיל מהפכה בבה"ד 1. הקצין הנמרץ כבר הביא את השינוי המהותי בבית הספר לקצינים של צה"ל, אך אינו שוקט על שמריו.

כבר בתחילת הריאיון הוא דוחה את הטענה שצוער בבסיס הודח כי צייר כתובות נאציות על המחברת האישית שלו בזמן הקורס. "הצוער לא הודח בגלל זה. נקודה", מתעקש אל"מ גיל. "הוא הודח בגלל בעיה ערכית אחרת לגמרי. יעלה על דעתך שבגלל ציור במחברת נדיח צוער? אני לא רוצה להיכנס לזה, אבל זה ממש לא נכון".

המילה "גרמניה" דווקא מעלה לאל"מ גיל אסוציאציות חיוביות. כמה שבועות לפני תחילת תפקידו הוא ביקר בבית הספר לקצינים של הצבא הגרמני, ביקור שארגן מפקד בה"ד 1 הקודם אל"מ ערן ניב. מהביקור חזר אל"מ גיל עם תובנות מעניינות לגבי אופן ההכשרה ותנאי הלמידה של הצוערים, את חלקן הוא כבר מיישם הלכה למעשה – ומתבונן בגאווה בתוצאות.

"זה שאני עושה דברים בדרכי, זה לא אומר שהקודם עשה רע", הוא מבקש להבהיר. "כל אחד בא מבית אחר: תמהיל ערכי שונה. תמהיל מקצועי שונה. אני מתמקד באטרף בהתמצאות, פחות בניווט - יותר בניתוח הטקטי".

אל"מ ניב שם דגש על האיתנות של הצוערים, על היכולת לצאת ממצב של כאוס ולשרוד את הלם הקרב.

"אני מתמקד במפקד המחלקה. מבחינתי המ"מ הוא חיית שטח טקטית. אני מדבר על קציני היבשה. הביטוי שלו (של אל"מ ניב, א"ב) לדבר הזה היה כנראה מדברים שהוא חווה. הסיפור של ציר המתפללים (הפיגוע שבו נהרגו 12 ישראלים, א"ב), חווית הלחימה, הוא היה שם מג"ד שבא בהקפצה. זה השפיע על הדרך שלו. אנחנו חברים טובים, בהרבה דברים מסכימים ובחלק לא".

איפה אתה מניח את הדגש בהכשרה של דור הקצינים הבא?

"מפקד זרוע היבשה אישר שצוערי בה"ד 1 יעשו ניווטי בדד. אני מדבר על איתנות נפשית, מנטאלית, חיבור עמוק לניתוח השטח והטקטיקה. זה המ"מ. זו לא שדאות, זה הרבה יותר מזה. זו המשמרת שלי. עכשיו אני. לפני שאתה עושה משהו בדרכך, תשאל את עצמך למה קודמיך עשו את זה".

אז בה"ד 1 הולך להשתנות?

"'חכם השביל מההולך בו'. אתה צריך להבין שבה"ד 1 זה מקום עם מסורת והיגיון. יש פה דברים שטוב שהם יישארו. מצד שני, אתה חייב לחדש. תשאל: האם השביל מוביל לגבעה הלא נכונה כי הגבעה השתנתה?".

למה אתה מצפה מצוער שיהיה מחר קצין?

"באתי לשיחת סיכום עם גדוד גפן. הם הציגו לי מצגת שהם הציגו ברמת מג"ד. אז כל הצוערים מסכנים יושבים משועממים. רס"ר עומד עכשיו ומסמן להם 'כולם בשקט'. אני מסכם את המצגת ואומר להם: 'ממחר, אין מי שיגיד לכם להיות בשקט. ממחר, אתם אחראים על השקט'. זו דוגמה קטנה. הדוגמה השנייה היא תודעת אויב. אני מצפה שכל קצין ייקח אחריות. שילמד ויהיה סקרן. שלא יגיד 'לא נתנו לי, לא קיבלתי'. הגעת לגזרה? תלמד. תתכונן. בדיני נזיקין אפשר לומר 'תבעו אותנו. אתה משלם 100 אלף ואני 100 אלף'. באחריות של מ"מ זה שונה. אחריות זו אחריות".

אילו רעיונות הבאת מבית הספר לקצינים בצבא הגרמני?

"בדרך כלל, צוער אחראי להגיע לשיעור, להקשיב, במקרה הטוב לרשום מעט ולהיבחן. ביקרתי בקורס קצינים בגרמניה. אני רואה אותם יושבים ולומדים ביחד. איך מעצימים את האחריות של המ"מ. איך הם מחלקים את השיעור ומתייחסים לתהליך הלמידה. אני אומר לצוערים: 'לא באתי ללמד אתכם להיות קצינים. אתם באתם להיות קצינים. התנדבתם לכך. באתם מבתים מסוימים'. לדוגמה, כשאני אומר למישהו 'קצין', כל אחד תופס את זה אחרת. כמו שאני אומר את המילה 'אבא'. כשאני אומר 'אבא' ואני קורא על חשדות נגד אביו של הזמר המפורסם, בשבילי המרחק בין זה לבין 'אבא' הוא רב. זה לא אבא. אבל המושג קצין, הוא קצין".

חדד את המסר.

"אני לא מטיף ולא צדקן. אתם פה כי עשיתם תהליך בחיים שלכם וביחידה שלכם חשבו שאתם מתאימים. אם אתם לא רוצים ללמוד להיות מפקדים, אני לא אדע איך לעשות את זה. אני יודע לתת לכם כלים. זו גישה אחת".

מה הבעיה הנוספת?

"יש פה תכנים מאוד מורכבים. לדוגמה, תופעת המלחמה של קלאוזוביץ (קרל פיליפ קוטליב פון קלאוזוביץ, מאבות תורת הלחימה המודרנית, א"ב). סופר כבד. סופר מורכב. איך בעבר לימדנו אותם, שיעור, שעתיים וחצי, מסכן הצוער. יש לצוער מלחמה אחת: הוא נלחם באיך לא להירדם. השיטה היא שבלונית. יושבים שיעור אחרי שיעור. שיטות הטמעה סטנדרטיות. אחר כך מבחן. יש אנשים שקשה להם והם מודים, יש כאלה שנכשלים ואז אתה שואל מה הבעיה. הוא אומר 'יש לי דיסלקציה ולא הצהרתי'. יש כל מיני סוגים של צוערים. והכי גרוע? אם היית תורן מטבח ביום מסוים והיו הרצאות, פספסת תוכן. אף אחד לא יחזיר לך באמת".

אז לאיזה מצב אתה רוצה להגיע?

"להעצים את האחריות של הצוער. הוא אחראי על הלמידה. ראיתי בגרמניה איך יושבים ברביעיות ו'חברותות' – ביחד מטמיעים חומר. אימצנו שיטה. צוער מקבל חומר ל-20 שיעורים כבדים. הצוער אחראי לקרוא לפני השיעור. לאחר מכן, לקיים דיון עם חבריו - ורק לאחר מכן יש שיעור, שגם הוא 45 דקות. השיעור נראה אחרת".

נשמע מעניין. לאן עוד חלחלה השיטה?

"בעבר הייתה בבה"ד 1 מטלה של 'ספרא וסייפא'. קוראים ספר, בדרך כלל 'פלוגה ד'' של מוטה גור, ואומרים להם 'תגישו עבודה עד חודש מתחילת הקורס'. אני אומר לך שהיו צוערים שההורים שלהם הכינו להם את העבודות. היו צוערים שהעתיקו מהאינטרנט. והמפק"צים (מפקדי הצוותים)? היו תמיד בודקים בשבוע האחרון כי אין להם זמן. איך אני יודע? כי לקראת הסוף היו באים אליי עם בקשות לוועדת הערכה לפני הדחה כי הצוער העתיק. אני שואל 'למה עכשיו? הוא הרי הגיש את זה לפני חודשיים'".

מה השתנה בתהליך?

"הצוער בוחר ספר שמעניין אותו. מקבל עליו את אישור המפק"צ. כותב עליו שלושה עמודים. אחר כך מגיש אותו ומנהל עליו דיון עם המפק"צ בשיחה אישית. זה כבר רץ".

עושה רושם שדור הצוערים השתנה. יש פחות קשב. פייסבוק, אינטרנט.

"הכיוון הוא למחשב את כל החדרים ואז להפוך הרצאות נבחרות להרצאות בנות עשר דקות בווידאו. בדיוק כמו ב-TED – קצר, קולע, ממוקד. אנחנו מריצים בקרוב פיילוט בנושא. אני שואל את עצמי איך אני מתאים את עצמי ליכולת הקשב של הצוער".

אתה מפקד שדה עתיר ניסיון. ראית את בה"ד 1 עוד לפני שהגעת לפקד עליו. מה הדהים אותך בבה"ד 1 עם כניסתך לתפקיד?

"הפחד מלפקד. קח לדוגמה את סוגיית הצעירות-ותיקות. אני מראיין מפקדי צוותים לפני כניסתם לתפקיד. הקצינים הכי טובים בצה"ל. אני שואל את הקצינים 'ספר לי איך היה ביחידה' ואז הוא אומר לי 'נלחמתי בוותיקות-צעירות'. אני אומר לו 'איך זה שכולם נלחמים בזה ואנחנו שוב ושוב וחוזרים אחורה כל פעם?'. אז מה קורה לנו? אל תהססו לפקד. הייתי במצפה רמון. אני רואה חייל יורד מאוטובוס. לא שלי. עם חולצה בחוץ. לידו עומד קצין מחיל ההנדסה, גם לא שייך לי. תפסתי את הקצין. שאלתי אותו 'למה אתה לא מעיר לו?'. זה משגע אותי. קח אחריות. זה מתחיל מזה. המעז - מפקד. אני דיברתי על האומץ לפקד. קצינים מפחדים לפקד".

באיזה הקשר?

"בעיקר בשגרה. 'לא נעים לי, לא נעים'. מ"מ בגולני שיש לו צוער שייט (שייטת 13) הוא מפחד לפקד עליו כי הוא מקצועי מאוד".

ועדות ההערכה לפני האפשרות להדחה מגלמות את הסיפור כולו של בה"ד 1.

"היה פה סיפור על מפק"צ מדובדבן שהזחיל ביום השואה לפני שנה את הצוערים שלו. תפסו אותו. הוא סיים את תפקידו אחרי ועדת הערכה. אני יכול לכתוב ספר על הוועדה הזו. חשוב לציין כי אני ממעט להרחיק אנשים לצמיתות. מאז שנכנסתי לתפקיד היו לי מעל מאה ועדות הערכה".

היו מקרים קשים במיוחד?

"היה לי צוער שהודח. הוא יוצא החוצה ומאיים על המפק"צ 'אתה תראה, יסגרו איתך חשבון'. הוא התחיל אצלי בוועדת הערכה, סיים את הערב בכלא 6. הייתה לי צוערת שהתעורר חשד לגביה שהיא מרמה בניווטים. הגברנו את קושי הניווטים והצוערת מקבלת ציונים שאני לא קיבלתי. חשדו שיש לה ספר קודים. היא באה יום אחד מקריאה את הקודים. המפק"צ לקח אופנוע, נסע לראות את הסמל וגילה שהיא העתיקה. היא לא הודתה והורחקה לצמיתות. אחרי שבועיים היא כותבת מכתב ומספרת 'שיקרתי לאורך כל הדרך'. לאחר מכן הגישה קבילה נגדי".

אני מחזיר לעניין השטח: החיבור להתמצאות והוויתור על המושג "ניווט".

"לא ראש מלמד את הרגליים, אלא הרגליים והראש לומדים ביחד. ההתנסות האישית, השהייה בשטח, הסיפור של ירידה לשטח – זה קריטי בהכשרה. היום, אצלי קצין שריון הולך שישה קילומטרים לבד בלילה. צוערות קרקל עושות בדד. אני רוצה שאנשים לא יפחדו".

אתה מדבר על פער בתחום הניווטים. לא כמו ביחידות העלית, הפער נמצא בגדודים. איך הגעתם למצב הזה?

"יש בעיות של ניווט בצה"ל. זו תולדה של 'וויז', פחות מטיילים. זה דור ה-Y. יודעים איך להגיע לנווה צדק, לא יודעים איך להגיע לגבעה הרלוונטית. בדקנו ומצאנו שבסיירת מטכ"ל לדוגמה לא נותנים ציונים על ההתחלה בניווטים כי רוצים לעודד למידה. זה מה שאנחנו עושים".

אל"מ גיל מודה שייתכנו שינויים נוספים בתהליך הקבלה לבה"ד 1, כשהדגש יושם על הכושר הגופני לכלל הצוערים ועל המצופה מהם בהמשך הקורס. הדיבור על כושר וריצה עם מדריכות, מעלה מיד את החיכוך של דתיים עם בנות. "אני לא סופר חובשי כיפה ושאף אחד לא יקטלג לי אותם. לא סופר בהגדרה. יש לי צוערים. נקודה. זה לא מעניין אותי. אם יפנו אליי מחר מאכ"א, אין לי נתון כזה לתת להם", הוא מבהיר.

מה דעתך על מסלול "גלעט כושר" לחרדים לקצונה?

"כל עוד זה קורה כאן, אני אעשה את המקסימום. מצד שני, אם הרבנים הצבאיים עושים כאן קצונה אין שום סיבה שהשאר לא יעשו. אנחנו דואגים לכל התנאים כמתחייב בפקודות".

נמתחה עליך ביקורת שפירקת את הפלוגה של חובשי הכיפות שהתרוצצה לה בגפה בבה"ד 1. הפנו מכתבים נגדך, כולל ביקורת אישית.

"אני לא חושב שזה ראוי. זה בה"ד 1. מי שקשה לו, שיסובב את הראש. הקטנו את הפלוגה לרמת הצוות וזה נמצא יחד עם כל הפלוגה. כבר היו לי דילמות והמפקדים התמודדו עם זה יפה מאוד. נאמר לצוערים שאם הרבנים הראשיים מסובבים את הראש או מורידים מבט בזמן שירת נשים, גם הם יכולים. למי שממש קשה, הוא יכול לצאת החוצה. זה לא קרה, אבל יש גם מידתיות. המטרה היא לרדד חומות, לא להגביה אותן. הצוער שנכנס לכאן חותם על מסמך 'מתחייב אני'. הוא נשאר אצלו והוא מתחייב, בין היתר, להיות מאזן ומאוזן. לא רק להיות צוער, אלא לא לפחד לפקד".

עוד בנושא צבא וביטחון:
המעז ניצח: צל"ש מיוחד לסיירת מטכ"ל על "מבצעים מורכבים"
לאן נעלמו כספי המענק של המילואימניקים?
לראשונה בחיל האוויר: מטוס תובלה שמגיע עד קנדה

לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com