אמהות שכולות כותבות לבנים שנפלו

לא יכולה להרשות לעצמי ליפול

צוער שב"ס רמי ישראלי נספה באסון האוטובוס בשריפה בכרמל. אמו כותבת לו על אביו, שמרבה בשתיקותיו, על אחיו שמזכירים אותו מדי יום, ועליה עצמה - שיודעת שעוד תיפגש עמו

  • השריפה בכרמל
עליזה ישראלי

רמי, בני היקר

שלוש שנים חלפו מאז היום הארור ההוא שבו אחזו בכם להבות האש בכרמל. 44 חבר'ה מובחרים נספיתם באסון הנורא ההוא ואנו המשפחות נותרנו עם הכאב והשכול הנורא הקשה מנשוא. מה אספר לך בני, מאין אתחיל. אצלנו כלום כבר לא כמו שהיה. שלוש שנים של כאב, צער וגעגועים, געגועים עזים.

אצלנו במשפחה דבר כבר לא כמו שהיה. נכון אנחנו המשכנו לחיות, אבל נפשנו חלולה, ריקנות אחת גדולה שוכנת בלבנו. כמה אתה חסר לנו ילד שלי. אילו רק יכולת לראות איך ילדיך גדלו, ילדים לתפארת יש לך רמי, בדיוק כפי שחלמת ורצית שיהיו. הם נותנים לנו את הכוח והרצון להמשיך לחיות אך יחד עם זאת קשה לראותם בלעדיך, העיניים תמיד מחפשות אותך מאחוריהם ואתה אינך.

ולמרות זאת אנו משתדלים להחזיק בית נורמטיבי ושמח כדי שיהיה לילדים ולאנשים המגיעים אלינו נעים לשהות בביתנו, כי אף אחד לא רוצה להיות בסביבה עצובה. אני יודעת כמה קשה לאחייך להמשיך בלעדיך, בכל סיטואציה והתלבטות שמך עולה, "מה רמי היה עושה?", "מה הוא היה אומר?", כמה "רמי היה עף על זה", מבטים מצטלבים ושתיקה מעיקה.
אחותך הקטנה סיימה צבא והיא אחרי הטיול הארוך. כן רמי, המשכנו בחיים כי כנראה אי אפשר אחרת, אני לא יכולה להרשות לעצמי ליפול, צריך לשמור על משפחתנו הקטנה כאן, המשפחה שכל כך אהבת, שלא תתפרק.

טוב לדעת (מקודם)

שיטת השחייה שתשנה לכם את החיים (ותהפוך אתכם לחטובים)

לכתבה המלאה

מפחדת שלא אחזיק מעמד

מבטיחה לך בני שתמיד נהיה בית חם ואוהב לאשתך ולילדיך המקסימים הם חלק מלבנו ונשמתנו, נהיה שם תמיד בשבילם רק תעזור לנו ותישלח משם כוחות. ואבא, רמי, אבא שותק מאז, פשוט שותק שתיקות ארוכות. רק עיניו האדומות לרוב מספרות מה באמת עובר עליו.

מתגעגעת אליך ילד שלי, לצחוק המתגלגל ולחיוך היפהפה שלך, לנוכחות שמילאה את כל חלל הבית כשנכנסת בו. אז אנחנו ממשיכים רמי אבל עצוב, כל כך עצוב. עצוב כשקשה ועצוב כששמח וכל יום הוא מאבק אחד גדול לעבור אותו.
השמחות מהולות בעצב וברגעים המעטים שאני צוחקת אני מרגישה רגשי אשם ואינני יכולה להבין איך יכול להיות שאתה אינך ואני ממשיכה לחיות, כנראה אתה דואג לכך, אחרת אין לי הסבר. תמשיך לשלוח לנו כוחות ולשמור עלינו מלמעלה כי עם הזמן אובדנך וחסרונך קשים יותר, הגעגועים גוברים ואין לי מושג איך מתמודדים עם זה.

אני מפחדת רמי, מהעתיד שמא לא אוכל להחזיק מעמד הלאה. אני רוצה להיות חזקה בשבילך, בשביל הילדים וכל הסובבים אותנו ומבטיחה לעשות הכול לעמוד בזה. אבל הלילה יורד והוא האויב הכי גדול שלי, הלילות ללא שינה ומחשבות אין סוף, איפה אתה, מה קורה איתך ובעיקר מטריפה אותי השאלה, אילו ניתנה לך אפשרות ברגעיך האחרונים מה היתה בקשתך האחרונה (למרות שאני יודעת מה היית מבקש), האם אמרת "אוי, אמא", ומחשבות על איפה היינו כולנו אילולא. והכמיהה האין סופית שאולי הלילה תופיע בחלום. כן רמי זה מה שנשאר, התמונות והציפיות לראותך ולו לשבריר שניה בחלום.

אז תשמור עלינו משם ילד יקר שלי ואני מבטיחה לך לעשות הכול להיות חזקה.

אוהב אותך עד נשימתי האחרונה וניפגש בסוף.

מישר רמי ישראלי נספה באסון האוטובוס בשריפה בכרמל בדצמבר 2010. הוא היה בן 33 במותו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully