ישראל: מקלט ליהודים - ומקור לתקווה

בפתח השנה ה?67 להקמתה, ישראל רחוקה עדיין מלהידמות לחזון המדינה היהודית של תיאודור הרצל. גם הנסיבות השתנו מאז התנהלו חייו הציבוריים על רקע משפטו של אלפרד דרייפוס בשלהי המאה ה?19, ועד להתמודדות העכשווית של העם היהודי עם שכנות עוינת במזרח התיכון ובעולם הרחב. אך יעדה הראשוני, הבסיסי, של התנועה הציונית זכה להצלחה, אף שהחמיצה את סיכול השואה: כינון מקלט בטוח לעם היהודי במולדתו במשפט העמים.

ישראל לא קמה בגלל השואה, אולי למרות השואה. אבל הגיעה להישג מרכזי שהוא מענה לשואה: עוצמתה מונעת שואה חד?צדדית נוספת. במצב החמור מכל יהיה בידה לגבות עין תחת עין, שן תחת שן, שואה תחת שואה. לכן ייתכנו מאורעות קשים, אבל היא מקלט בטוח ליהודים מפני הנורא בפשעים.

מצד אחד, לא תמו האיומים על קיומה. יש אפילו ערעור עליו ב"משפט העמים". ארגונים בינלאומיים מבקשים להגביל את ריבונותה החוקית. לפחות במקרה אחד - אירועי המרמרה ששייטה לעזה - גם לפגוע בזכותה להגנה עצמית.

הפור עוד לא נפל. אין סימנים שהפלשתינים מוכנים להתחייב בהסכם שלום לקץ הסכסוך. אך לראשונה מאז החורבן בשנת 70 לספירה, קיומם הפיזי והריבוני של היהודים מותנה ביכולתם לפתח את כוחם ולהפעילו ללא היסוס בשעת מצוקה.

טבעי ששישה מיליון אזרחיה היהודים של ישראל אינם נותנים דעתם למציאות זו. מפני שרובם המכריע לא התנסה במציאות אימתנית, ומפני שקשיי היום?יום מאפילים על היכולת לראות את הדברים בכללותם, ממה שנקרא פעם מעוף הציפור, ועתה מרום הלוויין. דרכן של חרדות ודאגות להציף אופטימיזם ותקווה.

בכל זאת אפשר לתת במדינת היהודים סימנים. בעולם סוער היא מקיימת כלכלה יציבה, יחסית; לנוכח מערב מוכה אבטלה, היא אבן שואבת למבקשי תעסוקה.

מודעותה לפגמי מערכת החינוך היא מקור לתקווה, שלא יניחו לה להידרדר לתחתית הבינלאומית. לא בית הספר ולא האקדמיה מיצו עד כה את היכולת היהודית, וגם לא ברור כי יימצאו ההבנה והמשאבים הדרושים לכך, אבל אין ספק כי היא לא תוותר על התמודדות עם קטני החזון והקשיים.

ממש כפי שהיא נתונה עתה למאבק רב?זרועי להגנת הדמוקרטיה הישראלית ועליונות שלטון החוק ברוחו של מנחם בגין, ולביצור מעמדו של בית המשפט העליון. היא פתוחה ליהודים, אבל ליבה אינו פתוח לקליטת ספק?יהודים, וההתמודדויות האלה טרם הוכרעו. עדיין בכוחם של מגיני שלטון החוק להדוף בהצלחה ניכרת או יחסית את המתאנים להם מבית, אך מה יהיה על המבקשים להתגייר?

ישראל 2014 ראתה בשנים האחרונות את חידוש זרימת המשאבים לאקדמיה, שכיבדה אותה בשורה של פרסי נובל. עלה בידה לכונן מחדש את השפה העברית, שהיא הישג אנושי חסר תקדים.

יש לה מגרעות רבות. הן גם מחריפות. פשיעה והיעדר התחשבות בכבוד האדם ובזולת, אבל מי יכול להיות חלק ממנה ולא לאהוב אותה על מה שהיא מקרינה - "אלפי שמשות זורחות"?