אסור להתלהם, אסור גם לטייח

אמילי עמרוסי
05/05/2014

הכי קל להגיד "זו עצמאות זו?", לאנפף שהעניין הזה - מדינת ישראל - לא יוכל להמשיך להתקיים כל עוד יש (מחק את המיותר) שחיתות, אוזלת יד ביטחונית, טלוויזיה גרועה, כיבוש, מחירי עגבניות גבוהים ובעיות עם הבדואים. הכי קל להודיע שחורבן הבית השלישי בדרך משום שלא נותנים ליהודים להתפלל בהר הבית או כי הדואר בשביתה. טומי לפיד ז"ל כתב פעם שהיה רוצה לקבל מכתב מקורא שלא מתחיל במילים: "אם זה יימשך כך, זה סופה של המדינה".

הרבה יותר מסובך לדבוק באמונה שמדינת ישראל לא תיחרב ולא תימוט, שלא נצא לגלות שלישית, ש"גאולה אחרונה אין לה הפסק", כפי שנכתב במדרש תנחומא - וזוהי אכן הגאולה האחרונה - להחזיק במשנה ציונית סדורה, ולהאמין.

בעיצומה של מלחמת העולם השנייה היה הרב הראשי לישראל, הרב הרצוג ז"ל, בארה"ב. באותה שעה עמד צבא גרמני אדיר בפאתי ארץ ישראל, ומארחיו של הרב הרצוג ניסו לשכנע אותו להישאר בארה"ב עד יעבור זעם. אמר להם הרב: "בית שלישי מובטח לנו שלא ייחרב. עתה, כאשר מתחיל להיבנות הבית השלישי, אין מה לחשוש מפני חורבן היישוב. סיימתי את שליחותי ואני חוזר מייד לארץ ישראל". הוא חזר. הצבא הגרמני נחל מפלה בקרב אל?עלמיין.

מותר להתלונן ומותר לדרוש שיפוצים. מה שצריך הוא פרופורציות. ארגז התיקונים של המדינה הזאת הוא כנראה אחד הגדולים, יש פה באגים וכשלים ומכשולים ללא סוף. אבל המדינה עצמה - היא בסדר. היא לא קורסת לתוך עצמה בגלל ש"רפאל" נסגרה לעשרה ימים.

* * *

דווקא במגזר הדתי?לאומי, שפיתח את המניפסטים הציוניים הכי משכנעים, צומחת הערוגה הפוסט?ממלכתית שהיא לא איום על מדינת ישראל אבל בהחלט קוץ בעין. דווקא שם עולה הקול של חורבן שלישי.

תג מחיר. נבלת הבואש בחצר האחורית שלנו. זו שאנחנו לפעמים משתכנעים שהיא בכלל לא קיימת, והיא המצאה של השב"כ והתקשורת, ולפעמים רוצים לקבור את עצמנו מרוב בושה. הפגיעות בערבים ובחיילים מתבצעות על ידי קבוצת אנרכיסטים מלאי דמיונות שבגלוי ובמובהק מתנגדת לכל חוק ודין, ומושפעת מזליגה של תפיסות אנטי?ציוניות שמגיעות מהיהדות החרדית.

אנחנו יודעים שהאנרכיסטים הם איום תדמיתי ופוליטי חמור על עתיד ההתיישבות, אבל כשתגי מחיר מתרחשים רחוק מאיתנו, אנחנו מהרהרים באפשרות שמי שאחראי לכך הוא פרובוקטור שמטרתו להשחיר את פני הימין, שיכור, מעורער בנפשו, ואולי בכלל ערבי. כשזה קורה ליד הבית שלנו, משום מה, אנחנו יודעים שזה אמיתי. ונחרדים.

נכון שאסור להתלהם ולהכליל, כי מאה אחוז מהמתנחלים ואנשי הימין הם אנשים רגועים ואזרחים למופת - והחבורה הפרועה הזאת היא אפילו לא טעות סטטיסטית; נכון שאסור לכנות קשקושי גרפיטי בתרסיס צבע בשם "טרור יהודי" - כי ראינו וחווינו מהו טרור, וזה לא דומה לזה; ונכון שהתקשורת יוצאת מכליה כדי להעצים בזכוכיות מגדלת ענקיות את הפשפשים הללו. אבל אסור לטייח.

* * *

זה קיים. זה נוכח. אפשר לפגוש את הריח הרע של זה בקצה של כל ישיבה תיכונית, בשוליים של כל יישוב דתי יוקרתי. קחו מרד נעורים והורמונים, הוסיפו תסיסה נוכח התעמרות שלטונית, איבה לבורגנות, ומגורים באזורי סכסוך, בחשו עם מעט התעלמות הורית, בזקו אי?צדק בדמות הגירוש מגוש קטיף וקיבלתם בלון של בלאגן.

בערב פסח יזמו כמה משפחות מהיישוב שלי איסוף של מוצרי חמץ פתוחים לטובת הפועלים הפלשתינים הבונים את בית הכנסת בשכונה הצעירה. זה התחבר ליוזמה אחרת: אריזות חמץ סגורות (פסטות, קמח, עוגיות וכדומה) נאספות במרוכז, נמכרות לגוי על פי היתר רב היישוב, ונמסרות לאחר הפסח למשפחות (יהודיות) נזקקות. מכיוון שאין דרך הלכתית ומעשית להשאיר עד לאחר הפסח אריזות חמץ פתוחות, רבים מהמתנחלים מנצלים את השכנות עם הפלשתינים כדי להעביר אליהם את המזון במקום להשחיתו בפח. כ?60 משפחות מהיישוב שלי התאגדו השנה כדי למסור יחד עשרות קילוגרמים של מאכלים לשכנים.

הרעיון מיושם כבר שנים ארוכות ביישובים רבים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה ז"ל. אלא שהשנה הרהיבה עיתונאית אחת, תושבת היישוב, לצלם את הארגזים המתפקעים מחמץ טעים וטוב, והעלתה את התמונה לפייסבוק.

כשחזרתי הביתה לאחר כמה ימי היעדרות בחופשת החג, גיליתי ליד הדלת את התגובה לפוסט בפייסבוק: "דרישת שלום מ?לו?ב??ן" (שמו של כפר פלשתיני) נכתב על כרזה, ולידה שלושה בקבוקי תבערה (בקבוקי זכוכית שמולאו בנפט ובפייה שלהם תחובה פיסת בד), סלע צבוע באדום ו"מטען חבלה" עשוי גלילי נייר טואלט. ריח הנפט נשאר על הידיים שלי הרבה אחרי שהשלכתי את השי לחג לצפרדע האשפה הגדולה.

זו אולי היתה דרך מתוחכמת להגיד לי שמי שנותן מזון לאויבים יקבל בתמורה בקבוקי תבערה, אבל ייתכן שהיה שם גם איום מרומז על חיי. אני הולכת ומבינה שהתופעה שרירה, קיימת ומאיימת. בשבוע שעבר פירסם עמיתי יהודה יפרח בעיתון "מקור ראשון" דברים שנשא הרב יצחק גינזבורג, איש חב"ד, בכינוס ביצהר. לראשונה שורטטה משנה אידיאולוגית (מבהילה) המצדיקה את מעשי תג מחיר: לערער על השלטון החילוני של מדינת ישראל, לסדוק את תפיסת עולמה של הציונות הדתית.

"כשיש לידה יש צירים, יש חבלי לידה. גם האמא סובלת, וגם התינוק, העובר, ודאי מרגיש את החבלים. הוא משתולל בתוכם. הוא עושה מעשים בלתי מבוקרים. התופעות של החבר'ה הטובים שעושים כל מיני מעשים, אלו סימנים של חבלי לידה". הרב גינזבורג מדבר על הכחדת מדינת ישראל ולידתה של מדינה חלופית. "כאן ביצהר יש רחם מיוחד, זוהי הישיבה, והמטרה של הרחם היא שייוולד ממנה עם חדש. אנחנו באמצע תהליך לידה ויש חבלי לידה שהם "גויישקייט". לכן עושים מעשים שהם כמו גויים, מקריבים קורבנות בחוץ ועושים כל מיני מעשי גויים".

טקסט אנרכיסטי. "גאולה במסלול התרסקות", הגדיר זאת יפרח תחת סימן שאלה. אני מאמינה שלא. גאולה עם נזקים, חבורות כחולות, וצליעה - כן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully