"מלכה נפלה", שידרה עליזה פויכטוונגר ממוצב הפיקוד של כפר עציון הבוער בד' באייר תש"ח. "מלכה" היה שם הצופן של כפר עציון. כחצי שנה עמדו מגיניו על נפשם מול כוחות ערביים עדיפים בתחמושת ובמספר, ועל סף הקמת המדינה לא יכלו עוד. "קרב מצדה נואש מתחולל בכפר", דיווחה פויכטוונגר בתשדורת האחרונה לירושלים. "הערבים נמצאים בכל מקום. הם מונים אלפים". כעבור כמה דקות טיפסה על גג מוצב הפיקוד וניפנפה לאות כניעה בסדין מוכתם בדם, שאותו הצמידה לאנטנה של המשדר.
עשרות הלוחמים שנותרו בחיים התקבצו ברחבה שלפני המפקדה כדי להסגיר את עצמם ואת נשקיהם לאויב, אך שוביהם החלו טובחים בהם. רובם נרצחו. מעטים הצליחו לברוח ולשרוד. באותו יום נפלו בכפר עציון 127 לוחמים ולוחמות, חלקם שרידי שואה שעברו את כל מוראות מחנות ההשמדה והגטאות. רק ארבעה, ובהם פויכטוונגר, נותרו בחיים.
240 מתיישבים ולוחמים נפלו בקרבות שהתנהלו בגוש עציון, אשר כפר עציון היה רק אחד מארבעת יישוביו באותם ימים. רבים מהלוחמים נפלו בשבי הירדני. לימים קבעה הכנסת את יום נפילת גוש עציון כיום הזיכרון הכללי לחללי צה"ל. מעטים זוכרים זאת היום. מדינת ישראל הוקמה לאורו של גוש עציון הבוער. "מלכה" נפלה ומלכות קמה.
מעטים אף פחות זוכרים כי בתקופת המצור עסקו מגיני הגוש, נוסף על הגנת היישובים, בשיבוש מערכי האויב שצר על ירושלים. מגיני הגוש תקפו את כוחות האויב על כביש ירושלים?חברון, עורק התחבורה שקישר בין הלגיון הערבי והכנופיות בחברון ובסביבתה לבין ירושלים. יוחנן בן יעקב, חוקר הגוש, מציין כי בראשית חודש מאי 1948 העיד קצין מהלגיון הערבי שלחם באזור כי הלגיון הערבי הגיע למסקנה כי לא יהיה אפשר להגיע לעיר הבירה ירושלים כדי לכבוש אותה, כל זמן שגוש עציון יושב על אם הדרך. כך הפך למעשה גוש עציון לעמדה קדמית להגנת ירושלים, ובפועל - הקריב את עצמו למען ירושלים העברית.
שבו בנים לגבולם
דוד בן?גוריון ידע להעריך זאת ולימים כתב: "רבים מדי בשבילנו נפלו שם, אבל אם קיימת ירושלים עברית, אם מכת המוות ליישוב, שהיתה כמונחת בקופסה של האויב, לא ניתנה - אזי התודה הראשונה של ההיסטוריה הישראלית ושל העם כולו נתונה על כך, בראש ובראשונה, ללוחמי גוש עציון".
ואכן, אף על פי שניהלו מאבק על עצם קיומם, לחמו למעשה מגיני הגוש גם למען ירושלים. הם תפסו משלטים במנזר הרוסי ובחירבת סאוויר, ששלטו על הכביש, הניחו מחסומים ומוקשים והציבו מארבים לרכבי הכנופיות ולשיירות של הלגיון הירדני.
משה ("מוש") זלברשמיט, מפקד הגוש, שנהרג בקרב על המנזר הרוסי, טבע את הסיסמה שליוותה את לוחמי הגוש בקרבות הללו - "נצח ירושלים". אחד מפקודיו, שנהרג אף הוא בקרבות, רשם מילים אחרונות ליקיריו: "איני יודע אם אנחנו נזכה, בכל אופן ילדינו היקרים כבר יהיו אזרחים חופשיים במולדת חופשית, ולמען זה אנו מוכנים להילחם... זו היא עמדה קדמית של ירושלים. אנו שומרים על חומותיה".
ב?1967 שבו בנים לגבולם. בני הדור השני של מתיישבי כפר עציון הקימו מחדש את קיבוץ כפר עציון, ואחר כך קמו אלון שבות וראש צורים ובת עין. כיום כבר מונה הגוש 20 יישובים, שבהם חיים כ?20 אלף תושבים, לצד אפרת וביתר עילית הגדולות על 60 אלף יושביהן. "האלון הבודד", שאליו צפו גולי הגוש ואוהביו לאחר מלחמת השחרור, כבר אינו בודד, אך נותר סמלו של הגוש עד עצם היום הזה.
תושבי הגוש עצמו היטיבו לנווט עצמם אל מרכז הקונצנזוס הציוני, שאינו מעלה על דעתו היפרדות ממנו או ממורשתו. מתנת החג של שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון לגוש - הרחבת שטחו בעוד כאלף דונם - היא יותר מהולמת לאלה שלחמו, נפלו וקמו מחדש.