לימדת אותי שלא תמיד חוזרים ממלחמה

בניה שלי,

חלפו כמעט שמונה שנים, מאז הגיע גם אלינו המבשר עם הידיעה שהתקבלה כהצלפת חשמל חדה.

אחרי הזעקה שפילחה את האוויר, ידעתי, בניה שלי, שאני לא שואלת "למה". כי לצד היגון שקרע את הלב לרסיסים, יכולתי להבין: "לא סתם 'הפיל' עלינו הקדוש ברוך הוא את ה'מכה' הנוראית הזאת". הבנתי שלא תמה השליחות שלי בעולם הזה. מדוע לא שאלתי למה? כי אתה לימדת אותי פרק בחיים, אז ביום גיוסך, כשראית דמעות בעיני אמרת שלתת זה לתת הכל. את הדברים האלה, שנאמרו ברגע הכל-כך משמעותי בחיי, לא סיפרתי לאיש עד בוא המבשר. כן, ילד שלי, אתה לימדת אותי שכשיוצאים למלחמה, לא תמיד חוזרים ממנה.

מדוע לא שאלתי למה? כי אתה לימדת אותי שהמשפט "ארץ ישראל נקנית בייסורים" הוא לא רק סיסמה; שכדי לחיות בארץ הזאת שלנו, לעתים גם צריך למות למענה. ובמלחמה הזאת, בחר הקדוש ברוך הוא בך. בילד שלנו. בחר בנו.

מאותן שעות של שבר היו לך שתי אמהות. זו הזועקת ובוכה, וזו המבקשת מהקדוש ברוך: נתתי לך את הדבר הכי יקר שיש לי? עכשיו תן לי את הכוחות להתמודד. ומאז מתנהלים כך חיי: נופלת וקמה. כשנופלת, רואה אותך בעיני, עם החיוך בזווית הפה שלך והעיניים הטובות כשאתה צמוד לכיסא הכבוד, פונה לקדוש ברוך הוא ואומר: "יאללה, תן כוחות לאמא שלי". ואני קמה. עד הפעם הבאה.

אני מודה שהגעגוע קורע את לבי. אבל כשאני קמה, אני קמה חזקה יותר, ביתר עוצמה. קמה ביתר מרץ. משתדלת בכל בוקר ובוקר, עם פקיחת העיניים, לומר "תודה אלוהים, ואנא, הרבה כוח". עובדה, אני כותבת לך היום על כל הטוב שמעניק לנו הקדוש ברוך הוא.

כן, מאז צאתך לקרב ההוא, גיבור ישראל, גיבור פרטי שלי, ממנו לא שבת ועל מעשה גבורתך קיבלת צל"ש - מאז המלחמה ההיא חיינו כבר לא היו אותם חיים, אבל ידענו הרבה שמחות. נולדו לך אחיינים רבים, ארבעה מתוכם נקראו בישראל על שמך, בניה. לאחרונה, נתבשרנו בבשורה השמחה שאחיך הצעיר, האח הצעיר שכה העריך אותך, עתיד להינשא בחודש תמוז הקרוב.

שכונת "נופי בניה" הולכת ונבנית. בימים אלה מתקדמת בנייה של 42 בתים על צלע ההר בין הבית בו גדלת לבית העלמין קרני שומרון. אנו מנסים ככל יכולתנו לסייע ולקדם את הפרויקט, את השכונה הנקראת על שמך ממש מעל נחל קנה - אותו הנחל ששימש גבול בין נחלת שבט אפרים ונחלת שבט מנשה - מתוך תפילה שתתמלא בירוק ובילדים צוהלים.

מאין אני שואבת את הכוח לעשייה? מאלוהים וממך. את הכוח אני מנתבת לעשייה, שבמרכזה הרצאות מחזקות ומעודדות בפני תלמידי כיתות י"ב העומדים להתגייס לצה"ל, והרצאות מחזקות ומעודדות בפני חיילים ומפקדים בצבא ההגנה לישראל, העומדים יום-יום ושעה-שעה, במשמרתם על ההגנה שלנו. ממש כמוך!

אני משתדלת, כמיטב יכולתי, להעביר את הערכים שקיבלנו ממך. העיקרי שבהם הוא אהבת הארץ, כמו שמצאנו בכתבים שהשארת. לא אחת אני פוגשת חיילים וקצינים, שפונים אלי ואומרים: "היית אצלנו לפני כמה שנים בתיכון, אז התלבטנו אם להתגייס לקרבי או לא, ואחרי השיחה איתך החלטנו ללכת בדרכי בניה". כן, בניה, רבים הם המבקשים להידמות לך!

שיחות בהן אני מתארת את הפעילויות ההתנדבותיות שלך עם ילדים נכים, או חולים במחלות קשות, מעניקות לי את הכוח להתמודד עם הגעגוע אליך. בביקורי האחרון בבית ספר תיכון באשקלון, נשאלתי איך הייתי מגדירה אותך במילה אחת. תשובתי הייתה: "הילד של הנני". היית אומר "הנני פה למען עם ישראל", "הנני פה למען החברים", "הנני פה למען צה"ל". כעבור שבועיים קיבלתי בדואר חבילה. פתחתי את החבילה ומצאתי חולצת מחזור של כיתה י"ב עם הלוגו "ה נ נ י". לחולצה צורף מכתב ובו נכתב: "במבצע 'עמוד ענן', עברנו בין המקלטים, לבושים בחולצות 'הנני' וסיפרנו לילדי אשקלון הרכים על גבורת בניה. כן, מאלה אני יונקת כוח.

כשקמנו מהשבעה, פנה אלי אלישמע ואמר שאני צריכה לאשר ולחתום לו כדי שיתגייס לקרבי. עד אז לא הייתי מודעת לחוק שהורים שכולים חייבים לחתום על אישור גיוס לקרבי. וכך השבתי: "בוודאי שאחתום. הגיוס לצה"ל הוא זכות. ומי שבאמת חותם זו לא אני, זה הקדוש ברוך הוא".

עשייה נוספת שמעניקה לי טעם וכוח, בניה שלי, הם הביקורים בבתי משפחות, שלשברון לבנו, הצטרפו למעגל השכול. לא אחת הן מסתכלות עלי בעיניים הכל-כך עצובות ושואלים: "מתגברים פעם?" ואני עונה בביטחון - כן. אני יודעת שרבים חשים שהזמן לא מיטיב, אלא מקשה, אבל אצלי הזמן פועל לטובתי. אני לומדת לחיות עם הגעגוע אליך.

מאז אותו ליל צלמוות, אני קמה ומתגעגעת אליך. מתלבשת ומתגעגעת אליך. יוצאת לעבודה ומתגעגעת אליך. שמחה עם אחיך, גיסיך, גיסותיך, אחיינך, ומתגעגעת אליך. שמחה עם חברי שליוו אותך בחייך, ומתגעגעת אליך. אבל אני יודעת בביטחון שיצאת להילחם על הארץ כדי שאנו נחייה. בשמחה ולבטח. כשאני מתחדשת בבגד או תכשיט חדשים, מהדהדים באוזני מילותיך: "אמא, כל הכבוד".

רב-סרן בניה ריין נהרג ב-12 באוגוסט 2006 בעת שהתנדב לצאת למשימת חילוץ. הטנק עליו פיקד נפגע מאש אויב באזור חרבת אל-כסיף וכל אנשי הצוות נהרגו. היה בן 27 במותו