פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קשיים בקליטה

      חיילי צה"ל מתמודדים עם קשיים יומיומיים בשירות בשטחים, כך שהמקרה של "דוד הנחלוואי" שדרך נשק לכיוון פלסטיני לא מפתיע. מה שמפתיע הוא הדרך הקלוקלת בה טופל האירוע

      המחאה שפרצה אתמול ברשתות החברתיות ושבה תמכו עשרות אלפי אנשים בחייל הנח"ל, דוד אדמוב - שדרך את נשקו לעבר נער פלסטיני בפעילות ביטחון שוטף בחברון – הכתה גלים והדהדה בפייסבוק ובטוויטר כאשר היא זוכה לתהודה עצומה מצד אזרחי ישראל. המקרה התפרסם הודות להודעה האומללה וחסרת המקצועיות והרגישות של דובר צה"ל, בה הוא האשים את החייל ב"פעולה חריגה שאינה עולה בקנה אחד עם המצופה ממנו". הודעה זו היא שנתנה את האות לפרוץ המרד האינטרנטי שהתפשט ברשת כמו אש בשדה קוצים ויש שיאמרו שהייתה זו המחאה המרושתת הגדולה ביותר שחוותה ישראל עד כה.

      "דוד הנחלאווי" מדבר: אני בהלם מהתמיכה

      לא לחינם התנפח האירוע הנוכחי לכדי ממדים מפלצתיים. נדמה כי הקצונה הבכירה בצה"ל מנותקת מהעם ומהתחושות הנפסדות שעולות ממנו תדירות, בעיקר ברשת החברתית, שמשמשת לרוב כ"הוצאת קיטור" בשדה של דיונים פתוחים ופלורליסטיים. לא אחת נחשפו סרטונים ברשת המציגים חיילים ישראלים נסים מפני קבוצות פלסטינים המיידים עליהם אבנים, או נערים שעולים על ג'יפ צה"לי ומשחיתים אותו כשהחיילים עודם בתוכו ועוד ועוד.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מוציאים קיטור ברשת. גם הם עם "דוד הנחלאווי" (תמונות גולשים)

      ברבים מהמקרים, ריסון עצמי של צה"ל אכן הכרחי כדי להימנע מהסלמה, הגם אם חיילי צה"ל אינם מצטלמים היטב בתקשורת וניכר שאזרחי ישראל בהחלט מקבלים זאת. אך אין מקרה הנחלוואי כמקרים האחרים, שכן בעוד שברוב המקרים האחרים היו חיילי צה"ל נתונים בשליטה עצמית ויכלו לתפעל את האירוע בצורה פרגמטית ומרוסנת מחד, אך גם כזו שלא מסכנת את חייהם מאידך, לא כך היה במקרה הנוכחי, בו נראה החייל בבירור כשהוא נמצא לבדו, אובד עצות מוקף בנערים פלסטינים להוטים לקרב, בעוד אחד הנערים הערבים מאיים עליו עם כלי זין קר (אגרופן) שיכול היה לסכנו באופן משמעותי.

      לכל הטורים של עומר דוסטרי בוואלה! דעות

      במקרה חריג זה, אין מנוס מדריכת הנשק ויצירת הרתעה שתפזר ותבלבל את האויב המקיף אותך וטוב עשה החייל כשפעל כפי שפעל. ניתן רק לשער מה היו הטענות בצה"ל אם החייל היה מסיים את האירוע לאחר שהנערים היו חוטפים את נשקו ובורחים, או גרוע יותר – אם היו הפלסטינים מצליחים לגבור ולהשתלט עליו ולהעביר אותו בכפייה למקום מסתור עוין, לא כל שכן אם היה מסיים את חייו באורח טרגי. או אז, ודאי היו עולות השאלות מדוע התמהמה החייל או היסס בתגובתו ומדוע לא הרתיע לפחות את האויב שהקיפו?

      גם הטרוניות על הגידופים שיצאו מפי החייל אינן רלוונטיות, בעיקר משום שבמצב רגיש, מורכב ומאיים כמו זה שבו עמד החייל, יש רצון להרתיע גם באופן מילולי ולהוסיף רצינות לאיום. נכון הוא שהקולות העולים מתוך קטע הווידאו אינם ערבים לאוזניים, אך באזורי סכסוך שבהם הסכנה מרחפת ועל החייל להיות דרוך וחד, וכשמשימתו היא להפחיד את האויב במצבים מסוימים בכדי להימנע מאיבוד עשתונות ושליטה על הנעשה בשטח, קולות אלו מקובלים ואף לגיטימיים.

      מעבר לכך, ניסיונותיו של דובר צה"ל לזגזג – לאחר שראה את היקף המחאה האדירה - ולהציג את הדחתו של החייל כעונש על פעולה אלימה אחרת ומוקדמת יותר שנעשתה על-ידי החייל, היא לא פחות ממביכה ומציגה את צה"ל באור מגוחך וכגוף ארכאי שלא מצליח להבין ולהתנהל ברשת החברתית ובזירה התקשורתית המודרנית.

      מי יתנתק ממי?

      אם המידע המאוחר שפרסם צה"ל הוא אכן מדויק, היינו מצפים מדובר צה"ל לפרסם תגובה פרגמטית בה הוא מגבה את פעולת החייל - גם אם בעקיפין - ובד בבד, מדגיש את המורכבות והרגישות של האירוע ואת הריסון והעבודה הזהירה שצה?ל עושה בכל פעולת ביטחון שוטף יומיומית דומה ובכלל. היינו גם מצפים ממפקדיו של החייל - באם אכן פעל מולם באלימות - לשפוט אותו ולהדיח אותו בהקדם האפשרי ובינתיים להשעות אותו מכל פעילות בשל הסכנה שהוא כביכול מהווה לסביבה, לא כל שכן בסביבה נפיצה ממילא. אלא שלא זה קרה ולא זה והחייל נשלח לשטח כלאחר יד, מה שבהחלט גורם להרמת גבות.

      בכל מקרה, בחשיפת דעותיהם של הגולשים – רבים מהם חיילים במדים – הובעה הזדהות עמוקה לא רק עם החייל עצמו, אלא עם חיילי צה"ל בכללותם, הנאלצים להתמודד באופן יומיומי עם "ידיים כפותות" ולפעמים אפילו עם "עיניים מכוסות". עובדה זו אינה מאפשרת לצה"ל לפעול באופן מיטבי ומקצועי, רק בשל הצורך להצטלם יפה בסרטי הווידאו של ארגונים הרואים עצמם ככאלה הדואגים לזכויות אדם.

      אין ספק כי צה"ל חייב לשמור על צלם אנוש באירועים אלו ועליו לחתור כמה שפחות למגע פיזי ומילולי של החיילים עם התושבים המקומיים. אין ספק שגם נדרשת פרגמטיות וריסון במצבים שבהם המקומיים ופעילי זכויות אדם זרים מתגרים בחייל צה"ל ועל החיילים להתעלם ממצבים אלו ולהמשיך בשגרה. אך כשחייל חש עצמו מאוים במצבים קיצוניים, חזקה על צה"ל שיעניק לו את הכלים להתמודד באירועים הקיצוניים ולתפעל אותם באופן משוחרר יותר וכבול פחות, למען יראו וייראו.

      לאחר מחאת הענק ברשת החברתית והבעת התסכול של המוני ישראל ובהם חיילים ולוחמים רבים, אין לצה"ל אפשרות אחרת מלבד להעניק לחייליו רוח גבית ותמיכה רחבים יותר. אם צה"ל ימשיך להתנתק מהעם, ייתכן כי העם יתנתק ממנו בחזרה וסופו של מהלך זה מי יישורנו.

      הכותב הוא סטודנט בתכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל-אביב ומפעיל הבלוג "למה לא פוליטיקה עכשיו"

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד