צועדים במקומך בשביל חוצה ישראל

לירן יקר.

חלפו כמעט שמונה שנים שאינך עמנו, שמונה שנים שכל רגע ודקה הם כאב וגעגוע עז לראותך, לדבר איתך ולחבק אותך. הלכת ביעף, דמותך חסרה לנו ואנו מתעטפים בזיכרון מעשיך ופועלך בשנים. צעיר בשנים הלכת, אך רב פעלים היית, ולכל אדם לעזרה תמיד התייצבת. חסד ונתינה היו הערכים שעליהם גדלת.

את הידיעה על מותך קיבלנו בטיול בתאילנד. הכול היה רגוע ושקט בארץ, אתה היית על סף שחרור מיחידת אגוז וכבר התחלת לתכנן את הטיול בשביל ישראל, ואז קרתה החטיפה של גולדווסר ורגב, ומשם הלחימה הידרדרה, ובמלחמה הארורה מצאת את מותך. מוות פתאומי ובלתי נתפס, אך מוות שכל כך מתאים לאישיותך. הרי היית מורעל על הצבא והיה ברור שאתה הראשון להוביל, וכך מצאת את מותך כקשר של המ"פ בנג'י הילמן, כששניכם בראש השיירה.

לירן, אתה אמנם אינך עמנו פיזית, אך רוחך ודמותך מלווה אותנו, את אחיך ואחיותיך, חבריך וכל מכריך הרבים. הערכים הרבים שעל פיהם פעלת בחייך והשארת לנו כצוואה, מלווים אותנו בכל מחשבה ומעשה. ערך הנתינה, העזרה לזולת, אהבת האחר, ערך החברות, השאיפה לטוב ביותר, למצוינות, כל אלה הולכים אתנו בכל דקה. ערך הנתינה ללא תנאי שגדלת עליו וכל כך היה חשוב לך, תמיד הענקת מעצמך לכולם בלי הבחנה בין אחד לאחר, בא לידי ביטוי גם במעשים היומיים שהנוער בקריית שמונה גדל עליו והולך בדרכיך. מספר לא מבוטל של נערים מבית הספר התיכון בו למדת התגייסו ל"אגוז" בעקבותיך. בכל שנה אנו מקיימים טקס חלוקת מלגות בבית הספר בו למדת, לתלמידים שמתנדבים ועוזרים לקהילה בה הם חיים. התרומה לקהילה וההתנדבות בעמותות השונות בעיר גדלה ומתפשטת. עוד ועוד בני נוער הולכים בדרך הנתינה שלך.

בשביל ישראל שכל כך רצית לצעוד בו ולא הספקת, הקמנו מצפה לזכרך שנקרא "מצפה לירן". הוא ממוקם בדרך הנוף בהרי נפתלי. המוני מטיילים מגיעים לשם במהלך השנה וזוכים להכיר, ולו במעט, את דמותך. גם אנחנו, המשפחה והחברים, צועדים במקומך בשביל הזה בחול המועד פסח מדי שנה. גם השנה צעדו כאלף איש לזכרך בצעדת הפריחה שרק הולכת וגדלה משנה לשנה. כמובן שחבריך היו, פקודיך, חברים מהתיכון וכל בני משפחתך ובני קריית שמונה. גם אנשים שלא הכירו אותך מגיעים ונחשפים לדמותך המיוחדת.

לירן, מאז לכתך דברים רבים קרו: הדר נישאה לנתי שאותו הכרת וכעת היא כבר לקראת סוף לימודיה. ירדן, שהייתה בת 15 כשנהרגת, הלכה בעקבותיך והתגייסה ליחידת אגוז והייתה שם מש"קית חינוך וכיום היא בקבע כקצינת חינוך. אחיך אביב, שהיה רק בן 12, סיים את לימודי התיכון, למד שנה במכינה בתל אביב וכרגע הוא משרת ביחידה קרבית מובחרת. אמנם לא היית נוכח פיזית בכל המאורעות האלו, אבל תמיד ליווית אותנו. אנו בטוחים שאתה רואה הכול מלמעלה וגאה באחייך על המהלכים שעשו.

לא מזמן חגגנו את חג הפסח, חג החירות. גם השנה, כמו בשמונה השנים האחרונות, היית חסר, והגעגועים והכאב היו עזים. למרות שהשמחה בחג היא לא אותה שמחה בלעדיך, בזכות חירוף הנפש שלך ושל חבריך אנו יכולים לחגוג את חג החירות. כעת אנו בפתחו של יום הזיכרון. למעשה, היום הזה נועד לאומה כולה כדי לזכור אותך ואת חבריך החללים שנפלו על הגנת המולדת. לנו כל יום הוא יום זיכרון, אתה במחשבות שלנו כל יום וכל דקה.

הלכת מאתנו בטרם עת, וחלל גדול השארת, אך את חייך, פניך ומאור זיווך נזכור לעד ואותם אנו מבטיחים להנחיל לכולם.

אוהבים ומתגעגעים לנצח
אמא מיכל ומשפחת סעדיה

סמל-ראשון לירן סעדיה שירת כלוחם ביחידת "אגוז" ונהרג ב-20 ביולי 2006 בקרב במארון א-ראס בדרום לבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה. היה בן 21 במותו