לא להעניש בגלל חמאס

חמאס הוא ארגון איסלאמי קנאי, על מאפייניו הלא?דמוקרטיים ועל מאפייני הסעד שלו, כמו קבוצות דתיות אחרות בעולם. בשלב מסוים הוא היה נראה בעיני ממשלות ישראל תחליף ראוי לאש"ף הלאומני.

בשלב מאוחר יותר, בעיקר בגלל הרצון להבטיח את תמיכת הצעירים, הוא פנה לדרך של אלימות קשה. הארגון ראה בהסכם אוסלו בגידה במטרות המוסלמיות והפלשתיניות, ונאבק נגדו בהצלחה בלתי מבוטלת. הוא לא היה מעולם חלק מאש"ף, וכשנערכו הבחירות לפרלמנט הפלשתיני ולנשיאות, הוא לא השתתף בהן משום שלא רצה להעניק בכך לגיטימציה לתהליך המדיני אשר ברא את המוסדות הללו. תקוות רבים בארץ וברחבי העולם היתה כי הסכם שלום עם אש"ף ושיפור כלכלי ניכר בצד הפלשתיני יצמצמו מאוד את התמיכה בארגון, תמיכה שנבעה בעיקר מתסכול, ולאו דווקא מתוך אמונה דתית יוקדת.

ואז בא ג'ורג' בוש הבן, ובמתקפה דמוקרטית פתטית דרש מישראל לאפשר את התמודדות חמאס בבחירות 2006. לא היה דבר מופרך מזה. מצעו של חמאס אינו מאפשר לו - על פי הסכם הביניים מ?1995 - להשתתף בבחירות. אריאל שרון, אשר היו אלה השבועות האחרונים שלו כראש ממשלה, החליט להיענות לבקשת הנשיא האמריקני. אני מודה שנדהמתי. גורמים לא מעטים במערב, וגם קולות שקטים מתוך אש"ף, ניסו לשכנע את שרון שלא להיענות לכך.

בישראל, משום מה, אולי משום שההערכה היתה שחמאס לא יזכה בתמיכה רחבה, זה לא הפך לנושא מרכזי. אני זוכר את סילבן שלום ואת עצמי מתרוצצים באותם ימים בין אולפני הטלוויזיה כדי להסביר את גודל הטעות, ורבים לא הבינו מה פשר הצמד הזה ולמה אנחנו כל כך נגד דמוקרטיה.

לא היה דבר ציני יותר מאשר הסכמה להשתתפות חמאס בבחירות. שרון עשה זאת - כפי שאמר לי - כי האמין בכל ליבו שאין שום הבדל בין פת"ח לחמאס וסבר כי זו היתה מחווה לא יקרה לנשיא האמריקני שביקש כל כך... התוצאה היתה מפתיעה: ניצחון משמעותי של חמאס, למרות כל התחזיות, וכאשר פת"ח וגורמים רבים וטובים בעולם ביקשו למנוע מחמאס את מימוש ניצחונו, התרחשה אותה השתלטות אלימה של חמאס על עזה.

אפשר לשוב ולנתח מה בדיוק קרה בשלהי 2005 ואיך נקלענו למצב שבו עלינו לתמרן בין חמאס ברצועת עזה לגדה המערבית בתחושה שאי אפשר לבלוע את הארגון הזה, אך גם לא להקיאו. אבל דבר אחד אי אפשר לעשות - אי אפשר לומר שחייבים למנוע את המדינה הדו?לאומית, ואחר כך להעניש את אש"ף ולהפסיק את המגעים איתו משום שהוא מנסה לייצר מסגרת משותפת עם חמאס.

מי שרוצה למנוע את קיומה של מדינה דו?לאומית, ודאי שאינו מתכוון עכשיו להסתפק באנחת רווחה ולא לעשות דבר, וודאי שאינו יכול להוביל להחלטות מבית המדרש של בנט להרחיב התנחלויות ולספח שטחים. הוא חייב להוביל למהלך שיקים גבול בינינו עכשיו. בעיניי, טעות היא להפסיק את השיחות עם עבאס בגלל הקשר עם חמאס, אבל אם נפלה ההחלטה - האתגר האמיתי של ראש הממשלה אינו צעדי העונשין הבאים, אלא האלטרנטיבה המדינית.