לא ניטרליים, אבל לא "קופצים בראש"

השבוע נודע כי אחד המועמדים המובילים לנשיאות אוקראינה ביקר בחשאי בישראל וביקש את תמיכתה באוקראינה במאבק נגד רוסיה. עוד קודם לכן נמסר שבכירים בוושינגטון, כנראה בעיקר בבית הלבן, כועסים על כך שישראל "הפגינה ניטרליות" בקשר ל"פלישה" הרוסית לחצי האי קרים - וביחס לעמדה האמריקנית סביב המתרחש באוקראינה בכלל.

ישראל אינה "ניטרלית" והיא אינה מציבה את היחסים עם ארה"ב ועם רוסיה על אותו מישור: אמריקה היא ידידה ובעלת?ברית (ולא רק במובן האסטרטגי) וערכיה הדמוקרטיים הם גם הערכים שלאורם רוצה רוב העם בישראל להתנהל. חשוב גם לזכור שחרף הבדלי השקפות ועל אף חילוקי דעות, לפעמים חריפים, בין ירושלים לוושינגטון בנושאים הנוגעים ישירות לביטחוננו ולקיומנו - כמו בעניין איראן או הסוגיה הפלשתינית - היחסים המיוחדים בינינו בעניינים חשובים וקונקרטיים מאוד לא נפגעו בעבר ואינם נפגעים גם כעת.

ברם, ישראל חייבת להסתכל במעשיה של רוסיה דרך עדשה רחבת זווית, רוסיה של פוטין אינה בריה"מ הקומוניסטית ויחסיה עם ישראל ועם העם היהודי שונים בתכלית, ולטובה, מאלה שהיו קיימים בזמנו של סטאלין ("שמש העמים" בעיני השמאל הישראלי דאז) שביים משפטי?ראווה אנטישמיים ושבסוף ימיו זמם להגלות את כל יהודי רוסיה לסיביר. לא פחות חשובה היא העובדה שבניגוד למצב שהיה קיים בתקופת "המלחמה הקרה", הסכסוך הישראלי?ערבי אינו מהווה עוד אבן בליסטראות בעימות המדיני בין רוסיה לאמריקה - כשמוסקבה גיבתה באופן אוטומטי את הצד הערבי - ונקווה שכך יימשך.

זאת ועוד, למדינת ישראל יש גם תפקיד ואחריות כלפי היהודים - הן אלה שחיים ברוסיה, והן אלה שבאוקראינה. בשבועות האחרונים התפתח מעין מאבק מריונטות בין "היהודים של פוטין" לבין "היהודים של קייב". רבנים ברוסיה התייצבו לצד המדיניות של מוסקבה, ולעומתם, רבנים ועסקנים יהודיים באוקראינה פירסמו ב"ניו יורק טיימס" מכתב גינוי חריף לפוטין.

באוקראינה חיים היום כ?200 אלף יהודים, ברוסיה יותר, והדבר האחרון שהיהודים בשתי המדינות כאחת צריכים הוא שיהפכו לכלי?שרת במאבק לא להם. בכל אופן, נקיטת עמדה חד?משמעית ואקטיבית מדי של ישראל לגבי העימות הרוסי?אוקראיני היתה מעכירה את המים הדלוחים עוד יותר - שלא לטובתה או לטובת אחינו החיים במדינות אלה.

מבחינה ישראלית יש זווית נוספת. גם אם סבורים שלרוסים יש סיבות ייחודיות, ואולי אפילו מוצדקות, לפעול כלפי אוקראינה, ישראל אינה יכולה להתעלם מהתקדים המסוכן שמיעוט אתני או לאומי, הגם שהוא מהווה רוב באזור מסוים, יחליט על דעת עצמו לפרוש מהמדינה שאותו אזור הוא חלק אינטגרלי ממנה והמבין יבין.