"השאלה הנשאלת אינה לגבי תוכן ההסכם", אומר אחד הפרשנים הפלסטינים המובילים בהתייחסו להסכם האחדות הפלסטינית בין חמאס לפתח, "השאלה היא לגבי יישומו". כמו רבים מעמיתיו בעזה ובגדה המערבית, גם הוא מבין כי ההסכם שנחתם אתמול אחר הצהריים בביתו של איסמעיל הניה בעזה הוא רק אחד מני רבים. גם סעיפיו מוכרים: הקמת ממשלת טכנוקרטים תוך חמישה שבועות, הסכמה על מועד לבחירות לנשיאות ולפרלמנט תוך שישה חודשים ו"אפילו" רפורמה במוסדות אש"ף. אין חדש תחת השמש.
ואולי בגלל ניסיון העבר, סימני שאלה רבים מרחפים גם הפעם בכל הנוגע לאפשרות שההסכם ייצא אל הפועל, ומכמה סיבות. ראשית, הסעיף החשוב ביותר שעליו לא סוכם עדיין, הוא המועד הסופי של הבחירות. אם בחמשת השבועות שנותרו לא תהיה הסכמה על תאריך ספציפי, הרי שמשמעות הדבר היא שאחדות של ממש לא תהיה כאן. עבור אבו מאזן וחבריו בפתח, זהו הסעיף החשוב והעקרוני ביותר, מאחר שלראייתם חמאס מנסה להתחמק בכל דרך מבחירות שבהן הוא עלול להפסיד.
פיוס פלסטיני - כותרות נוספות:
בעקבות הסכם הפיוס: בוטלה פגישת המו"מ עם הרשות
"הישג היסטורי לפלסטינים": פיוס, אחדות ובחירות
הסיבה השנייה קשורה לעניינים פנים-מפלגתיים. הניה, ועמו ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל ואחרים, מצדדים בהסכם. אולם, בהנהגה של הזרוע הצבאית של חמאס, כמו גם אישים כדוגמת פתחי חמאד (שר הפנים בממשלת חמאס), לא רוצים לראות בפיוס כולל שיביא לבחירות, ואולי אפילו לניצחון הפתח. זאת, משום שמשמעות הדבר היא שחמאס ייאלץ לוותר על שלטונו ברצועה.
וכאן אנו מגיעים לנקודה השלישית: חוסר האמון בין הצדדים. קשה למצוא כיום בכיר באחד משני הארגונים שמאמין כי הפעם ההסכם ייצא לפועל ושבמקרה של בחירות אמת וניצחון של אחד הצדדים הצד השני ילך הצדה ויוותר על שלטונו - חמאס בעזה או פתח בגדה.
ובכל זאת, בכירי חמאס, לפחות בינתיים, משמיעים קולות של רצינות. ייתכן שגם הם מבינים כי מצבו של הארגון, בעיקר ברצועת עזה, הוא בכי רע וכי היחסים עם המצרים הולכים ומידרדרים. בנוסף, חלקם לפחות מאמינים כי יש ביכולתם לנצח בבחירות את הפתח.
ומה לגבי אבו מאזן? התגובה הישראלית, לפיה יו"ר הרשות כרת ברית עם השטן, צפויה מן הסתם להישמע בשעות ובימים הקרובים. בישראל ידברו כנראה פחות על העובדה שגם היא עושה עסקים עם חמאס בעזה ונעזרת בו כדי לשמור על השקט היחסי בדרום. עבור אבו מאזן זהו מהלך מנצח, לא פחות, אם ייצא לפועל כמובן. לעת עתה הסקרים מנבאים לו ניצחון בבחירות (למרות שבסרט הזה היינו כבר ב-2006).
ומעבר לכך, הוא מקבל את המפתחות של ניהול הרשות בעזה לידיו. אין מדובר בממשלת אחדות, אלא בממשלת מומחים בראשותו. לא יישב בה אף בכיר חמאס או פתח. הוא יוכל לענות לכל הטענות בישראל כי אי אפשר לעשות עמו שלום כיוון שאינו שולט בעזה, בכך שהנה, הוא חוזר להיות הריבון ברצועה (אם אכן הדברים יתממשו כמובן).
אלא שגם אבו מאזן יודע שכמו בעבר, השטן נמצא בפרטים הקטנים. מה יעלה בגורל מוסדות אש"ף - שהם המוסד החשוב ביותר לחמאס. איזה ייצוג יהיה להם שם וכיצד ייערכו בחירות למוסדות אלה? ומה לגבי כל פקידי ממשלת חמאס - מי ישלם את משכורתם ומה יעלה בגורלם ובגורל הזרוע הצבאית של הארגון ביום שלאחר הבחירות, במקרה של ניצחון פתח? נראה שהדרך לפיוס, נותרה גם בערב שלאחר החתימה על הסכם הפיוס ארוכה, אפילו ארוכה מאוד.
