לחמישית מניצולי שואה אין כסף למזון או תרופות

כ-50 אלף מ-193 אלף ניצולי השואה בישראל חיים מתחת לקו העוני – כך עולה מדוח שפרסמה היום (רביעי) הקרן לרווחת ניצולי השואה. מהדוח עולה כי כ-13 אלף ניצולי שואה הולכים לעולמם בישראל מדי שנה – למעלה מאלף בכל חודש. עוד עולה כי אחד מכל חמישה ניצולים נאלץ לוותר על מזון או תרופות בשנתיים האחרונות בשל מצוקה כלכלית. כעשרת אלפים מהם הם עריריים, ונאלצים להתמודד גם עם בדידות קשה. 43% מהניצולים חוששים שהשואה עלולה לחזור על עצמה.

הקרן לרווחת ניצולי השואה דיווחה כי למעלה משליש מניצולי השואה – כ-70 אלף במספר – פנו אליה בשנה האחרונה לצורך סיוע, רובם כאלה שהכנסת נמוכה או נמוכה מאוד. 86% מהפונים חיים מהכנסה של פחות מ-5,000 שקלים בחודש, 66% מתוכם הם בעלי הכנסה של עד 3,000 שקלים בלבד.

יו"ר הקרן, השר לשעבר אבי דיכטר, הציג בתדרוך לכתבים את תכנית "המאמץ האחרון" שנועדה לסייע לניצולי השואה. "בחמש השנים הבאות תפעל 'מאמץ אחרון' לתת לניצולי השואה לחיות בכבוד", אמר דיכטר. "בעוד חמש שנים יישארו רק כמחצית מניצולי השואה החיים כיום. התכנית פועלת להתאמת המשאבים הנדרשים לניצולי השואה החיים בישראל".

עוד בוואלה! חדשות:
מסתמן: חקירה פלילית נגד המאבטחים במועדון ברעננה
פתח וחמאס סיכמו על ממשלת אחדות, "בחירות בינואר 2015"
כוח יס"מ פשט על בית ראש הישיבה הקיצונית ביצהר

דיכטר התייחס לכוונת משרד האוצר להקצות מיליארד שקל לניצולים, שעליה פורסם החודש. הקרן אמנם בירכה על תכנית זו, אולם ציינה כי לא כל ניצולי השואה נכללים בתוכה. "המשימה של הקרן, של הממשלה, ושל החברה הישראלית היא משימה לאומית מהמדרגה הראשונה. חלה עלינו החובה לדאוג לרווחת הניצולים עד יומם האחרון", אמר דיכטר. מנכ"ל הקרן רוני קלינסקי הוסיף: "למרות שאנחנו רואים שמספר הניצולים יורד, הצרכים של הניצולים והמשאבים שיש צורך להשקיע בהם הולכים וגדלים". כדוגמה למצבם העגום של רבים מהניצולים, ציינו נציגי הקרן כי לחמישית מהניצולים קר בביתם בחורף, מכיוון שאין להם די כסף לשלם עבור חימום.

ניצולת השואה חיה קוז'יקרו, שאינה מוכרת על ידי מדינת ישראל כניצולה משום שעלתה לארץ יחד עם בעלה אחרי שנת 1953, סיפרה בדמעות: "אנחנו מתמודדים עם קושי יומיומי. בעלי בן 90, מאוד חולה, אין לנו ילדים ואנחנו נאלצים לעשות הכול לבד. אנחנו מוציאים אלפי שקלים בחודש על תרופות וחיים מביטוח לאומי. זה עוזר, אבל לא מספיק".

"מדוע אנחנו לא מוכרים?" תהתה קוז'יקרו. "זה לא שלא רצינו לבוא לארץ, לא יכולנו. הלכו הנאצים, באו הקומוניסטים. סבלנו שנים מאנטישמיות, ופה אומרים לנו לא. כל הנתונים הסטטיסטיים הללו הם אנשים כמונו. כמה שנים נשארו לנו לחיות? לפעמים אנחנו רוצים לגמור את החיים".