אני רוצה להסכים עם מאמר הדעה של תלמיד התיכון יונתן בירון, שהסביר באתר זה מדוע הוא תומך בציפי לבני. פעם גם חשבתי כמוהו. נדמה שרק לפני שנה עמדתי נפעם מהישגה של לבני היא הצליחה להפשיר את הקיפאון המדיני. כמוהו, גם אני האמנתי שלבני פועלת מאבק כן למען השלום, ותליתי בה כל שביב תקווה שהיו לי לשלום. חשבתי כמוהו, שבממשלה כה בעייתית, היא השליחה שתיאבק למען השלום, למען הציונות האמתית והצודקת ושאר קלישאות. בירון לא היה יכול לנסח את תחושותיי אשתקד בצורה טובה יותר: "ציפי לבני היא הפוליטיקאית אשר מייצגת אותי, אחת אשר הוכיחה עצמה ככזו שדואגת לאינטרסים המדיניים והביטחוניים של ישראל. אישה אמיצה שהולכת בעקבות האמת שלה, רואה נכוחה את המטרה מול עיניה ופועלת כדי להשיגה, גם אם התנאי הפוליטיים הם קשים וגם אם אין זה פופולרי".
אך מאז עבר זמן מה, כמעט תשעה חודשים, והתפכחתי מאשליית התקווה שאפפה את לבני של תחייתו המשא ומתן, והתעוררתי אל לבני הנאיבית, על גבול האינטרסנטית, שנוכחת מעל גופתו הגוססת של תהליך השלום. היום, אני משוכנע שציפי לבני היא המכשול העיקרי להסכם.
אין מה לעשות חייבים להכיר בעובדות. בתשעת החודשים האחרונים התנהל שיח חירשים בהובלת ראש ממשלה שרק רצה למשוך זמן. למשוך אותו ולסחוט אותו עד הפיצוץ, רק כדי לטעון שהצד השני אשם. ראש ממשלה, שתחת שלטונו הורחבו ההתנחלויות בקצב מסחרר, תקציבים הועברו מתחת לאף, ומאחזים בלתי-חוקיים הוכשרו קליל. ראש ממשלה שהכשיל את המשא ומתן עם דרישות תיאורטיות (הכרה בנו כמדינה יהודית) במקום לשים במרכז נושאי מהות מעשיים כמו הגבולות או ירושלים. למעשה, אם אתם עוקבים אחרי מה שקורה, אתם ודאי יודעים שלבני לא הורשתה לדון בכמעט ואף אחד מנושאי הליבה.
להרוג את המשא ומתן
ולא היה צריך גאון גדול כדי להבחין שהשיח הזה לא יוביל לשום מקום. בין אם זה נתניהו אשר הודיע מראש שהוא רק מנסה להראות שהפלסטינים יפוצצו את השיחות (בעת הוויכוח על השארת ההתנחלויות בגבולות המדינה הפלסטינית), או שיעורי התחלות הבנייה שזינקו בשטחים. אך יותר מכל, בולטת העובדה שהמשא ומתן הזה לא היה מול הפלסטינים אלא מול האמריקנים: נתניהו רק ביקש לרצות אותם ולשמור על מעמדה המעורער של ישראל, במקום להוביל לפתרון בר-קיימא. הפיצוץ עצמו, שאירע לאחרונה, אפילו לא היה על נושאי המהות, ועכשיו אם תבוא פריצת דרך, זה לא יהיה שלום שחלילה יפרוץ אלא רק עוד תשעה חודשים של דיבורים שנועדו ללא כלום.
חייבים להתמודד עם העובדות המשא ומתן הנוכחי הוא ריק מתוכן, וגרוע מכך, הוא רק מקבע את המצב הנוכחי. המציאות היא שהמשא ומתן הוא כלי בידי הימין להלבנת שלטונם המשחית.
וזו בדיוק הסיבה שאני מפנה אצבע מאשימה כלפי לבני, ולא לנתניהו אשר כבל את ידיה בתהליך הסרק הזה. לבני היא לא יותר מעלה תאנה אשר מכסה את ערוותה של ממשלת ישראל ה-33. ממשלה שלא באמת מקדמת תהליך, אלא ממשלה שמקדמת דיכוי וכיבוש מתמשך. ממשלה שלא הולכת לקראת שלום, אלא רק מנסה לדמות יציבות. לבני הפכה להיות המקדמת מספר אחת של הימין, בכך שהיא פשוט מסתירה את המציאות.
לבני יכולה בקלות לפרוש מהממשלה הימנית-קיצונית הזו, להפסיק את העמדת הפנים, ולחתור לאלטרנטיבה שתפעל בכנות למען ערכיה. אך היא נאחזת חזק בכיסאה, וממשיכה לעצום עיניים מול המתרחש מסביבה.
אני קורא לכל מאמיני מחנה השלום לפקוח את העיניים ולהתעורר. עד כמה שזה מרגיש הפוך מהאינסטינקט שלנו, יש להכיר בכך שאם ברצוננו שהשלום יחיה על המשא ומתן למות.
הכותב הוא תלמיד בבית הספר התיכון משגב
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד