פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שיעור לסרבני הגיוס

      קשה לקבוע מי מסוכן ונואל יותר, השמיניסטים שכתבו את מכתב הסירוב, שזכה לליטוף מערוץ 10, או נערי תג מחיר הגזענים והנוראיים. שני הצדדים, משמאל ומימין, מסכנים אותנו ממש

      במוצאי השבת האחרונה, במגזין ערוץ 10, שודרה באיחור בלתי מובן כתבתו של ינון מילס על מכתב השמיניסטים החדש בו הם מודיעים על סירוב לשרת בצה"ל שכן אינם מוכנים לקחת חלק ב"כיבוש" וב"גזילת השטחים הפלסטינים".

      ואגב, לא לגמרי ברור מדוע העניין הזה, שעלה לכותרות לפני יותר מחודש, עם גינוי לפיד בפייסבוק, צץ רק עכשיו בערוץ 10, תוך מתן רוח גבית מאוחרת לסרבנים, צעירים ויפים כדרך צעירים בגיל הזה. ומה רוח גבית לצעירים כיום יותר מאשר הופעה בטלוויזיה? אז מי בערוץ רוצה לעודד את התופעה? האם זה ינון מילס עצמו או מערכת החדשות כולה? עניין תמוה ולא ברור.

      וצריך לומר מיד שקשה להחליט מי גרוע יותר ומי מסוכן יותר: נערי תג מחיר הנוראיים, המבאישים את ריחנו במעשי גזענות מבחילים, הכוללים פגיעה בערבים חפים מפשע ונוצרים חפים מפשע, במסגדים ובכנסיות (ופרט לבושה, מערערים את יחסינו עם העולם הנוצרי והמוסלמי ועם אוהבינו בכל העולם) או חותמי מכתב השמיניסטים, שפירוש מעשיהם, אם יגרפו אחריהם עוד צעירים, עלול להיות החלשת צה"ל עד לתבוסה במלחמה הבאה, חס וחלילה. תבוסה שפירושה שחיטת חלק גדול מאתנו, כולל חלק מן ההורים, החברים, האחים, האחיות והחותמים עצמם חס וחלילה. כי אנחנו יודעים איך זה הערבים, ודי להסתכל במה שקורה ממש עכשיו בסוריה ובעיראק. אוי למובסים. הם פשוט נרצחים בכל סוגי הרצח והעינוי. כי ככה זה הערבים. אין מה לעשות. מי שרוצה ליפול לזרועות החמאס, אל-קאעדה ושאר תנועות האסלאם למיניהן, כולל אלו שבחסותו של אבו מאזן, ולהישחט על ידם או להתפוצץ במטעניהם, בטיליהם ובפצצותיהם - שיטיף לא להתגייס לצה"ל ויסרב להתגייס בעצמו.

      יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. בית לחם, מרץ 2014 (GettyImages)
      גם נותן חסות לטרור. אבו מאזן (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      כי הרי על זה מדובר, והיה מדובר כל הזמן. אין כיבוש ואין בטיח. יש רק ניסיון למנוע מהערבים לרצוח בנו. כי זה מה שהערבים מנסים לעשות כבר כמעט מאה שנים, מאז פרעות 1921 ורצח הסופר יוסף חיים ברנר המופלא (שמעתם עליו, גימנזיסטים צעירים, או שלא לימדו אתכם?).

      כי זה כל העניין, גימנזיסטים יפים: אני יודע שאתם מדברים בלי לדעת. מתוך בורות עמוקה. בורות באקטואליה ובהיסטוריה, בורות בתנ"ך, בורות בציונות, בורות במוסר. אבל נכון, לא אתם אשמים. אשמה מערכת החינוך הישראלית , שלא ידעה ללמד אתכם, ואשמה בחלקה התקשורת הישראלית וגם התרבות הישראלית בחלקה, שעברו אותה שטיפת מוח שאתם עברתם, וגם הם כמוכם בלתי מודעים לעובדות בסיסיות.

      לכן, אנסה לספר לכם כמה דברים, שלא תוכלו לומר אחר כך שאף אחד לא אמר לכם. ראשית, הבה נתחיל במצב הנוכחי - המצב בשטח, לא בהיסטוריה. מה המצב? ובכן, קיימות שתי ישויות פלסטיניות עצמאיות, האחת ביהודה ושומרון והשנייה ברצועת עזה. יש להם נשיא וראש ממשלה (שניים אפילו), יש להם פרלמנט, והם מחליטים מתי לשגר טילים לעבר ישראל ומתי לא. מה יותר ריבוני מזה? מן הצד השני, ישראל מספקת דרך המעברים את עיקר צרכיה של עזה. אלמלא ישראל, היתה עזה מזמן גוועת ברעב. נכון, ישראל מטילה מצור ימי מסוים על עזה וחותרת להרס המנהרות. אלא שיש לכך סיבה טובה מאוד: לולא מצור זה, היו העזתים מבריחים עוד ועוד טילים שנועדו להיות משוגרים לעבר ישראל.

      מי סירב ראשון?

      נכון, ישראל צמצמה למשל את אספקת המלט. ושוב, יש לכך סיבה טובה מאוד: העזתים השתמשו במלט כדי ליצור עוד ועוד מנהרות הברחה לסיני וממנו. שוב, כדי להעביר בין השאר נשק ללוחמה בישראל.

      ועכשיו קצת היסטוריה: מעולם לא היתה מדינה פלסטינית. לכן, ישראל מעולם לא כבשה "שטחים פלסטינים". אין חיה כזו. נכון, יש שטחים פרטיים ששייכים לערבים (וזה מיעוט השטחים ביהודה ושומרון, ואסור לפגוע בהם כמובן), ויש שטחים שהוכרזו כאדמות מדינה. כלומר, שטחים שאין עליהם בעלות פרטית של פלסטינים. למי הם שייכים? בפעם האחרונה שהם היו שייכים למישהו זה היה למנדט הבריטי שקיבל מטעם חבר הלאומים חסות על כל ארץ ישראל במטרה "להקים בית לאומי לעם היהודי". מישהו סיפר לכם על הצהרת בלפור, שהועידה את כל ארץ ישראל לעם היהודי?

      מאוחר יותר הציע האו"ם לערביי ארץ ישראל את הצעת החלוקה: מדינה יהודית מכאן ומדינה ערבית מכאן. הערבים סירבו. אגב, הצעת החלוקה ההיא כללה אלמנט חשוב להפליא: מתן רשות ליהודי המתגורר במדינה הערבית להצביע לכנסת הישראלית ומתן רשות מקבילה לערבי המתגורר במדינה היהודית להצביע לפרלמנט הערבי. אולי זה המפתח לכל השלום שצריך לבוא: שתי ישויות ריבוניות אזרחיות, ישראלית מכאן ופלסטינית משם, המייצגות את כל תושבי הארץ, ישראלים ופלסטינים (כשכל אזרח מצביע ממקום מושבו). ההנהגה הערבית, בניגוד להנהגה היהודית, סירבה. ולא זו בלבד שסירבה, אלא שהכריזה עלינו מלחמה, ושבע מדינות ערב קמו עלינו לכלותינו. זו היתה מלחמת השחרור, שבה ניצחנו כידוע, עם כ-6,000 הרוגים, חללי המחתרות וצה"ל שהוקם מהן במלחמה. אלמלא ניצחנו, היינו פשוט נשחטים על ידי הערבים. וזה כולל בוודאי, ילדים יקרים, כמה מן הסבים והסבתות הישראליות שלכם.

      פיגוע ירי באזור תרקומיא, אפריל 2014 (ספק 500 , הצלה יו"ש)
      הרצח האחרון - מכוניתו של סגן-ניצב ברוך מזרחי (צילום: הצלה יו"ש)

      מאז ועד היום הערבים לא מפסיקים לנסות לרצוח בנו. זה היה לפני מלחמת ששת הימים וזה היה אחרי מלחמת ששת הימים. הבעיה היא הרצח. כל "הכיבוש" כולו, כמו גם כל המחסומים כולם, לא נועדו אלא כדי למנוע רצח יהודים בידי ערבים. האחרון שבהם: רצח סגן-ניצב ברוך מזרחי ערב ליל הסדר.

      אבל נחזור לרגע למלחמת השחרור: תוצאת המלחמה ההיא היתה שירדן הפכה להיות ריבון בשטחי "הגדה", אך מעולם לא סיפחה אותה אליה. ישראל כבשה את הגדה (אחרי שירדן פתחה במלחמה נגד ישראל) ב-1967, ו-20 שנה אחר כך, בשנת 1988, הודיע המלך חוסיין כי הוא מוותר על כל תביעה לריבונות בשטחי הגדה (כלומר, ביהודה ושומרון). הטענה היא שלא רצה לספח אליו מטעמים דמוגרפיים את ערביי הגדה שהיו עלולים כך להגביר את הכוח הפלסטיני בממלכת ירדן ולאיים על שלטון המשפחה ההאשמית, מתוכה באו המלך חוסיין ובניו.

      רק הרצח שורד

      אגב, ילדים: מישהו סיפר לכם פעם ש-60% מן הפלסטינים בעזה למשל הועסקו פעם על ידי מעסיקים ישראליים, עד שהתחילו האינתיפאדות (כלומר, שוב הרצח הערבי) ואז נאלצה ישראל להקים עוד ועוד מחסומים וגדרות ולמנוע במידה רבה כניסת פועלים פלסטינים לישראל. היום חלק גדול מערביי עזה מובטלים. למה? תמיד מאותה סיבה: בגלל הרצח.

      גם היום יכלו הערבים הפלסטינים להשיג מאתנו המון. אבל הם תמיד חוזרים לאותה נקודת פתיחה: הרצח. איך כתב פעם אבות ישורון: "הערבים אינם יוצאים מן הלוחמה". הרי עוד בתנ"ך נאמר על אביהם הקדמון, ישמעאל: "ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכון", ובמקום אחר: "ויגדל ויישב במדבר ויהי רובה קשת". אז נכון שהמילה "רובה" ב"בראשית" היא במשמעות אחרת, קרובה לחץ ולקשת, אבל עדיין מדובר באותה אהבת רובה, האופיינית לערבים. מה אפשר לעשות (בעוד שהחזון העברי מדבר על "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה").

      ועוד לא התחלתי את שיעורי ההיסטוריה, התודעה העברית, הציונות והתנ"ך, ילדים. תבואו בהזדמנות. אענה לכם על כל השאלות.

      לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד