יום ראשון השבוע. משעות הבוקר אני מבשל ארוחת חג פסח שני לחברים. הרדיו שלי יושב ישיבה מזרחית על רשת ב', לא מפסיקים להתעסק שם עם המימונה. התחנה הפכה לבמת בידור מרכזית לכל מיני עסקנים מרוקאים שלא מפסיקים לרומם ולשבח ולקדם את העשייה וההישגים של עצמם. כל אחד בתורו מוציא את דף המסרים ורועם את משנתו ומקפיד שבכל משפט ישובץ שמו ותפקידו. כמעט אף משפט לא נוגע בחג ובחוגגים.
הפרדה בחסות העירייה: מימונה לגברים בלבד באשדוד
ראיינו ראש עיר שאני לא זוכר את שמו, בלי לפגוע, שאמא שלו תעשה את המופלטה הכי גדולה בעולם. הוא לא נתן לה להוציא מילה, אלא פורץ בנאום מפורט על הישגיו וגודל מעמדו כראש עיר בקרב תושביו. זה נשמע כמו נאום בחירות לראשות המתנ"ס. בסוף הריאיון, אחרי שאמו לא הוציאה הגה, הוא אומר לה: "אמא, תעשי לעם ישראל לו? לו? לו?". והיא, אמא ממושמעת. אף אחד מהם לא שונה במחטפים האלה, לא עסקנים מרוקאים ולא עסקנים פולנים, הם לא שונים בהפגנת חוסר הנימוס, הם לא שונים בפעלתנות המוגברת והמיושנת ובניצול הזדמנויות בלתי חוזרות לדקלם על עצם דקלומים נפוליאונים.
רק אתם "שמחים"?
מרואיין אחר בתכנית הזמין "את כל הצפונבונים לבוא לראות מה זה שמחה אמתית". למרות שאני גר במרכז תל אביב, אני רק לרגע מבקש לקחת את הנציגות של הצפונבונים ולענות בשמם לפרופסור לשמחה הזה. זה לא תענוג ולא שמחה לראות אתכם מתלקקים עם פוליטיקאים בכירים, ולא נעימה מלחמת העולם ביניכם על מי האיש הבכיר יותר שיגיע לאיזו חצר.
לא משמח גם שמקדמי הקמח המתוק אמורים לכפר על חוסר הצניעות שלך. ההתנשאות הזאת ש"אנחנו המרוקאים מולידי השמחה ואתם שם בצפון תל אביב נושאים את דגל העצבות", מעלה את סף אי הנעימות עד השמיים.
לכו לשיריו של ארז ביטון, האבא והאמא של המרוקאים הנאורים, המשורר הכי מרגש והכי מרתק בארץ, ותלמדו מה הוא אומר על מחוללי השמחה והגינונים המזויפים ביום המימונה. לכו אליו ללמוד ענווה וצניעות מה היא. לכו תקשיבו לדבריו שמגנים את הנהלים והגינונים שהתפתחו סביב החג. תניחו לדקלומים האלה, הם שמים אתכם רחוק ממרכז ההתנהלות התרבותית בארץ.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד