ביום שני הסבנו לשולחן הסדר ושרנו "הלילה הזה כולו מצה". חלק מאיתנו רצו שהלילה הזה יימשך שבוע, וחלק ביקשו לקום בבוקר ולחזור ללחם החביב עליהם ולשאר המוצרים ה"מחמיצים" שאותם דואגים בהקפדה לסלק לפני החג. כל אותם חובבי חמץ גילו גם השנה שגם אם הם אינם רוצים לשמור על כשרות הפסח, אין להם הרבה ברירה - לפחות בכל הנוגע למרכולים ולמקומות הציבוריים.
חוק החמץ, שקובע שבמהלך חג הפסח "לא יציג בעל עסק בפומבי מוצר חמץ למכירה או לצריכה", לא היה איתנו תמיד. רק ב?1986 עבר החוק, שהחל את דרכו כהצעת חוק של חברי כנסת מהמפד"ל ומאגודת ישראל. במשך 38 שנה היה אפשר להציג חמץ בפרהסיה וגם לקנות אותו, גם במהלך חג הפסח, והשמיים לא נפלו. במשך 38 שנה הבינה המדינה כי אל לה לנבור בצלחותיהם של אזרחיה, אבל 38 שנה כנראה מספיקות כדי שההיגיון יאבד את השפעתו.
סקר שנערך בשנת 2012 על ידי מכון המחקר פאנלס הראה כי כ?70 אחוזים מהחילונים סבורים שהחוק מיותר ומצדדים בציות לנורמה חברתית, ולחלופין - סבורים שיש לאפשר אכילת חמץ בשם חופש הפרט.
הגיע הזמן שנחזור להיות מדינה שפויה, מדינה שמכבדת את רצון אזרחיה, מדינה שלא קובעת לנו מה נשים על צלחותינו ומתי. מדוע הפגיעה באזרח שאינו שומר מצוות והמעוניין לקנות פסטה גם במהלך הפסח קטנה מהפגיעה באזרח שומר המצוות שעיניו ייתקלו, רחמנא ליצלן, ברביולי בטטה? האם רגשותיו, או למעשה חיי היומיום שלו, לא נפגעים בעקבות כפייה זו? מדוע הצורך לחדור לחייהם הפרטיים של תושבי המדינה ולקבוע בשבילם כיצד עליהם לנהוג במהלך החג? הרי לא יעלה על הדעת כי במועדי הצום בלוח השנה העברי ייסגרו מכוח חוק כלל חנויות המזון.
מצוות הן דבר שבלב. מקיימים מצווה לא כי צריכים, אלא כי רוצים,
כי מאמינים שחשוב. רבים מאוד, גם חילונים גמורים, צמים ביום כיפור ובוודאי לא נוסעים בו. לא כי אסור, אלא כי זה מה שנכון בעיניהם לעשות. גם שמירת הכשרות בפסח צריכה להיות מבחירה, לא מאילוץ. כיהודי, חשוב לי להימנע מאכילת חמץ בפסח, וכך אני נוהג בד' אמותיי, אך אני עושה זאת מבחירה ומכבד את מי שנוהג אחרת.
העובדה כי שמירת הכשרות בפסח מצויה במסגרתו של חוק בעל צביון דתי יוצרת התרסה בקרב רבים בציבור. חוק החמץ הוא חוק מקטב ופוגע, שאין לו מקום במדינה דמוקרטית. במקום לערוך קניות בין יריעות ניילון, הגיע הזמן שאלו מאיתנו שאינם מעוניינים ברכישת חמץ פשוט ידלגו על המדפים ה"מחמיצים", ואלו שמעוניינים - יוכלו להושיט את ידם אל עבר הפסטה או דגני הבוקר החביבים עליהם או על ילדיהם.
הכותב הוא מנכ"ל "ישראל חופשית"