וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לא לשחק לידי הטרוריסטים

יוסי ביילין

17.4.2014 / 8:22

מה רצה אותו רוצח נתעב בערב ליל הסדר, זה שהרג את סנ"צ ברוך מזרחי ז"ל ופצע את רעייתו וילד שנסע עם משפחתו במכונית אחרת? סביר להניח שאין מדובר ברוצח אשר נכנס לאמוק וירה בכל מי שנקרה בדרכו, אלא במי שרצה להשיג מטרה כלשהי ונמלט על נפשו, אולי כדי לחזור, חלילה, על מעשה כזה בעתיד. מה יכולה להיות מטרתו, אם לא לומר לנו שאין טעם בשום משא ומתן, אם לא כדי לחזק את התחושה של חלק מאיתנו שאין עם לדבר, אם לא כדי לגרום לחלק מאיתנו לדרוש מן הממשלה להפסיק את השיחות עם הפלשתינים? ולמה עלינו לשחק לידיו ממש ולמלא את משאלתו?

הלווייתו של סנ"צ ברוך מזרחי, שנהרג בפיגוע הירי באזור חברון בערב חג הפסח, 16 באפריל 2014. נועם מושקוביץ
הלוויתו של סנ"צ ברוך מזרחי, אתמול/נועם מושקוביץ

שאלת קיומן של שיחות מדיניות על רקע טרור חוזרת ועולה מאז הוחל בהידברות עם הפלשתינים בוועידת מדריד, בשלהי 1991. השיחות נתפסות לא אחת כסוג של מחווה לזולת, ולכן הפסקתן היא מעין עונש, המחייב את הצד האחר לשקול מחדש את התנהגותו. ההפסקה הארוכה ביותר בשיחות התרחשה על רקע גירושם הפתטי של 415 אנשי חמאס ללבנון, גירוש שנעשה בראשית תקופתו של יצחק רבין כראש ממשלה, ואשר נסתיים בהחזרת כל המגורשים לאחר שנה. הפלשתינים (המזוהים לחלוטין עם אש"ף, ומי שהיו ועודם יריביהם המושבעים של אנשי חמאס וכנראה גם חיככו את ידיהם בהנאה לנוכח הגירוש), חשו כי אינם יכולים להרשות לעצמם להישאר אדישים לנוכח גירוש אחיהם והפסיקו את השיחות. המגעים עם הפלשתינים נפסקו גם לאחר הטבח שערך ברוך גולדשטיין בחברון ב?1994, אף על פי שהיה ברור לפלשתינים כי ממשלת ישראל היתה המומה מן המעשה לא פחות מהם וגינתה אותו כפי שרק היה אפשר לגנות.

אנחנו, לעומת זאת, הפסקנו את השיחות עם הפלשתינים, כמעט אוטומטית, על רקע מעשי טרור של חמאס, אף על פי שידענו כי המעשים הללו נועדו לפגוע באמינותה של הרשות הפלשתינית ובמעמדה כגורם המסוגל לשלוט בשטח. היה משהו ספונטני שאימץ את ההתנגדות לקיום מסודר של שיחות בשעה שאנשים נהרגים לא הרחק משם, אף שמטרת השיחות כולן היא לנסות לשים קץ להרג.

יצחק רבין החליט, בשלב מסוים, לאמץ את סיסמתו של דוד בן?גוריון לגבי המלחמה בספר הלבן (עלינו לעזור לצבא הבריטי כאילו לא היה ספר לבן, ולהילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה) וקבע כי נמשיך לקיים משא ומתן עם הפלשתינים כאילו אין טרור (אלא אם כן יש מקום לחשד כי זהו טרור ממסדי), ונילחם בטרור כאילו אין משא ומתן. היו ימים שבהם פעלנו לפי הסיסמה. היו ימים שבהם זה היה קשה במיוחד, בעיקר אחרי פיגועים המוניים. ידענו שהיושבים מולנו מזדהים עם כאבנו ולא עם הטרוריסטים, אבל לא פעם היו נזהרים בתגובותיהם הרשמיות ונהגו לגנות "טרור מכל צד שהוא", לבל יועמדו בפני זעם הרחוב הפלשתיני.

בסופו של דבר, רבין צדק. כל אופציה אחרת היא קבלת התכתיב הטרוריסטי. הישראלים המתנגדים להמשך המשא ומתן בצל מעשי טרור הם, בדרך כלל, המתנגדים למשא ומתן בכלל. לגיטימי, גם אם מוטעה, להתנגד לשיחות עם שכנינו, אבל מוטעה הרבה יותר לקשור זאת לטרור של מטרפדי ההסדר בצד הפלשתיני.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully