הכותרת ממש לא נכתבה בשגגה. אני כבר מדמיין את הגבות המורמות, הפיות הפעורים, והגיחוך העולה מפיהם של מי שקראו את הכותרת ונפלו בשבי התודעה המזויפת שמזינה רבים וטובים מאתנו, לפיה "כל התקשורת שמאלנית", ועוד בליל של "עובדות" ומוסכמות שלא יכול לכאורה להיות להן חולק.
ובכן, האמת המזוקקת רחוקה מזרח ממערב מאותה תודעה מזויפת שלא בכדי הייתה לנחלתנו: קברניטי הימין מפטמים מזה שנים ארוכות את כל העולם וסביבתו בטענות חוזרות ונשנות על תקשורת עוינת ושמאלנית, טענות שמזמן כבר אין להן בסיס, ומסייעות בידם גם כיום להיות בצד המאשים והמתקרבן. גם לאחר 30 שנות שלטונו, הימין ממשיך להפנות אצבע מאשימה לעבר התקשורת הנשלטת כביכול על ידי השמאל כאילו הוא אחראי למחדלי השלטון.
ראשית יובהר, אין פסול עקרוני בתקשורת עם אג'נדה. כל עוד התקשורת איננה חוטאת לתפקידה, איננה ממציאה יש מאין ומעוותת את המציאות, זכותה לבקש ולקדם תפישת עולם ועלינו אף להעריך מטרות ופעילות מסוג זה. זאת בתנאי שאלו אינן נעשות במחשכים, תחת כסות של מי שאינם בעלי אג'נדה כלל ועיקר וממניעים זרים ופסולים.
אולם, בניגוד גמור לתפישה הרווחת, אין כיום במדינת ישראל אף לא כלי תקשורת משמעותי אחד, המבקש לקדם אג'נדה שמאלית מלאה: ציונית, תפישת עולם חברתית וסוציאל-דמוקרטית. פשוט אין.
גם לא "הארץ"
"ישראל היום"? אג'נדה ימנית ו"נתניהואית" מובהקת שבה זוכה הממשלה לתמיכה רבה יותר, אפילו מאשר במרכז הליכוד; NRG? זרועה חדשה נוספת בתמנון מבית היוצר של שלדון אדלסון; קבוצת ידיעות אחרונות? אג'נדה של "לא ביבי", אבל בטח לא כזו הנובעת מערכים של שמאל ציוני-חברתי קלאסי; הארץ? במישור החברתי-כלכלי מקדם לרוב תפישת עולם שונה לחלוטין מסוציאל-דמוקרטיה וערכים חברתיים של שמאל, וגם במישור המדיני רבים מקרב השמאל הציוני עלולים לעתים קרובות לחוש חוסר נוחות ממגמותיו.
ניתן להמשיך ולחפש בדקדקנות רבה, אבל עדיין לא יימצא אף לא כלי תקשורת משמעותי אחד לרפואה, המקדם בגאון אג'נדה שמאלית-ציונית-חברתית קלאסית. כלי תקשורת אשר יביא חדשות, תחקירי עומק נשכניים, איכות וכן, גם תרבות פנאי שוקקת. שיהיה מושא למאות אלפי צרכנים ישראלים מתעניינים, ובד בבד, יבקש לשים במרכז את אהבת הארץ והציונות בצוותא עם התשוקה לשלום, ההבנה בהכרח של פתרון שתי המדינות לשני עמים ובנייה מחודשת של מדינת הרווחה, וכן יאיר תחת זרקור את הסכנה הגלומה בהשלת האחריות של ממשלות ישראל לאזרחיהן, כמו גם לתופעות קשות של אלימות וגזענות המאיימות על הדמוקרטיה הישראלית.
ישנו קושי מובנה בקיומו של כלי תקשורת מרכזי ומוביל בעל אג'נדה שמאלית מדינית וחברתית. עולם התקשורת העכשווי רווי בקשיים. חלק גדול מכלי התקשורת נאבקים על קיומם, ועיתונאים ופרנסה מכובדת ויציבה הפכו כבר מזמן למושג רחוק ודמיוני.
למעשה, כלי תקשורת רבים מחזיקים מעמד הודות לבעלי ממון רב הנכונים לאבד מהונם ובלבד שתינתן להם האפשרות להשפיע על סדר היום הציבורי. הסיכוי לאבחן תורם עשיר ובעל ממון לכלי תקשורת עם אג'נדה סוציאל-דמוקרטית, סובל מקשיי נשימה מולדים.
אולם, לא ניתן להתכחש לעובדה כי בישראל ישנו ציבור ענק אשר ישמח לקבל בברכה כלי תקשורת שיבקש לדבר אתו בשפה שמאלית, ציונית וחברתית קלאסית.
מי ירים את הכפפה? אולי כמו שקם לא מכבר בנק חברתי, הגיע זמנו של הקמת עיתון חברתי. אולי הכפפה תעזוב את מקומה הזמני באמצעים אחרים. אולי. דבר אחד בטוח: יש בישראל כיום כוח עצום לתקשורת ימנית קלאסית. הגיע הזמן לאזן את המצב.
הכותב הוא מראשי קבוצת "קול ישראלי" לציונות חברתית וסוציאל-דמוקרטית
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד