אין אזרח שפוי שאינו מורט את שערותיו למראה ההתפרעות ביצהר או לפחות מגרד בראשו בתהייה מה בדיוק הולך כאן. אני מניח שלהגדרת אזרח שפוי נכנסים גם מפכ"ל המשטרה, הרמטכ"ל וראש שב"כ, והשאלה היא מדוע הם אינם מונעים את הביזיון הרשום על שמם. התשובה היא מרחק ההיררכיה: אין מצב שבו רמטכ"ל מנהל ישירות את מפקד הגדוד או החטיבה, ודאי שלא את מפקד הפלוגה, והם אלו שקובעים את כללי המשחק בשטח. דרגי הביניים בשב"כ, במשטרה ובצה"ל מנהלים את השטח בראש שלהם, והראש הזה בדרך כלל חבוש כיפה.
וכבר שמענו כיצד מסיבות של טמטום פטריוטי עקום, מג"ד בקורס קצינים מדיח חניך שצייר איור של היטלר. במקום להיות מודח על רקע טיפשות תהומית, מגובה המג"ד הזה על ידי מפקד בית ספר לקצינים בעוד הרמטכ"ל חסר אונים. מקסימום, הוא יכול לכבות את מכשירי ההקלטה בלשכתו ולסנן קללה עסיסית. ככה זה כשבשטח יש רוב לחובשי הכיפות, וגם מי שאינו חושב כמותם מתכופף.
קל מאוד להתעלק על קן הצפעונים ביצהר, משם יצאה "תורת המלך" הידועה לשמצה. מחברה, הרב יצחק שפירא, מנהל את ישיבת "עוד יוסף חי" שפונתה משכם, ובעבר נחקר בחשד למעורבות בהצתת מסגד. אלה הם רק הסימפטומים. המחלה והאחריות האמיתית לפרעות הקוזקים שלהם נופלת על ממשלת ישראל וגוש הימין כולו. בעזרת תקשורת מוטה כמו הדיווח השערורייתי בחדשות ערוץ 2 בו אמרה הכתבת סיון מאיר לאחר ראיון עם רב ההתנחלות כי "פינצ'רו את ג'יפ המח"ט ובתגובה צה"ל הרס חמישה בתים". מדובר, אגב, בהריסה שנעשתה לאחר התרעות על בנייה בלי חוקית על אדמה שנגזלה מבעליה הפלסטינים.
הלוואי וסטרוק הייתה צודקת
נתיב המילוט של הימין המתון לכאורה הוא הוקעת "פורעי החוק". ראשי המועצות של יש"ע שיגרו מכתב למח"ט שומרון : "אנו רואים בחומרה.. מעשים נלוזים... דרכם לא דרכנו.. לטפל בהם ביד קשה", וכו'. איש מהם אינו מתכוון לאף מילה. זהו הטריק הרגיל שמבדל את המתנחלים הנורמטיביים כביכול מנוער הגבעות הקיצוני. מהלך שאמור להפוך את מי שמגנה קיצוניים - למתון. מדובר בעבודה בעיניים. אין שום הבדל בין יצהר לאלון מורה. זו אותה השתלטות בלתי חוקית על אדמות והלבנה מאוחרת של מבנים באמצעות חברי הכנסת והמוחדרים במערכות החוק והמשפט.
למתפרעים של יצהר יש אפילו אסמכתאות היסטוריות: אלון מורה וחניתה עלו באותה צורה, הם אומרים. האמת היא שאכן אין הבדל בין אורי אריאל לאחרון הפרחחים שהשתולל בעמדת התצפית שנהרסה. ואין שום הבדל בין המכניזם עוקף החוק שבחסותו עלו כל ההתנחלויות לקרקע לבין ההרחבה שנהרסה ביצהר. אבל יש את כל ההבדל שבעולם בין הקיבוצים שהתפזרו לכל אורך גבולות המדינה במאבק על הקמת וקיום המדינה לבין קולוניאליזם משיחי דתי בחסות כידוני צה"ל כפי שקרה אחרי מלחמת ששת הימים. אלה פעלו במדינה שעמדה מול איומים קיומיים אמתיים ובנסיבות שאפשרו את פעולתם בגיבוי קונצנזוס לאומי ובינלאומי. אלה פועלים במדינה חזקה בלא איום קיומי אמתי וביחסי כוחות שונים, בעולם שונה.
ובכל זאת קרה משהו מעניין ואולי אפילו דרמטי בסיבוב האחרון. בניית בתי יהודים, לא חשוב כיצד נבנו ועל איזו אדמה היא המהות של הציונות הדתית. הריסתם על רקע משא ומתן מדיני, אפילו מתנדנד, חשפה את הגימיק של בידול המתונים מהקיצוניים. חברת הכנסת אורית סטרוק הגדירה את מבצעי ההריסה של צה"ל כ"פלוגות מחץ המבצעות מעשי נקם". הלוואי והייתה צודקת.
לכל הטורים של רן אדליסט בוואלה! דעות
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד