פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המלכוד של נתניהו: למה ליברמן הטיל וטו על החרדים?

      מי הולך לבחירות אחרי שנה? מדוע תקף משה כחלון את הליכוד? למה צעקו אקוניס וטיבי זה על זה, והיכן מוכרים מזכרות בכנסת? לכל שאלה תשובה, בטור השבועי של כתבנו הפוליטי

      ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת ממשלה. מרץ 2014 (מערכת וואלה! NEWS , עמית שאבי)
      "יש מי שחורש מזימות". נתניהו (צילום: עמית שאבי)

      חברי הכנסת עובדים כשמונה חודשים בממוצע בשנה. בשאר הזמן הם בפגרה. גם עכשיו הם בפגרה. כמעט חודש לפני פסח כבר החתימו הח"כים כרטיס בפעם האחרונה, ומאז יש להם זמן פנוי. מה שיפה בפגרות האלה, זו ההזדמנות שיש לפוליטיקאים לעזוב את ענייני החקיקה והוועדות הסיזיפיים, ולהתמקד במה שהם באמת טובים בו: בחישות מפלגתיות.

      השבוע נחשפנו לבחישה שכזו, עת פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לשרי הליכוד בישיבתם השבועית ואמר להם: "יש מי שחורש מזימות". השרים החליפו מבטים בלי להבין את כתב החידה, אולם זו באה לפתרונה כשעה לאחר מכן, אז עלה יו"ר האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג לשידור בגלי צה"ל וקרא בפומבי לציפי לבני וליאיר לפיד לעזוב את הממשלה ולחבור אליו. אלא ששניהם, כל אחד בתורו, הוציאו הודעות פומביות המבהירות כי המשבר במשא ומתן עם הפלסטינים לא נגרם באשמת ישראל. גורמים במערכת הפוליטית אמרו אתמול: "היה רעיון לתת לשיחות להיכשל, להאשים את נתניהו ולהקים קואליציית שלום. האופציה ירדה. לפיד ולבני הוציאו הודעות ברורות. אי אפשר לקיים את התרגיל הזה".

      נתניהו נשם לרווחה, והסיק מכך שהקנוניה למיגור שלטונו ירדה מהפרק. אלא שרק עברו כמה שעות ודווקא שר החוץ שלו אביגדור ליברמן, השוהה בחו"ל, החליט להצהיר כי בסיטואציה הנוכחית יתנגד לשחרור מחבלים, ומבין האופציות הפוליטיות, האופציה העדיפה עליו ביותר היא בחירות. את הלהבה שהדליק ניסה שר החוץ לכבות יממה מאוחר יותר כאשר שפך עליה מימיית נפט, בהצהרה כי "לא מן הנמנע שבעתיד נראה גם ראש ממשלה דובר רוסית". אז נכון שהדברים היו תיאורטיים לחלוטין ונאמרו לקהל דובר רוסית. ונכון שיממה קודם לכן ליברמן לא אמר שהוא דוחף לקיים בחירות, אלא ניתח סיטואציה פוליטית שיש לה היתכנות, ובכל זאת לא יהיה מופרך לחשוב שמד החשדנות הטבעי של נתניהו נשבר למשמע הדברים.

      מי הולך לבחירות אחרי שנה?

      קל לגחך אל מול המחשבה שבקרוב תיגרר ישראל לבחירות, מהטעמים הברורים: מי הולך לבחירות אחרי שנה? הציבור לא מעריך את זה ולאף אחד אין אינטרס להוביל לשם. מעשית, המצב שונה. סוד גדולתה של הקואליציה הזו היא גם החולשה הגדולה ביותר שלה: אין לה אלטרנטיבה בתוך הכנסת. אם בקדנציה הקודמת בחש נתניהו ופילג את העבודה, תחזק את החרדים ושכנע בערוב ימיה של הממשלה לא מעט חברים מקדימה לערוק לליכוד (בתרגיל מלוכלך שנכשל בסופו של דבר), הרי שהפעם אין לו את הפריבילגיה הזו. יש לו בדיוק שתי אופציות: או הקואליציה הנוכחית, או בחירות.

      המצב הזה נובע בראש ובראשונה מווטו שהטיל ליברמן על כניסה של החרדים לקואליציה. לווטו הזה סיבות רבות: רצון לקדם חקיקה אזרחית במושב הבא כדי לזכות בנקודות על חשבון יאיר לפיד, כעס על החרדים בגלל הבחירות לראשות עיריית ירושלים שם כשל מועמדו של ליברמן, משה ליאון, וגם האינטרס ארוך הטווח של שר החוץ לפרק את הברית בין נתניהו לחרדים כדי להפוך לראש ממשלה. בהנחה שהרצוג לא יתנדב להיכנס לקואליציה ולגמור לעצמו את הקריירה הפוליטית כפי שעשה שאול מופז ב-2012, אין לנתניהו יותר מדי אופציות.

      שר החוץ אביגדור ליברמן ושר החוץ האמריקני ג'ון קרי (מערכת וואלה! NEWS , שחר עזרן)
      "צריך להמשיך את המשא ומתן, אבל במסגרת עסקה חדשה". ליברמן בשיחה עם קרי אתמול (צילום: שחר עזרן)

      לכן, האינטרס העליון של נתניהו ושל לבני הוא למצוא מוצא שיאפשר את הארכת השיחות. אתמול, למשל, נפגש ליברמן עם שר החוץ של ארה"ב, ג'ון קרי, ואמר לו כי צריך להמשיך את המשא ומתן, אבל במסגרת עסקה חדשה. המתווה שכלל שחרור מחבלים, אמר שר החוץ למקבילו האמריקני, כבר אינו עומד על הפרק.

      המשא ומתן, מי היה מאמין, הוא הדלק שעליו נוסעת קואליציית נתניהו. כשהוא יסתיים סופית, היא תחל בספירה לאחור לקראת קצה. אם ייכשלו השיחות, פרץ ומצנע ידחפו את לבני אל מחוץ לקואליציה - בין אם תרצה בכך ובין אם לא. עבור פרץ, תהיה זו הזדמנות מצוינת להתחיל לגלגל כדור שלג שיסתיים בבחירות חדשות, שבהן יוכל לחזור הביתה, למפלגת העבודה, שם ימצא בעל בית ידידותי הרבה יותר משנואת נפשו, שלי יחימוביץ'. עבור מצנע, עם כל הכבוד לתפקיד יו"ר וועדת החינוך, אין הרבה מה לחפש בקואליציה הזו. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, הוא כבר הוכיח כמה פעמים בעבר שלא יתאבד עבור כיסא. בפעם הקודמת שנכנס לפוליטיקה זה הסתיים עם קריירה אפרורית באופוזיציה, שבסופה עבר לעמוד בראש המועצה בירוחם. לבני, סביר להניח, תקבל הצעה נדיבה בדמות שריון במפלגת העבודה, אולי כמספר 2 (בהנחה שלא קיבלה עד כה הצעה ברוח דומה), אם רק תסכים לעזוב במהרה את הקואליציה ולעזור להפיל את נתניהו.

      מדוע תקף משה כחלון את הליכוד?

      בצירוף מקרים מדהים, שבוודאי אין לו שום קשר להתפתחויות הפוליטיות האחרונות, קפץ באמצע השבוע משה כחלון קפיצת ראש היישר לתוך הביצה הפוליטית. לא באמת מדובר בהפתעה. כחלון לא היה צריך לחזור למשחק הפוליטי כיוון שמעולם לא עזב אותו.

      השר המוכשר לשעבר, שיזם את מהפכת הסלולר, סירב לומר אם יעמוד בראש מפלגה חדשה או שיצטרף בכל זאת לליכוד, ורק אמר ש"הממשלה לא חברתית והליכוד הלך ימינה מדי", שתי טענות מצחיקות במקרה הטוב ומגוחכות במקרה הפחות טוב. הרי במה שונה המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה הזו מהממשלה שקדמה לה, ואשר אותה ייחצן כחלון בתור פרזנטור באופן פעיל במהלך קמפיין הבחירות, גם אחרי שהודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים? שנית, הטענה שלפיה "הליכוד הלך ימינה" נשמעת תמוהה במיוחד כשהיא באה ממי שמינה ליועצו הקרוב את מיכאל פואה, איש חטיבת "מנהיגות יהודית" בליכוד, שככל הנראה לא יתחרה עם זהבה גלאון ועם דב חנין על תפקיד היונה הצחורה של הכנסת.

      עושה רושם, אם כן, שההתקפה המגושמת של השר הפופולרי בדימוס נגד הליכוד מגיעה ממקום שונה לחלוטין. בשני סקרים שפורסמו השבוע, בגלובס ובערוץ 10, לוקח כחלון מנדטים מכל המפלגות, חוץ מאחת, הליכוד שמה, ששומרת על יציבות. העבודה נפגעת, התנועה נפגעת ויש עתיד מאבדת כשבעה מנדטים בסקרים הללו, אבל הליכוד יציב. הפתרון שבו בחר הוא לתקוף ישירות את מפלגת הבית, ככל הנראה מתוך הערכה שכך יצליח ללקט את קולות הימין הרך.

      למה צעקו אופיר אקוניס ואחמד טיבי זה על זה?

      בכל פעם שהכנסת יוצאת לפגרה, מתרחשת אותה הפארסה בדיוק: 25 חברי אופוזיציה חותמים על דרישה לכנס את המליאה. יו"ר הכנסת נעתר, והמליאה נפתחת, רק כדי לגלות שבקושי 15 ח"כים הטריחו את עצמם לבוא לדיון.

      השבוע כונס דיון פגרה שכזה, והיה מנומנם אפילו יותר מהרגיל. בין רגעי השיא של הדיון: אופיר אקוניס פצח בסדרת צילומי "סלפי" עד שהיה מרוצה מהתוצאה והעלה לפייסבוק, ואילו בנימין בן אליעזר התיישב ליד חבר הכנסת רונן הופמן מיש עתיד, ככל הנראה כדי לשאול מה שלומו, אבל אולי - השערה מופרכת לחלוטין - כדי לשאול אם יסכים לשבור את האמברגו שהטיל עליו לפיד ולהצביע עבורו לנשיאות.

      אחמד טיבי נואם במליאת הכנסת, יולי 2013 (טלי מאייר )
      צריך לאפשר לתקשורת לדווח שהיה "דיון סוער". אחמד טיבי(צילום ארכיון: טלי מאייר)

      מאוחר יותר, בצוק העתים, נאלצו אקוניס וטיבי לצעוק זה על זה. בכל זאת, צריך לתת שואו למאה האורחים ביציע הציבור ולאפשר לתקשורת לדווח ש"היה דיון סוער". בקיצור, בפעם הבאה, אם 25 חברי כנסת חתמו אבל לא טרחו להתייצב, תשאירו את המליאה נעולה. זה יהיה רק לכבודה של הכנסת.

      היכן אפשר למצוא מזכרות בכנסת?

      אם שרדתם עד לנקודה הזו בטור, תשמחו בוודאי לשמוע שהכנסת החליפה השבוע את הספק המפעיל את המזנונים, שפתח בכל מזנון גם דוכן מזכרות. עד כה המבחר מאכזב ונע בין מחברות ועטים לכובעים ומחזיקי מפתחות. עוקבים יקרים בעמוד הטוויטר שלי הציעו כמה מוצרים מקוריים במיוחד שניתן יהיה למכור בדוכן המזכרות, וביניהם בקבוק מים עם תמונה של אנסטסיה מיכאלי, "המוח" של יחיאל חזן, עמדה שבה מכניסים את הראש ומקבלים תמונה עם יולי אדלשטיין, וגם חולצה עם הכיתוב "הצבעתי לכנסת וכל מה שקיבלתי זה הטי שירט העלוב הזה". לתשומת לב הספק.

      לפניות לכתב עמרי נחמיאס: omri_n@walla.net.il