אותה אוניברסיטה שלימדה אותנו מהי דמוקרטיה, אותה אוניברסיטה שלימדה אותנו מהן זכויות ומהן חירויות, אותה אוניברסיטה שלימדה אותנו על מאבקיהם של לוחמי חירות רבים, אותה אוניברסיטה שלימדה אותנו את התיאוריות של ג'ון סטיוארט מיל לגבי חשיבותה של הדעה האישית וחופש הדיבור - זוהי אותה אוניברסיטה שבחרה ללמד אותנו על בשרנו גם מהי צביעות.
משבוע שעבר התחלנו, תא חד"ש ותא אל-עוודה באוניברסיטת תל אביב להפיץ הזמנה לכל הסטודנטים באוניברסיטה באמצעי התקשורת, לאירוע יום הזיכרון ה-38 ליום האדמה. בעקבות ההזמנה, פתח עדר הימין הקיצוני בהפגנה נגד האירוע בכלל, ונגד מוחמד כנאענה (אבו אסעד), אחד הדוברים באירוע ונציג תא "אל-עוודה - תנועת אבנאא אלבלד" בפרט. הם כינו אותו מחבל וטרוריסט וטענו שהוא מהווה סכנה לציבור ולביטחון הכללי. סליחה, אבל לפי מה שאנו יודעים, מי שנחשב טרוריסט בעיני אדם אחד הוא לוחם חופש בעיני אדם אחר. לא כן? אז איפה הדמוקרטיה של חופש הביטוי?
ביום ראשון השבוע התכנסה ועדה באוניברסיטה לדיון בבקשת האישור שהגשנו לקיומו של האירוע. בעקבות ההפגנה של הימין, סירבה האוניברסיטה לאפשר זאת, ויישרה קו עם רצונם של נציגי הימין הקיצוני. זאת, מטענות לחשש להפרת סדר באוניברסיטה מטעם תאי הימין הקיצוני, למרות שאגף הביטחון באוניברסיטה נתן אישור לקיים את האירוע ולקח על אחריותו לדאוג לכל הקשור בביטחון.
כך הכריזה האוניברסיטה על מניעתו של מוחמד כנאענה להיכנס לקמפוס בשל שיקולים ביטחוניים. האוניברסיטה אישרה את האירוע, בתנאי שכנאענה לא יהיה נוכח בו. וכך בדיוק נכנעה אוניברסיטת תל אביב ללחצי הפשיזם של הימין הקיצוני.
אנחנו, התאים המארגנים ותומכיהם, ראינו בזאת השלמה עם דרישות הימין המאוסות והפאשיסטיות, מה שייתן להם תמיכה עתידית בעמדותיהם האנטי-דמוקרטיות והמנוגדות באופן טוטאלי לחופש הביטוי. לנו, כתאים סטודנטיאליים, הזכות המלאה, הלגיטימית והטבעית לביצוע כל אירוע המתאים לדרישותינו ועמדותינו מבלי התערבויות חיצוניות. לכן, בחרנו להפגין ברחבת הכניסה לאוניברסיטה נגד מדיניות סתימת הפיות, ונגד הצביעות שהופגנה כלפינו.
לא נשתוק, ולא נסכים עם רצונות הימין, לא נקיים אירועים לפי כוונותיהם ורצונותיהם, ואין להם שום זכות להתערב בעמדותינו ובקביעת לוחות זמננו. בעקבות זאת, ובעקבות אמונתנו שאין כל מקום לדיון לגבי זכויותינו, החלטנו לבטל את האירוע כתגובה פוליטית אחראית לא מתפשרת.
נכנעו לימין הקיצוני
באוניברסיטה למדנו בין היתר, שמאלקולם אקס, נלסון מנדלה, ומהטמה גנדי, נחשבו לטרוריסטים בעיני הממשל, עד שחלק ממאבקם הצליח ואז תמונתם התחילה להשתנות בעיני העולם, והפכו לגיבורים. כל מאבק של ערעור על הסטטוס-קוו נחשב לפסול בעיני הממשל - אם הוא אלים, או לא - כל עוד הוא לא הביא לתוצאות של צדק, דמוקרטיה וחופש ביטוי. אין אנו מצדיקים כל אלימות, אך אנו דורשים חופש ביטוי מלא.
עוד למדנו, שג'ון סטיוארט מיל הציע ארבע סיבות מספיק טובות ומשכנעות לשמוע כל דעה אישית וחופש ביטוי מוחלט: 1 - אם תיגזר שתיקה על דעה כלשהי, יכול להיות שאנחנו משתיקים דעה שהיא אמתית. 2 - גם אם הדעה שהושתקה תהיה טעות, יתכן ויש בה גרעין של אמת שיוכל לשרת את החברה או להצמיח ממנו אמת גדולה אחרת. 3 - גם אם הערעור איננו נכון, עצם הערעור מחייב את האנשים המחזיקים בדעה הדומיננטית לחשוב עליה מחדש ולא רק להחזיק בה כהרגל או הכרח ובכך להתנוון. 4 - גם עבור הדעה הדומיננטית עצמה, חשוב שתישמר החיוניות שלה שכן אחרת היא יכולה להיהפך רק לדוגמה שאין בה ממש, לצורה בלא תוכן.
כל אשר ביקשנו היה לתת לאזרח, בעל זכויות שוות לכל אזרח אחר במדינה, לשאת את דבריו באוניברסיטה, שיביע את דעתו ויציג את טענותיו. כל אחד מאתנו מספיק בוגר ונבון, ללמוד טענות אלה, להבין אותן, להפנים את המטרה הטובה ביותר מתוכן ולשקול אותם היטב. למען חופש ביטוי. למען שיח רב תרבותי ומגוון.
למרות כל זאת, למרות כל הדמוקרטיה שהאוניברסיטה לימדה אותנו, למרות כל הזכויות שלימדה אותנו לדרוש, ולמרות כל ההרצאות שהעבירה לנו על חופש ביטוי, האוניברסיטה בחרה להיכנע ללחצי הימין הקיצוני, ולפסול את השתתפותו של כנאענה. ובכן, האין זוהי צביעות ומדיניות של סתימת פיות? עם כל הכבוד לאוניברסיטת תל אביב, ויש כבוד, היא פגעה בחופש הביטוי שלנו באופן ברור.
הכותב הוא חבר במזכירות תא חד"ש באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד