אתמול עשו שלושת הגורמים המעורבים במשא ומתן הישראלי?פלשתיני כל טעות אפשרית, והיום יחדשו את המגעים בחסותו של המגשר האמריקני מרטין אינדיק. דבר אינו אבוד, אבל הסכנה לעתידו של המגע המדיני מחריפה. הוא החלופה הפחות רעה בהשוואה לחדלונו, שכן בעקבות הריק והלא?כלום מגיחות לאחר זמן התנגשויות אלימות, אינתיפאדה בעברית מודרנית.
ג'ון קרי מתח ביקורת לגיטימית על אורי אריאל, שבצומת גורלי לגורל המשא ומתן פירסם מכרז לבניית ענק בירושלים. לא רק קרי זעם אלא גם ציפי לבני ויאיר לפיד, וייתכן שבנימין נתניהו היה שותף לדעתם אם כי שמר על זכות השתיקה.
הבעיה היא שקרי התעלם מהעובדה החותכת, שאבו מאזן אינו מעוניין במשא ומתן בשום תנאי; שהוא חותך צמיגים בכל פעם שעגלת המשא ומתן נכונה לצאת לדרך. כך עשה בשיתוף עם יאסר ערפאת לאהוד ברק (2000), וכך עשה לאהוד אולמרט (2009), ובסירובו להכיר בזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, למדינה ריבונית. הוא מצת מרכזי בשריפה, וקרי ידע וראה ושתק.
הטיה זו נתמכת בהערות בוטות של "פקיד אמריקני בכיר" - לרוב מרטין אינדיק, שכבר גינה את משה (בוגי) יעלון ואת אריאל, ואף לא פעם אחת את סייעניו של אבו מאזן (כך הוא נוהג מאז גיבה ביל קלינטון את ברק בקמפ?דיוויד, 2000).
הטעות הפלשתינית אינה משגה אלא חבלה בכוונת מכוון. אפילו ערפאת הגדיר את ישראל כ"מדינה יהודית" וגם אבו מאזן יכול, אבל אינו רוצה. הוא זאב (חומק מכינון שתי מדינות לשני עמים) בעור של כבש (נמנע ממעשי טרור). עכשיו הוא חזר לתחום מיומנותו: סחטנות. לוחץ להסכמה ישראלית לחלק מפניותיו להתקבל לארגונים בינלאומיים בניגוד לכתב האמנה לפתיחת המשא ומתן לפני שנה.
ישראל תרמה למשבר בכך שלא עמדה בהתחייבותה לשחרר אסירים בפעימה הרביעית. נכון, בלי ערבים ישראלים מפני שלא התחייבה לכך, אבל לשחרר. המכרז של אריאל - כמו גם תביעת נפתלי בנט אמש לספח את גושי ההתיישבות לישראל - הם דמגוגיה המכבידה על ישראל בארה"ב ובאירופה.
יותר מכך: הבית היהודי וחלק מהליכוד הודיעו מראש כי הם מתנגדים להסכם עם הפלשתינים, אבל התחייבו להניח לנתניהו לנהל את המשא ומתן כהבנתו כדי שישראל תצא יבשה מהמים המדיניים הסוערים. הימין בממשלה אינו עומד בהתחייבות זו, ובמקום לבוא עימם חשבון, נתניהו נתפס לכעסו המובן על קרי ומחריף את הסנקציות נגד הפלשתינים.
למה? אם הפלשתינים אינם רוצים במשא ומתן, ישראל לא תוותר על נכסיה, אבל מדוע להעניש את האזרח ברמאללה ובשכם? אמצעים כאלה יהיה צורך להפעיל בהגיע, חלילה, שעת האלימות.
רק שיש עוד שפן בכובע. אביגדור ליברמן הצהיר כי עדיפות בחירות מוקדמות מאשר אימוץ של מתווה קרי. אחרי שיגיח מהשיחה עם שר החוץ האמריקני יתברר אם לא חזר למוטיב המתון, הפרו?אמריקני, שאפיין אותו בשבועות האחרונים. המשך יבוא.
היום שבו כולם טעו
דן מרגלית
10.4.2014 / 8:23