השיעור ההיסטורי שבמכבי ת"א מסרבים ללמוד

1 ב?11 בספטמבר 1995, אז ככתב "הארץ" המסקר את מכבי ת"א, הגעתי להיכל הספורט ביד אליהו לאימון הקבוצה. זה היה שבועיים אחרי שפירסמתי כתבת פרופיל על הקבוצה המתגבשת ונטען שם שהקבוצה היתה צריכה שחקן בעל יכולות הגנתיות טובות יותר מראדיסב צ'ורצ'יץ'. בעת הפסקת השתייה באמצע האימון ניגש צ'ורה לתא העיתונות וחבט בי פעמיים באגרופו.

למזלי, גיא גודס, מוטי דניאל ודורון ג'מצ'י מנעו ממנו לבצע וידוא הריגה. אחרי האגרופים לא קמתי לספירה של עשר ורק הקרח שהוצמד לראשי מנע את הגדלת הנפיחות. העורך אבי רצון וסגנו רון קופמן הוזעקו להיכל לדיון עם ראשי הקבוצה ודרשו את סילוקו מהקבוצה. שמעון מזרחי סירב ומכבי פירסמה הודעה שלפיה היא קונסת את השחקן ב?10 אלף דולר.

למחרת הבנתי שמכבי פתחה תוכנית חיסכון. השחקן היכה עיתונאי וקופת המועדון התעשרה. מאיגוד הכדורסל הביעו כמובן צער אבל לא מצאו "סעיף" בתקנון כדי להעמיד את השחקן לדין.

עם קופמן הגשתי באותו לילה תלונה במשטרה. בכתב ההגנה נכתב כי "התובע הוא שהחל במהלומות עם הנתבע". איזה בר דעת יחל במכות עם הר האדם הסרבי ששקל 150 קילו אז? אחרי שהתביעה הלכה לגישור, סוכם על פיצוי כספי והתנצלות אבל למרות שעברו 19 שנה אין חדש במכבי ת"א. במקום לגנות ולהעמיד במקום את הפורע התורן, שהכתים שוב את שם המועדון, מחפשים ונלחמים במניע. האם חלק מתפקידו של שחקן מקצוען שמרוויח מאות אלפי דולרים בשנה, הוא להבליג כשצריך?

2 באוקטובר 2009 רצה דיוויד פדרמן לפטר את פיני גרשון אחרי התקרית שבה הורחק בניו יורק. למחרת מוני פנאן שם קץ לחייו ופיטוריו של גרשון נדחו לקיץ. האם ההשתוללות של סופו לא חמורה יותר או שבמכבי יותר חשוב מי מבצע את העבירה: שחקן הציר הדורסני שאין לו מחליף (ארל וויליאמס, צ'ורה והפעם סופו), או מישהו אחר שיש לו תחליף?