כולנו עמוק באדמה עם אייל גולן

אייל גולן במשימה, ואיש לא יעצור אותו. "תמות נפשו עם פלשתים (ואשכנזים)". היעד: כיבוש החיריה של השיח הציבורי הישראלי. כן-אשם, לא-אשם – מה שבטוח, שאפשר לסמוך על הילד ממרמורק שירד נמוך מים המלח. וכך, אחת לכמה שבועות, הוא מכריז ש"ידבר בפעם הראשונה" (כלומר בפעם הראשונה אחרי מסיבת העיתונאים הרשמית, ומסיבת העיתונאים המאולתרת, והתגובות האקראיות בכניסה למופע, והתגובות העצבניות ביציאה מנתב"ג), ויחשוף "הכול".

מה זה "הכול" על פי אייל גולן במוסף החגיגי של "שבעה ימים"? למשל תיאור כה-בלתי-מתקבל-על-הדעת, ובה בעת מעורר-כל-בלוטת-גועל-אפשרית כמו זה (בסוגריים, הפרשנות שלי): "שתי הבחורות נכנסו וישבו בסלון (כלומר הסיגו גבול), סיפרו שהן בנות 21 (כאיילו שמישהו שאל). אני הולך לכיוון המטבח אצלי (להביא להן קפה, דה?) ונעצר ליד אחת מהן (לבדוק תעודת זהות כמובן). היא באה לפתוח לי את המכנסיים (את לא רצינית? זאת תקיפה מינית!), מורידה לי אותם (די, תפסיקי, משוגעת) ומתחילה במה שמתחילה (אבא, הצילו!). ובדיוק ברגע הזה אבא שלי (טאטי!) לוקח את הבחורה השנייה ויוצא למרפסת (פאפא, קן יו היר מי? פאפא? פאפא?)".

לא מושמע ברדיו, ירידה דרמטית בהופעות - קריסת אייל גולן

עד כאן החלק הראשון של הסצנה, הנשמעת כמו שיר ענוג של ליאונרד כהן, או לפחות מקאמה של יוסי גיספן. גולן מצטייר בו כסוג של קורבן אונס. אנחנו, הקוראים התמימים, זקוקים כאן לקורטוב של פרשנות, לכן בשלב הזה, נקטע התיאור על ידי הכתב: "אני חייב לומר לך שזה מעורר סלידה", הוא מטעים. "בן, אבא, מין אוראלי". המממ.

גולן מהנהן בפלצטו: "אני מסכים אתך", הוא מבהיר, אך מבקש: "רק תן לי להמשיך". תפסיק לעצור אותי כל שניה. אני בשוונג. והטוב הרי עוד לפניכם: "הבית גדול, המרפסת בצד אחר (יש מקום לכולכן). אז לכל המדמיינים שאבא שלי יושב לידי ומישהי מבצעת בי מין אוראלי, זה לא בדיוק ככה (כלומר זה ב-דיוק ככה, אבל מהפינה שלו יש ראות חלקית). אחרי דקה או שתיים אני אומר לבחורה שאיתי, 'תשמעי (הלו, את שם למטה!), משהו כאן לא נראה לי, לא מסתדר לי. שאלתי אותה (בעודי אוחז בראשה מעדנות) 'בת כמה את באמת? (וגם 'את באמת מזל קשת? כי סבתא שלי היתה דלי. מאיפה ההורים?'), בואי תספרי לי. לא אכעס (אני בחור עדין נפש). ואז היא אומרת לי, 'את האמת, אני אוטוטו בת 18' (אללי! ואני עם מכנסיים מופשלים!). באותו רגע הרמתי את המכנסיים (כלומר, קודם דאגתי שהיא תעצור, ב-רור), אמרתי לה שלא נמשיך (וסליחה שקטעתי אותך באמצע, דרלינג). אחד השכנים שלי אירח ערב קריוקי, ואמרתי לעצמי שזו סיבה מספיק טובה (שוברת לבבות קטנה) כדי להתחמק וגם לא להעליב אף אחת (כי בסוף אני מכבד נשים, כן?)".

עד כאן התיאור סוחט הדמעות בסרט "האבא, הזמר, המאהבת וזה שאינו יודע לשאול (את גילה)". גולן מתגלה בו כהומניסט גדול. לא רק שסירב להשלים אקט מיני בהסכמה משנתגלה לו בדל-בדלים של חשד למעשה אסור – הוא אף איפשר לבחורה הקרימינלית להישאר לישון בביתו, חמק לשכנים, וחזר לישון בגפו כאחד האדם.

ואחרי כל זה, קצת קשה להבין למה הוא שופט את עצמו לחומרה: "להגיד לך שזה בסדר? ממש לא. אני מאד מצטער ומתחרט על זה. הייתי מגעיל. אני נגעל מעצמי". דמעה.

חלקים נכבדים מהתיאור המופלא הזה הופיעו על שער הגיליון של המדינה – באותיות קידוש לבנה, כולל הורדת המכנסיים והרמתם חזרה. בצמוד לראיון גילינו שהאשכנזים (שוב האשכנזים) "קרעו" את גולן. שכן אלמלא הסבתא והסבא שלי שעלו מפולין ומגרמניה, ספק אם הבחורה השקרנית הזאת היתה מורידה לו את המכנסיים, וספק אם היה עומד עכשיו לחתום על עסקת טיעון עם רשויות המסים, שבמסגרתה יכיר, ככל הנראה, בעבריינות מסים.

במהדורת החדשות של ערוץ 10 כבר ראינו שלא קשה להוריד אותנו למרתף של גולן. בתום כתבה אודות הכתבה שתיארה "הכול" (כי בכל זאת, מגעיל או לא, רייטינג הוא מביא), הכריזה המגישה שאמנם היא "לא אשכנזייה" (תנשמי לרווחה, ניצלת!) אבל בכל זאת, "עוד לא גמרתי לקרוע אותך, אייל גולן". כי הקם להתבהם, השכם להתבהם כנגדו.

בקיצור, אייל, כולנו איתך. עמוק באדמה.

לכל הטורים של אבנר הופשטיין בוואלה! דעות

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד