פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איך הדיכאון שלנו משפיע על חיי המין של חילזון הים?

      החסילונים משתוללים, הדיונון מחליף צבעים והצדפות ממהרות להשריץ: מחקר חדש מגלה כי שאריות מזעריות של תרופות פסיכיאטריות מגיעות למצולות – ומשגעות את חסרי החוליות

      אקווריום דגים (ShutterStock)
      הפסולת הרפואית שלנו משגעת את המערכת שלהם (צילום: Shutterstock)

      מטורף ככל שזה יישמע, התרופות שלנו משפיעות על בעלי החיים שמתחת למים. הזוי ככל שזה יישמע, שאריות פרוזאק בריכוז ששווה לכמה טיפות בבריכה ענקית יכולות לגרום לסרטנים ורכיכות להחליף צבעים. מדכא ככל שזה יישמע, ה"פסולת הרפואית" שלנו משגעת מערכות אקולוגיות של יצורים שמעולם לא ביקשו מרשם לשיפור מצב הרוח.

      מדענים שעוסקים בחקר הביולוגיה הימית מודעים כבר תקופה ארוכה לעובדה שתרופות נגד דיכאון, כגון פרוזק ולוסטראל, משפיעות על בעלי חיים ימיים, לאחר ששרידיהן מגיעים למתקנים לטיהור שפכים – ומשם לנהרות, לימים ולאוקיינוסים. אלא שמחקר חדש שפורסם שלשום (רביעי) בכתב העת המדעי Aquatic Toxicology העלה כי כמות קטנה בהרבה מכפי שנהגו לחשוב עד כה – כשהיא באה במגע עם חסרי חוליות כמו חלזונות, סרטנים, רכיכות וצדפות – משפיעה על חייהם של היצורים, מהמראה ועד דפוסי הרבייה שלהם. למרבה ההפתעה, נמצא שבחלק מהמקרים, ריכוז נמוך של התרופה משפיע אף יותר מריכוז גבוה.

      את המחקר החדש הוביל ד"ר אלכס פורד, ביולוג ימי מאוניברסיטת פורטסמות' שבבריטניה, אשר התעניין בשנים האחרונות באופן שבו משפיעות תרופות על בעלי חיים שונים. "יש רשימה ארוכה של תרופות מרשם שעוברות מבני אדם למתקנים לטיהור מי שופכין, לשפכי נהרות או לאוקיינוסים דרך צריכה ישירה, מטבוליזם והפרשות, או על ידי הורדה באסלה של תרופות ישנות", אמר פורד.

      במוח האנושי גורמות התרופות נוגדות הדיכאון לעיכוב הספיגה בתאים של ההורמון סרוטונין, האחראי על מצב הרוח שלנו. כאשר כמות הסרוטונין ה"משוחררת" במוח רבה יותר, כך מצב הרוח משופר. ואולם, פורד גילה כי כמויות מזעריות של אותן תרופות ממש גורמות לשינויים פיזיולוגיים אחרים לחלוטין בקרב מגוון רחב של יצורים ימיים קטנים.

      "חסילונים הופכים פעילים יותר ומגבירים את מהירות התנועה שלהם, בעוד שחלזונות מים מראים שינויים בדפוסי הרבייה, וחלקם מאבדים את היכולת להיצמד למשטחים", הסביר פורד. "חלק ממיני הצדפות, כמו למשל צדפות המאכל המפוספסות, השריצו מוקדם מהרגיל כאשר באו במגע עם החומרים נוגדי הדיכאון". אך לא מדובר רק בהרגלי הרבייה, אלא גם בהופעה החיצונית. "ברבים מחסרי החוליות, הסרוטונין שולט בשחרור צבענים (פיגמנטים) מסוימים, והדבר גורם ליצור לשנות את צבעו", הוסיף פורד, שציין גם כי מחקרים מהתקופה האחרונה הראו כי הדיונון הוא דוגמה לבעל חיים שצבעו עשוי להשתנות כאשר הוא "נפגש" עם חומרים נוגדי דיכאון. שרידי התרופות, כך עלה מהמחקר האחרון, יכולים להשפיע גם על הגדילה, על התזונה ועל חילוף החומרים של היצורים החלקלקים.

      חסילון מנטיס טווסי (ShutterStock)
      שרידי התרופות עשויים להשפיע גם על הגדילה ועל חילוף החומרים. חסילון מנטיס טווסי (צילום: ShutterStock)

      אחת העובדות המדהימות היא הריכוז המזערי של סרוטונין שמספיק כדי להשפיע על מגוון התפקודים הביולוגיים של חסרי החוליות. "גילינו שהם עשויים להיות מושפעים מכמויות קטנות ביותר, משהו כמו ננוגרם (מיליארדית הגרם - ז"א) לליטר", סיפר פורד. "זה כמו לזרוק כמה גרגרים מחומר מסוים בבריכה אולימפית. על אף שריכוזים שנמצאו בנהרות ובשפכי הנהרות הם קטנים מאוד, מדאיג שמספר גדל והולך של מחקרים הראו כי כמויות קטנות כל כך יכולות לשנות באופן דרמטי את הביולוגיה של היצורים שבאים במגע עם החומרים".

      פורד התריע כי העובדה שתרופות המשרתות את בני האדם עושות את דרכן למערכות אקולוגיות ימיות היא בעיה סביבתית שחייבים להתייחס אליה בכובד ראש. "גוף של ממצאים וראיות מצביע על כך שריכוזים קטנים של חומרים נוגדי דיכאון שהתגלו על פני השטח, במי שופכין ובמי תהום מספיקים כדי לגרום לשורה ארוכה של השפעות. זאת, למרות העובדה שדוחות שונים טוענים כי סוג זה של תרופות מהווה רק 4% מכלל התרופות ששרידיהן התגלו בסביבה", סיכם.