הנה ברוש לבדו

בביתו באי שם בשטחים, יושב אריאל זילבר ומתקשה להירגע. עיצבנו אותו, "השמאלנים האלה". עם זאת הוא מזמין את דנה אינטרנשיונל להופיע איתו, ומסביר למה הוא משאיר את הטלוויזיה

  • אריאל זילבר
ערן סוויסה

כדי להגיע לבית של אריאל זילבר צריך לנסוע לכיוון העיר אריאל, לעבור את הקו הירוק, לנסוע בין כפרים ערביים עוינים, שמככבים לא פעם בחדשות בהקשרים לא חיוביים במיוחד, ואז, באמצע שום מקום, לפנות שמאלה, לנסוע עוד אי אילו קילומטרים ולחפש את השלט "גיתית". לפני ארבע שנים קבעו זילבר ואשתו שוש את ביתם כאן, בין השומרון לבקעת הירדן, כשהיישוב היהודי הקרוב ביותר הוא מעלה אפרים - גם הוא, איך לומר, לא ממש עיר.

"אין לנו שום כוונה לזוז מפה", מצהיר זילבר (70) בהחלטיות. "איפה יהיה לנו תנאים כאלה קרוב לתל אביב?"

קרוב לתל אביב?

"בטח. 60 קילומטר מתל אביב זה קרוב".

60 קילומטרים, שמחצית מהם בשטח לא ידידותי. היו כאן פיגועים, אתה יודע.

"אני לא מפחד. למה, בתל אביב אין סיבות לפחד? כשהייתי ילד היו זורקים עלינו אבנים ברחובות תל אביב. אז מה יש לי לפחד? הכל פה שלנו, תראה איזה יופי. וחוץ מזה, בלי קשר, אני גם מגיע די הרבה לתל אביב".

המקום הזה גם עוזר לך ליצור או שאין קשר?

"אין קשר. אני יוצר בכל מקום שתשים אותי. את האלבום 'מסך עשן' הוצאתי כשגרתי בגליל, וכולם כתבו, 'וואו, הוא עושה מוסיקה גלילית' והתפעלו מהאווירה של האלבום. זה הצחיק אותי מאוד. איזה גלילית? הקלטתי הכל במרתף ובדירה הקודמת שלי בשינקין. זה בכלל לא חשוב איפה אני נמצא, העיקר שאוכל להמשיך ליצור".

טוב לדעת (מקודם)

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה
(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

הם גרים בבית שכור ישן עם סלון קטן וחדר שינה, פינת אוכל, מחשב ועשרות ספרי תורה על המדפים. גם תמונה של הרבי מלובביץ' יש, כמובן, זה האליל של זילבר בשנים האחרונות, ובחצר בחוץ מתנוסס דגל צהוב עם הכיתוב "משיח", כדי שה"ר?ב??ה" לא יפספס את זילבר במקרה כשתבוא הגאולה. סמוך לבית נמצא חדר העבודה של הזמר, אולפן הקלטות קטן שבו הוא מעביר את אחר הצהריים מדי יום.

השלווה והשקט הפסטורליים של משפחת זילבר התערערו לפני חודשיים. עד אז זילבר היה די רחוק מהכותרות, למעט הבלחות באמירה פרובוקטיבית כזאת או אחרת. היום ההוא בתחילת פברואר היה אמור להיות יום שמח במיוחד עבורו, לאחר שנבחר פה אחד על ידי חברי ועדת אקו"ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) לקבל פרס מפעל חיים. ימים ספורים לפני הטקס הודיעה הזמרת אחינועם ניני, שהיתה אמורה לקבל פרס מיוחד על תרומתה למוסיקה ישראלית בתפוצות, שהיא מבטלת את השתתפותה ומוותרת על הפרס בשל זכייתו של זילבר. הטקס, שראוי להתמודד מדי שנה בקטגוריית הטקס המשעמם של השנה לצד יריבו הוותיק, חידון התנ"ך, הפך לאטרקציה תקשורתית ולזירת התגוששות פוליטית; אקו"ם מיהרה לחזור בה ולהחליף את הפרס מ"מפעל חיים" ל"פרס על תרומה למוסיקה הישראלית", וזילבר קרא על הבמה, בנאום ספונטני זועם, לסגור את הארגון.

"בכל אשמה דליה רבין, שהיא חברת דירקטוריון אקו"ם, ואני לא מבין מה היא רוצה ממני ואיזה סיפור יש לה בראש", אומר זילבר. "אני לא מבין את זה. תגיד לי אתה, אני ביקשתי ממנה את הפרס הזה? לא ביקשתי. הם הודיעו לי חודשיים מראש, אז יומיים לפני מבטלים את זה? זו פשלה מבחינתם. אבל מה שכן - היא עשתה לי שירות גדול, פרסום של מיליון דולר. בלעדיה אף אחד לא היה יודע בכלל שקיבלתי פרס".

רבין טענה שדעותיך בנושא מיעוטים, זכויות הפרט והקהילה הגאה הן בעייתיות. אפשר להניח שגם ההתבטאויות שלך על יגאל עמיר שרצח את אבא שלה לא הוסיפו לחיבתה אליך.
"מה אני אמרתי על יגאל עמיר? אמרתי שצריך להשוות את העונש שלו לעונש של רוצחים, שהורגים גברים, נשים וילדים בלי רחמנות. תחשוב על אמא שהבן שלה נרצח ככה סתם בפיגוע באוטובוס. אתה חושב שלא כואב לה כמו שלדליה כואב על אבא שלה? מה ההבדל? זה אותו כאב. אז למה את זה משחררים ואת זה לא? או שישחררו את כולם או שלא ישחררו אף אחד, כי רוצח זה רוצח. יש פה מוסר בסיסי. אני לא בעד רצח, ואם היא חושבת שכן היא לא הבינה טוב. זה הסיפור".

רצח פוליטי של ראש ממשלה, שיכול לשנות את מסלול ההיסטוריה, זה כמו רצח של כל אחד אחר?

"נכון שרצח של ראש ממשלה הוא גרוע מאוד, זה איום ונורא וכואב לי על רצח ראש הממשלה כמו שכואב לרבים. אבל הרוצח הוא רוצח, ולא משנה אם זה ראש ממשלה או מישהו אחר. יש חוק, יש סדר ויש היגיון. במקרה הזה מדובר בנקמנות, אנחנו נתנקם ביגאל עמיר עד סוף חייו. בוא גם ננקר לו את העיניים. אלה שרצחו יהודים, נותנים להם לעשות דוקטורט, אבל לעמיר אמרו, תמות, תירקב בקבר. למה? מה העניין? בסופו של דבר הוא בן אדם".

איך הרגשת כששמעת שהגדרת הפרס הוחלפה?

"כאב לי מאוד מאוד שאקו"ם, אלה שנתנו לי פרס דווקא עם הדעות שלי וכמובן גם בגלל השירים שלי, התקפלו בסופו של דבר. אני זוכר שהם כתבו בנימוקים לפרס ש'קירבתי את השוליים למרכז', ומאוד שמחתי על זה. אמרתי, וואלה, יופי. סוף סוף יש פה משהו לאיחוד העם. זה שאמרו, 'למרות שהוא כהנא, ודתי וכזה וכזה - יאללה, בוא ניתן לו פרס' - זה יפה מאוד ומעיד על זה שאין סתימת פיות. אבל פתאום, ברגע האמת, אתה מגלה שכן. מה שהכי כאב לי זה שפיספסו את העניין החשוב הזה של אחדות ישראל. היה לי נאום מוכן של תודה רבה ואיזה כיף. אבל כשהתחלתי לקרוא, ראיתי שזאת לא השפה שלי ולא יכולתי לקרוא את זה".

לפחות יצאת עם סכום מכובד של 35 אלף שקלים.

"לא אכפת לי מהפרס. באקו"ם כל אחד מהם מרוויח את הסכום הזה בחודש. אם היו נותנים מיליון או שניים, הייתי אומר, וואלה".

מה עשית עם הכסף?

"אני תורם אותו לכל מיני עמותות, ו?6,000 שקל נתתי לאשתי כדי שתכתוב תסריט. פה ביישוב הרסו בית לא מזמן בטענה שהוא לא היה חוקי, אז נתתי למשפחה 2,000 שקלים. וחוץ מזה אתן כמה שצריך להדפסת התניא".

בנאום שלך קראת לפרק את אקו"ם.

"נכון, כי הם לא עושים את התפקיד שלהם. יש להם מיליונים, ואני לא יודע מה הם עושים עם כל הכסף. יש דברים מאוד מוזרים שקורים שם, ואין עליהם פיקוח. זה ארגון שמאלני".

אז מה, אתה בעצם חבר בארגון שמאלני? ירחם השם.

"כי אין לי ברירה אחרת. אבל הייתי שמח לפרק אותם ולעשות ארגון של עורך דין ושני פקידים, ולחלק את הכסף. לא מפעל ענק, שאתה בכלל לא יודע מה קורה בו בכלל. אגב, אין לי דבר נגד חברי אקו"ם, הם בסדר".

צילצלו אליך אמנים אחרי הטקס? קיבלת תמיכה?

"המון. הרגשתי את זה מכל כיוון. זה היה מוזר לקבל פתאום אהדה כזאת, נחמד מאוד. אבל כל העניין היה מיותר מלכתחילה".
שלמה בר היה המועמד השני לפרס, אתה חושב שמגיע לו?
"מגיע לו. כל אחד שמקבל פרס, אני בעד. אבל שירימו קצת את הסכום. לזמר מתחיל הם נותנים 10,000 שקל. מה זה? מספיק לשני נגנים בקושי".

"אני לא כועס על אחינועם"

איפה אתה שומר את הפסלון?
"לא לקחתי אותו. אני לא רוצה אותו, זה לא כבוד גדול בשבילי".

למרות שהטענות המרכזיות של זילבר מופנות כלפי רבין, מי שהעלתה את הדיון אל סדר היום ובסופו של דבר גרמה לשינוי היתה ניני. יומיים לפני הטקס כתבה הזמרת בדף הפייסבוק שלה: "רציתי להודיע שביטלתי את השתתפותי בטקס פרסי אקו"ם מסיבות אידיאולוגיות, וביקשתי שאף אחד גם לא יקבל את הפרס בשמי. בקיצור, delete". דווקא כלפיה, זילבר סלחן יותר.
"אני לא כועס עליה בשום פנים ואופן. אני בסך הכל חושב שהיא קצת מבולבלת, זה הכל. היא חיה באירופה, היא חיה עם האיחוד האירופי ששונא אותנו שנאת מוות, והיא נותנת להם מה שהם רוצים לשמוע. מבחינתה היא עשתה את הדבר הנכון. היא בטח אומרת לעצמה, 'מה, הוא לא מאמין בשלום?'"

נעשה ניסיון הידברות?

"היא לא דיברה איתי בכלל. אם היתה מדברת איתי, הייתי מסביר לה את דעתי. ההשערה שלי היא שזה הכל בגלל שהיא מופיעה הרבה באירופה, והאיחוד האירופי הוא הרי נגד אנשי דת וימנים. אז היא כנראה חייבת להם משהו, ובעצם במעשה הזה היא החזירה להם. גם פגשתי אותה ביום שישי לפני הטקס ב'קשת'. היא קידמה שם את הדיסק שלה, ולא אמרה לי שום דבר".

חשבת אולי להזמין אותה לשיחה ולנסות להבין מה היא חושבת, או להסביר את עצמך?

"היא אנטי ישראל ואנטי יהודים. אני יכול לשבת איתה, לדבר איתה ולהסביר לה, אין לי בעיה. למה לא? אבל היא לא רוצה לשבת איתי. היא מחרימה אותי. אני לא מחרים אותה".

בטקס אמרת שיש פה ניסיון של בעלי אינטרסים, שרוצים להתקדם על חשבונך. התכוונת אליה?

"כן, יכול להיות שהיא רצתה לעשות יחסי ציבור לעצמה".

מה אתה חושב על המוסיקה שלה?

"היה לה שיר אחד מוצלח מאוד, 'בואי כלה'. את השאר אני לא מכיר. זה שיר טוב, לא?"

היא אמרה שאחת הבעיות שלה היו הדברים שאמרת נגד הומואים ולסביות.

"תשמע, עם הומואים אין לי בעיה. זה היה עניין של פליטת פה, סתם, בלי קשר לחיים. זרקתי את זה סתם באוויר בלי קשר, ועשו מזה עניין".

נו, אז יש לך הזדמנות לתקן עכשיו ולהגיד מה אתה באמת חושב על הומואים ולסביות.

"על פי הדת היהודית, זה מום. כלומר, זה לא בסדר, וצריך להתגבר על זה".

איך הדברים האלה מסתדרים עם זה שיש היום הרבה הומואים דתיים?

"נכון, יש גם כאלה, אבל לא ניכנס לזה. הם לא עושים דברים נגד התורה, אבל זה לא טוב. מה, אתם רוצים להפסיק להביא ילדים לעולם? כאילו הם אומרים: אנחנו כבר חיינו, וזה מספיק, לא צריך להביא עוד ילדים לעולם".

יש דרכים נוספות להביא ילדים.

"בסדר, אבל עזוב, אני לא נכנס לזה. זאת בעיה שלהם. זה נפוץ מאוד היום. בסן פרנסיסקו יש כבר מקדש שלהם. אני בזמנו התנגדתי למצעדים שלהם. כאילו מה, אתם צריכים להשפיע על אנשים? אתם מציגים את זה כאילו זה דבר טוב? זה לא דבר טוב. זה דבר שסוטה מהעניין. אז מה אתם עושים פרסום? לזה התנגדתי. בתור אנשים הם אנשים טובים מאוד, אין לי שום דבר נגדם".

ואם היה לך ילד הומו?

"מה הייתי יכול לעשות? זה עדיין היה הילד שלי".

"אנחנו בארץ, והיא שלנו"

בשנת 2005 הצליח זילבר להפתיע את תעשיית המוסיקה בארץ ואת מעריציו כשהחל בתהליך של חזרה בתשובה. מאז ועד היום הוא מנהל אורח חיים דתי קפדני, משתייך לחב"ד ומפנטז על היום שהרבי מלובביץ', שנפטר לפני 20 שנה, יקום לתחייה.
מדי יום הוא מתעורר ב?4:20 לפנות בוקר, גם אחרי שעבר לשעון קיץ. בזמן שאפילו התרנגולות רק מתחילות לחלום, הוא כבר עסוק בקריאת ברכות השחר, עד "הודו". ב?5:15 מתחיל שיעור הגמרא הראשון, שבסיומו תפילת שחרית. בתום תפילת שחרית, שמלווה בהרבה כוונה, עובר זילבר ללימוד של שעתיים נוספות - המוקדשות לקריאת פרקי הרמב"ם ופרקים מהתנ"ך, לימוד החפץ חיים, תניא ועוד. לקראת השעה 13:00 הוא פורש לשנת צהריים. כשהוא מתעורר הוא מתחיל לנגן ולהקליט באולפן הסמוך לביתו.
"חזרתי בתשובה בגלל תוכנית הגירוש של אריק שרון", הוא אומר. זאת המכה החזקה שעם ישראל חטף, ומבחינתי, זה היה הקש ששבר את גב הגמל. בזמנו לא הבנתי בדיוק מה אני עושה, אבל היום אני יותר מבין. אמרתי, אם אנחנו לא עושים את רצונו של הקדוש ברוך הוא בארץ הזאת, אז אנחנו לא מתאימים לארץ. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הארץ בגלל מי שאנחנו, ואנחנו צריכים לשמור עליה".

למה ההתנתקות כל כך נגעה לליבך?

"אני תמיד חונכתי לאהבת הארץ. הארץ הזאת היא שלנו אחרי אלפיים שנים. אנחנו פה, והיא שלנו. ופתאום - הכל הפקר (במלעיל; ע"ס). נותנים את זה ונותנים את זה. זה כאב לי מאוד. כל מה שקרה בגוש קטיף כואב לי עד היום.

"יש סיפור על יוסי בן אהרון, שהיה מזכיר הממשלה של שמיר. הם הלכו לוועדת מדריד, והרבה אמרו להם לא ללכת, כי ברגע שילכו, הכל נגמר, אין קו אדום והכל יהיה שלהם. למה? כי הוא יושב שם עם פארוק א?שרע, שר החוץ הסורי, וההוא צוחק עליו בפנים ואומר לו: 'אתה לא דתי, ואם לא הייתי יודע שהארץ הזאת שלי, מי היה מדבר איתכם בכלל?' אבל מה שהוא לא מבין זה שאנחנו בכלל הגענו לוועדה כי אנחנו גומלי חסדים, ולא רוצים לריב. אם מישהו יתיישב לי עכשיו בחדר ויגיד לי, בוא נדבר למי שייך החדר הזה - אני אגיד לו, מה פתאום. לך מפה. הבנת? זה בדיוק העניין".

ארץ ישראל השלמה, מאז ולתמיד?
"בטח, זה מה שהרבי אמר, וזה מה שאני עושה. בכל מקום שמאיימים על ארץ ישראל צריך לצעוק חזק. זה מה שאני עושה, ואני אמשיך בזה".

כששרון נכנס לתרדמת, היו אמירות בימין הקיצוני שזה היה "העונש" שלו על ההתנתקות.

"אני לא יודע אם זה היה העונש שלו, אבל אני יודע שהוא פגע בארץ ישראל, והרבי אמר שהוא יילחם בכל מי שפוגע בארץ ישראל ולא יוותר. אז כנראה יש בזה משהו. גם אל תכתוב 'להחזיר שטחים', כי אנחנו לא מחזירים אלא נותנים. אף אחד לא מחזיר כלום, זה שלנו. גם הערבים מבינים שזה שלנו. הם אומרים: אלה מטומטמים, נעשה להם קצת טרור, והם תכף יתקפלו כי הם פחדנים. זה גרוע מאוד".

מה חשבת כששרון נפטר לפני כמה חודשים?

"כשהוא נפטר הקב"ה קיבל אותו, ואמרתי ברוך דיין האמת. יש לו הרבה זכויות, לשרון, אין מה להגיד, אבל לצערי הוא גם הרס הרבה. אומרים שהכל לטובה, אז כנראה זה נכון גם על הפינוי וההרס. אנחנו לא יודעים מה הטובה שצמחה מזה".

נראה לי שבזמנו היית יותר מיליטנטי. יכול להיות שהתעייפת?

"בזמנו באמת כעסתי מאוד ורתחתי, הייתי פחות סבלן כלפי מי שפוגע בארץ ישראל. התעייפתי, כן, אבל לא התייאשתי. אנחנו צריכים להילחם ולצעוק, כי אין חוכמות. אם היינו הולכים לפי מה שהרבי אומר, היינו במצב אחר לגמרי.

"באחת השיחות שלו הרבי אמר שאם בישראל היה מנהיג דתי שחובש כיפה, הולך עם ציציות, שומר שבת, שומר כשרות וכל שאר הדברים - כל העולם היה משתחווה בפנינו. אבל הם רואים אותנו אוכלים שרצים, אז הם אומרים שאנחנו אותו הדבר. מי אתם בכלל?"

אתה באמת מצפה שבמדינה הזאת, שיש בה רוב חילוני, יהיה מנהיג דתי?

"אם יהיה ראש ממשלה דתי, אז הרוב יהיו דתיים".

אתה יודע שבדרך כלל אם הרוב דתיים, הם בוחרים במנהיג דתי. לכן בבית שמש, למשל, נבחר ראש עיר חרדי.

"נכון, יפה מאוד. אבל זה לא משנה, כי צריך סובלנות והבנה, ולא משנה אם זה בבית שמש או בכל מקום אחר. אנחנו צריכים לדאוג לאיחוד של עם ישראל. גם יהודי שלא שומר מצוות הוא בעיניי יהודי טוב. יש גם הרבה דתיים שהם לא באמת דתיים, ויש חילונים שהם דתיים בנשמה שלהם. אבל זה לא משנה, דתי או חילוני. אסור שתתפתח שנאה, זה איום ונורא.

"כל מי שמדבר על ארץ ישראל הוא בסדר בשבילי. תראה מה קורה לכל אלה שהלכו נגד ארץ ישראל: תראה מה קרה עכשיו לאולמרט. תראה מה קרה לבגין. זה נראה כאילו זה במקרה, אבל שום דבר לא במקרה. יש דין ויש דיין, ורואים את זה".

אתה מגדיר את עצמך חרדי?

"אני כבר לא יודע מה אני. לא חרדי, לא חרדי. אבל אני גם לא מגדיר את עצמי כחוזר בתשובה, אלא כאחד שקיבל עליו את המצוות. אני עם הקב"ה כל הזמן. יש דברים שחרדים לא יסכימו איתי, אז כנראה אני פחות שייך אליהם".

מה למשל?

"את רוב השירים מהחומר הישן שלי הם פחות אוהבים, פחות מתאימים להם. כשהתחלתי את החזרה בתשובה, זה עשה רעש בעולם החרדי, והתחילו להזמין אותי להופיע. אמרתי, מה אני אשיר לכם? אתם לא אוהבים את השירים שלי. והם היו אומרים לי: תשיר, אנחנו אוהבים.

"הייתי שר 'רוצי שמוליק', אז הם אמרו: מה אתה שר? מה זה המילים האלו? עברתי ל'בטי בם' - אמרו לי: 'לא לא לא, אוי ואבוי'. היום כבר יש לי שירים דתיים, שאני עושה לחרדים. כשאני מופיע בפני קהל דתי, אני משמיע שירים מהאלבום האחרון, 'הטלה והתרנגול'. שירים כמו 'השם מלך', 'הבוטח בהשם', 'שמחו בהשם', 'תהילים ב'''.

אתה מופיע גם במקומות מעורבים.

"נכון. לא אכפת לי בכלל איפה אני מופיע. זה לא מעניין אותי, ואין לי בעיה עם זה".

יכול להיות שמבחינה אמנותית, דווקא הציבור החילוני מעריך אותך יותר?

"הציבור החילוני מעריך אותי יותר. גם דתיים רוצים לשמוע את החומר הישן, והם מנצלים את ההזדמנות שלא משנה לי ואני יכול להשמיע להם. אז זה בסדר".

זילבר בביתו (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

יש שירים ששינית בעקבות החזרה בתשובה? שירים שאתה כבר לא שר?

"יש שירים שהפסקתי לשיר, למשל 'התימהוני' ("הו, איזה מותק של ילדה / הלוואי והיתה קצת יותר גדולה") ו'שיר השירים' ("מה יפית ומה נעמת, אהבה בתענוגים / הנך יפה רעייתי / ירכייך חלאים / מעשה ידי אמן"). בשיר 'שוכב לי על הגב' אני כבר לא אומר 'הזיות על מין', אלא 'הזיות עצמי'. בשיר 'בחברה להגנת הטבע' שיניתי את 'משיכה מינית' ל'משיכה פנימית'. ככה, מילה פה, מילה שם. לא משהו קריטי. שיהיה יותר פרווה ופחות פורנוגרפיה. בגלל זה אני מרשה לעצמי לשיר את השירים שלי, כי אין שם חילול השם".

מה העמדה שלך בנושא גיוס חרדים?

"אני חושב שהם צריכים להתגייס. רבן גמליאל אמר, 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ'. אז צריך שילכו לעבוד או שילכו לצבא. אבל גם הצבא צריך להתאים את עצמו אליהם. לא יכולים להביא להם מ"כית שתשב להם עם רגליים פתוחות ותגיד להם מה לעשות.
"אם החרדים היו מתגייסים כמו שצריך, היה לנו צבא הרבה יותר טוב. ככה אני מאמין. מי שלא רוצה להתגייס שיעשה שירות לאומי, אבל שיעשה משהו. צריך לאהוב את המדינה ולהגן עליה, ודתי שמגן עליה הוא הרבה יותר חזק ממי שלא. מצד שני, יש בצבא אבטלה סמויה, ומי צריך שם כל כך הרבה אנשים? למה להעמיס עליהם את כל החרדים? מה הם יעשו איתם?"

"רעדתי כשהחרימו אותי"

חזרה בתשובה הפכה בשנים האחרונות לטרנד במוסיקה הישראלית. זילבר יכול בקלות להרכיב מניין עם אביתר בנאי, אהוד בנאי, עמיר בניון, שלומי שבת, ארז לב?ארי, שולי רנד ורבים נוספים. מעזרת הנשים יציצו רבקה זהר, אתי אנקרי ואולי גם עדן הראל. אבל השבירה הקיצונית של זילבר ימינה וההתבטאויות הפוליטיות שבאו בעקבותיה הרבה פחות מקובלות בברנז'ה. כולם יודעים שגם מי שמחזיק בדעות ימניות לא ימהר לבטא אותן בקול, כדי לא להפסיד קהלים.

זילבר, במקרה הזה, הוא היוצא מן הכלל. בשנים האחרונות הוא הוחרם, מספר ההשמעות שלו ברדיו פחת משמעותית ושיתופי הפעולה עם אמנים אחרים בוטלו, בעקבות חששם מ"המתנחל עם הזקן".

"אמנים ימנים מפחדים להביע את דעתם, וזה חבל מאוד. רוב העם ימני, והאמנים מפחדים. הייתי אורח של יהונתן גפן בצוותא, מול 300 איש. אז יהונתן אומר לי: אתה רואה את כל ה?300 האלה? זה כל השמאל שלנו. אין יותר. כשהוא הזמין אותי להופעה הזאת הוא קיבל קללות מכל הצד שלו, וזה הרגיז אותו מאוד. הוא אמר לי: 'מה זה השמאל הזה?' פתאום הוא קלט".

בניגוד לגפן, היו אמנים שדווקא כן ביטלו הופעה איתך.

"נכון, שי גבסו ושלמה גרוניך ביטלו לי. מה אני יכול לעשות? זה הקב"ה החליט, והכל לטובה. אין פה חוכמות".

אוקיי, נניח שהקב"ה החליט. זה לא מפחיד אותך, החרם הזה?

"אני לא אומר שזה לא מפחיד. ברגע שעשו עלי את החרם, אני רעדתי. אבל זה מה יש".

לא ניסית לשנות את זה?

"איך אני אשנה את זה? מה, אני אעשה משהו שנוגד את העקרונות שלי? אין מצב. כשאני מביע את דעתי או פועל למען משהו שאני מאמין בו, אני לא חושב אם אני משלם מחיר. השאלה הזאת בכלל לא מגיעה לי למחשבה. איזה מחיר? מה המחיר?"

נגיד, פגיעה בפרנסה?

"תודה לאל, יש לי פרנסה. עשו עלי חרם ואף חברת תקליטים לא רצתה למכור את הדיסקים שלי, וגם החזירו לי את הדיסקים הביתה. הייתי צריך למכור דרך האינטרנט הרבה זמן. אבל אין לי שום טענה נגד אף אחד. אני אמשיך להגיד את שלי, וזה לא משנה".

יש גם פחות השמעות ברדיו.

"בסדר. זה לא בידיי בכלל. אני עושה את מה שאני חושב שאני צריך לעשות, ואם זה משפיע על מישהו ככה או ככה - מה אני יכול לעשות? ארץ ישראל זה דבר חשוב, ואחדות ישראל זה הדבר הכי חשוב בעיניי. על זה אני נלחם, ובזה אני מנסה להתרכז. כל דבר אחר מבחינתי הוא פחות".

היית רוצה שישמיעו אותך יותר?

"בטח, מי לא רוצה? אבל היום, עם כל הרשתות החברתיות, הרדיו איבד הרבה מהכוח שלו. אתה רץ מתחנה לתחנה לקדם שיר, ובלי הרבה תועלת".
אל תגיד לי שיש לך פייסבוק.
"כן, אבל לא אני מתעסק עם זה, יש לי אנשים שפעילים בשבילי".

אם היו בחירות היום, למי היית מצביע?

"לברוך מרזל ומיכאל בן ארי. לא שיניתי את דעתי, כי זו הדרך של הרבי. זה הדבר הכי קרוב לכהנא ולצביון היהודי. שתהיה יהדות בארץ הזאת".

הם לא הצליחו להיכנס לכנסת בבחירות האחרונות.

"נכון, מה אפשר לעשות? זה שהם לא מורגשים לא אומר שאני לא הולך איתם".

כתבת בעבר הרבה טקסטים של מחאה. זה עדיין מעסיק אותך?

"היה לי אלבום אחד כזה, 'פוליטיקלי קורקט', אבל המחאה שלי היא עליזה ובהומור. היתה לי פעם מחאה של גוש קטיף ו'יהודי לא מגרש יהודי'. בתקופה ההיא גרתי בצפון וראיתי מה קורה לתושבים ולצפון, וזה הפריע לי. ואז כתבתי את השירים האלה".
זילבר גזר על עצמו שתיקה בעקבות תקרית אקו"ם, וזו הפעם הראשונה מאז שהוא מדבר בהרחבה. מי שעמדה על המשמר בקפדנות כל הזמן הזה היא שושנה, אשתו והמנהלת שלו. לזוג שלושה ילדים משותפים (ושני נכדים): דור, בת 28, חילונית, המנהלת את המופע של זילבר; עמי, בן 27, חילוני, קצין עתודאי בצה"ל; ושלהבת, בת 24, דתייה, שאחראית לדף הפייסבוק של אביה. לזילבר גם בן בכור מנישואיו הקודמים - רועי, בן 39, חילוני, איש קולנוע.

"יש לנו שני נכדים - תום, בן 3, הבן של דור, ויהונתן, בן חמישה חודשים, הבן של שלהבת", אומר הסב הגאה. "הם באים הרבה לבקר אותנו כאן, ואנחנו נוסעים לבקר אותם".

בראיון הזה שוש בכוננות שיא, משל היתה במשמרת אבטחה על היישוב. היא מקפידה להזהיר את בעלה לקראת כל שאלה מכשילה או תשובה שעלולה לגרור תגובות נזעמות. "התעייפתי מהעליהום עליו", היא אומרת, "אני רוצה לתת למוסיקה לדבר".

"אני הרבה יותר מרוסן"

הסיבה הרשמית למפגש שלנו היא סיבוב הופעות חדש של זילבר (ביום חמישי הבא באמפי שוני, ביום חמישי שאחריו בפאב "הפינה" בקיבוץ חמדיה). "זו תהיה חגיגה גדולה", הוא מבטיח. "לקחנו את המיטב מכל השנים, והנגנים לקחו על עצמם להיות תואמים למקור. הם רק הוסיפו נפח, כי במקור היו לי שני נגנים, או אחד שעשה הכל. לא נגענו בשום עיבוד, הכל נשמע מצוין".

אתה עדיין מתרגש מהופעות?

"ההתרגשות מגיעה חצי שעה לפני. זה לא שאני לא נרדם יומיים קודם. בהופעות הקרובות אני כבר מתכנן מה אעשה ואיך. תמיד לפני הופעה הייתי מדמיין, אבל בסוף יוצא משהו אחר ממה שדמיינתי".

אתה אוהב לאלתר בהופעות?

"אני עושה את מה שנראה לי נכון באותו הרגע. אני נאמן לרגע. אבל היום אני הרבה יותר מרוסן. פעם הופעתי עם התזמורת הפילהרמונית, ואני רגיל שאני פתוח עם העיבודים, ובגללם הייתי בלחץ ושכחתי הכל. פיספסתי אותם לגמרי".

אתה גם עובד על חומרים חדשים במקביל?

"כל הזמן. כרגע יש לי ארבעה שירים חדשים, שנשאר רק להקליט. זה יקרה בקרוב".

אתה מאמין שעם השנים מעיין היצירה מתייבש?

"בטח. כשהייתי צעיר וגרתי בצרפת היה לי דוד, זכרו לברכה, שהיה מנהל יחסי הציבור של פוקס פילם, והוא הכיר לי את כולם. יום אחד הוא בא אלי ואמר לי: 'השמעתי לשארל אזנבור את השירים שלך, והוא רוצה אותם'. אמרתי לעצמי, איזה יופי. זה מיליונר.

"ואז הדוד שלי אומר: 'אבל מה, יש לו תנאי. הוא מציג אותם כאילו הם השירים שלו, שהוא כתב', כי ככה היה נהוג אז. אמרתי לו שאני לא מוכן. השירים הראשונים של האמן הם הכי טובים, אחר כך לא יהיה יותר טוב. זה הבנק שלי, ואני לא אמכור את זה גם בשביל 600 אלף פרנק.

"היום אני עושה שירים ואני כותב ויש התלהבות, אבל זו התלהבות של רגע. פעם היתה לי רק מוסיקה בראש, והיום התורה היא בראש סדר העדיפויות. מוסיקה זה מספר שתיים".
יש סיכוי שתכתוב עוד להיט ברמה של "ואיך שלא" מ?1989?
"אני מחפש שירים טובים כל הזמן. אני גם כותב בעצמי וגם מקבל. אני מאמין שיש לי שירים מצוינים מהעבר, אבל אנשים תמיד רוצים לשמוע משהו חדש. אם אתה לא מתחדש, אתה אבוד. אני עדיין מנסה לעשות להיטים. מנסה כל חיי".

"המזרחית זו ארץ ישראל"

מה אתה חושב על המוסיקה המקומית בשנים האחרונות?
"אני מעריץ את דודו אהרון, ליאור נרקיס וקובי פרץ. כולם שרים בטונים העליונים, שזמר ברוקנרול לא יכול להגיע לחצי שלהם. הם מתחילים למטה ועולים למעלה, זה משגע אותי".
קצת מוזר לשמוע את זה ממישהו שהיה פורץ דרך של הרוק בארץ.

"המוסיקה שלהם זו ארץ ישראל. אף פעם לא היה פה רוקנרול. היה בכאילו. אני לא רוקר. יש לי שירי רוק קלאסיים, אני שר אותם לקהל, וזה עובר מעליהם. זה לא מתאים למדינה שלנו, זו לא המוסיקה של ארץ ישראל. אם תשאל אותי איזה סוג של מוסיקה אני עושה, אני אגיד פופ, למרות שאני חי על השירים של שנות החמישים, של אלביס, הביטלס והרולינג סטונס".

בטח שמעת שהם באים לארץ.

"אין להם מה לעשות פה. הם כבר זקנים מדי. עברו את השיא שלהם".

תלך להופעה שלהם?

"אני לא מאמין שאלך. ראיתי הופעה שלהם מ?1964 והופעה מ?1997, ולצערי זה כבר לא זה. מה אני אגיד לך, כל המוסיקאים משנות החמישים שהקליטו שוב - הסאונד טוב יותר, אבל הנשמה פחות. חוץ מזה, הכרטיסים עולים המון כסף ולא מתאים לי ללכת לפארקים. רק אם ריי צ'ארלס יבוא אלך. הוא תמיד מחדש".

אמרת שאף פעם לא היה פה רוקנרול. מה עם שלום חנוך, למשל?

"תעזוב אותי ממנו. אסור לדבר על אנשים, צריך לשמור על לשון הרע".

מה אתה חושב על המוסיקה של עידן רייכל?

"הוא תפס את הפרינציפ, וכל הכבוד לו. מי שגאון באמת הוא ליאור כלפון, כי ה'ווקה פיפל' זה דבר גאוני. בגלל שהם במסכות, הוא יכול להרכיב עשר להקות, ואף אחד לא יידע מזה. גם בלקן ביט בוקס עושים עבודה טובה".

חשבת לשתף פעולה עם מישהו מהז'אנר הים?תיכוני?

"אני לא משתף פעולה עם אף אחד, אני לא יכול לשיר כמוהם. מזרחית כמו שלהם, והסולמות שלהם, זה לא בשבילי. בזמר המזרחי, אם אתה לא שר גבוה אין לך מה לעשות שם. שם יש להם תחרות מי מגיע גבוה יותר. הלוואי עלי. אני הכי אוהב את הקול של ליאור נרקיס, זה קול חזק, בריא, עם צבע. גם את הדאנס של קובי פרץ אני מאוד אוהב".

אולי אתה תדע להגיד לי איך זה שכל הזמן האנשים האלה מעורבים בפרשיות שנויות במחלוקת?

"אנחנו, האשכנזים, ממלאים 'צ?וותות' ו'זאפות', והם ממלאים את נוקיה ומרוויחים מיליונים. הלוואי עלי. אני רוצה לעשות את זה בשביל אשתי". (שוש: "אני רוצה לעשות לו מופע פארק!").

מה חשבת על פרשת אייל גולן?

"הכל מקנאה. מחפשים את האנשים האלה מקנאה, והתקשורת מנפחת את הסיפור. אחרת מה הם יעשו? זו העבודה שלהם".
אתה יודע שאם לא אשאל על הסיכוי לאיחוד מחודש של "תמוז", הרבה אנשים יכעסו עלי.

"אתה צריך לדבר על זה עם שלום, הוא זה שעוצר את זה היום. פעם, לפני הרבה שנים, אני עצרתי את זה. אבל היום זה הוא. הוא אומר, 'מה אני צריך את זה'. אבל דבר איתו ותגיד לי מה הוא אמר".

אתה רוצה?

"למה לא? הרבה אנשים אומרים לי כל הזמן, תמוז, תמוז, תמוז. אני מאוד אוהב את האנשים בלהקה, לנגן איתם ולהיות איתם. ואם אני מאוד אוהב אותם, אז למה לא להשתעשע? אני בקשר עם איתן (גדרון), יהודה (עדר) ומאיר (ישראל). איתן עכשיו עיבד לי שיר".

עם שלום אתה בקשר?

"לא. אבל אני חושב שגם כשהיינו בתמוז, לא היינו בקשר".
למה שלא תרים לו טלפון, תגיד לו, "שלום, בוא"?
"אמרתי לו כמה פעמים, והוא אמר לי תמיד: 'לא לא לא, זה לא בשבילי'. דיברתי איתו כמה פעמים".

אולי תציע לו להקליט חומר חדש?

"זה העניין. אם אין לנו חומר חדש, זה לא שווה. אבל הוא בעולם אחר לגמרי. הוא אומר, מה אני צריך להקה? דבר איתו, הוא יסביר לך בדיוק".

לפני כמה שנים הלחנת שיר לדנה אינטרנשיונל, "החלום האפשרי". היום היית עושה דבר כזה?

"זה שיר טוב מאוד, נכון? אם היא קוראת את הכתבה הזאת, אז הנה: אני מזמין אותה להופעה יחד. אני מת לשיר איתה את השיר הזה. אני רוצה לראות אותך מסדר את זה". (שוש: "הוא מאוד אוהב אותה. כשהתחלנו לדבר על אורחים למופע, אריאל היה הראשון להגיד דנה. הוא כל הזמן אמר").

איך אתה יכול לשיר עם אישה?

"מן הסתם, היא האישה היחידה שאני יכול לשיר איתה".

אבל מה הרב שלך יגיד על זה?

"שאלתי את הרב שלי אם אני יכול להזמין אותה לשיר איתי, והוא אמר לי שאין שום בעיה".

"ריאליטי? רק זה חסר לי"

אתה צופה בטלוויזיה?

"בחודשיים האחרונים ראיתי רק ערוצים בצרפתית, כי קרוב משפחה שלי הגיע והייתי צריך לשפשף את הצרפתית שלי. חוץ מזה אני לא רואה כלום, גם לא חדשות, כי אני לא מאמין לכלום. לא מאמין לשום דבר שהם אומרים. אני חושב שיש בטלוויזיה הרבה לשון הרע".

אז איך אתה מתעדכן במה שקורה?

"בוואטסאפ. אני בקבוצה של אנשי ארץ ישראל, אתה מכיר את זה?"

לא ממש.

"זה שייך לכל החבר'ה של ברוך מרזל. אני מקבל שם חדשות שלא שומעים עליהן בערוץ 2. מי זרק אבנים, איפה זרקו בקבוקי תבערה, איפה הרסו בית".

בעבר חיברת מוסיקה לפרסומות. היום היית עושה את זה?

"אני עושה שיר. המוסיקה שלי יכולה לשרת אנשים אחרים, בתנאי שהיא משרתת גם אותי ושיש לי חופש יצירה. ברגע שמתחילים להגיד לי, 'תעשה ככה וככה' - אז תודה רבה, אני לא מעוניין. עשיתי את זה בעבר, אבל ברגע שהתחילו להתערב, אמרתי שזה לא בשבילי".

היית מוכר שיר שלך לפרסומת?

"לא. פעם רצו לתת לי דירה בשביל שאתן להם את 'בטי בטי בם', ולא הסכמתי. כי ברגע שאני עושה שיר - השיר גמור מבחינתי".

אבל זה המון כסף.

"נראה לך שבשביל כסף אני לא אשיר את 'בטי בם'? מה זה? אולי בגיל 80, בעזרת השם כשאגיע. אבל כל עוד אני מופיע ושר - אז לא. הצעתי לחברה של בירה שחורה לעשות להם פרסומת בחינם, כי אני אוהב מוסיקה שחורה. אמרו לי, 'אנחנו לא צריכים פרסומות, אנחנו חיים בלי פרסומות'".

אתה רואה תוכניות ריאליטי?

"רק זה חסר לי, לבזבז את הזמן שלך לראות חיים של אחרים. את מי זה מעניין?"

ואם יזמינו אותך לשפוט ב"דה וויס"?

"חס ושלום. רק אם מחפשים תוכנית שבה כל המתמודדים עוברים. אני חושב שגם אם מישהו מזייף, יש בזה משהו יפה. אצלי כולם עוברים".

אז למה אתה לא זורק את הטלוויזיה?

"אני לא זורק, וגם אתה אל תזרוק, כי יום אחד תפתח אותה ותראה בכל מקום משיח, משיח, משיח".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully