לא תצליחו לראות ברשת את הקליפ המקורי של "שלום עכשיו" הנושא את השם "איזה כיף להיות ימני" כי הוא כבר הורד, על אף שזכה לאלפי צפיות. וחבל, כי חשוב לצפות בו (בגרסאות פירטיות) כדי להבין כמה רע מצב השמאל בארץ. נכון, זו סאטירה ולכן זה סרטון מלא דאחקות וצחוקים: מיכל רוזין ויוסי ביילין בתחפושת של מתנחלים משנות ה-70' ומשה מזרחי כגנרל רוסי אנטי דמוקרטי. אלא שהסגנון הסאטירי מעיד על יוצריו ומשהו רציני מאוד עולה ממנו.
נראה שבסרטון הזה משתקף שמאל ליברלי בישראל של היום: מתנשא, מגחיך את יריביו ומשקר לעצמו. מעיל דובון וסנדלים תנ"כיות, כך נראים היום מתנחלים? נו, באמת. אין ימניים שהם סתם בורגנים מרעננה, אפילו לא תאמינו - אקדמאים? ואני לא יודעת מה מקומם יותר, הלעג לחצאיות הארוכות של נשים דתיות, או מיכל רוזין שמנערת את שערה השופע בשחרור אחרי שנפטרה מכיסוי הראש כשהתחפשה לאורית סטרוק. מכל מקום, שני דברים מובנים: נשים דתיות הן פתטיות, עמדותיהן קיצוניות ולעולם הן לא ליברליות כמו חילוניות. יומרה פמיניסטית מעולם לא היתה מדירה יותר. בכל מקום בסרטון ניכר התענוג לשנוא רוסים, מתנחלים, ודתיים בכלל (אלא אם הם נאורים דיים כמו אברום בורג), והישראלי הסביר תוהה אם יש באנשי "שלום עכשיו" כל כך הרבה עוינות כפי מעגלים עצומים של החברה הישראלית, מאיפה הם מגייסים את האמפטיה כלפי אבו מאזן?
בסדר, הם מאפשרים לאשר את קיומו של שמאל נאור בתל אביב רבתי שב"שלום עכשיו" חרדים כי הוא נכחד. אלא שגם הטיעונים המרכזיים בעייתיים: בסרטון נאמר כי הימין מונע מחרדה חסרת בסיס. "ממה יפחדו כשיהיה שלום" - לועג יוסי ביילין "ממפלצות?" עבור אנשי "שלום עכשיו" אין באזורנו מצב ביטחוני שברירי וסכנות ממשיות? הם כנראה לא רואים את המתרחש בסוריה, לבנון, מצרים ואיראן. זה הכול דמיונות. אם בדיבור על שלום לא מתחייב השמאל לפני הכול לביטחוננו אלא בז לחששות מבוססים, האמנם רציונלי לתמוך בו?
ל"אחרים" אין עושר תרבותי?
ויש בקליפ התייחסות גם להקשר הכלכלי: איציק שמולי מעמיד את הטובים תומכי המחאה החברתית מול הרעים שהם כמובן המתנחלים שגורפים את כל הכסף. (ימני הוא חרוז של MONEY) אחרי כל כך הרבה שנים של כישלון שיסוי העניים במתנחלים מדוע לחזור לאותו מקום? דיון על סדרי עדיפויות וחלוקה הוגנת של משאבים הוא לגיטימי, אבל האם הפערים הכלכליים בישראל קשורים רק להתנחלויות ולא להתנתקות של המדינה מרווחה, להפרטה מטורפת, ול-0% מסים שחברה כמו "טבע" שילמה, למשל.
זה אמור מאוד להפתיע, וזה לא מפתיע: אין בסרטון כל קישור בין היות בשמאל לבין הכלת השונה והצגתו כאנושי. אין אפילו ביטוי שטחי של סקרנות לעושר תרבותי שה"אחרים" הללו מציעים, אלה שהשלום עליו נסוב הדיון הוא למענם.
גילוי נאות: גדלתי בימין ועם השנים וההתבגרות פניתי שמאלה. אני חושבת שהכיבוש רע לא רק לפלסטינים אלא גם למי שחשוב לו שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, שצריך לשאוף להסכם, שמגיעה לפלסטינים מדינה ונצטרך לשם כך להתכנס לגושים ולפנות התנחלויות, בקושי עצום וכאב רב. הצפייה בקליפ הזה דחקה אותי בכוח למחוזות הימניות שלי, אלה שכבר נטשתי מזמן. וזה איננו וידוי מספת הפסיכולוג אלא הערה על מצבנו החברתי והפוליטי. הטיעונים הנואשים רומזים כי ב"שלום עכשיו" ויתרו על ניסיון לפרוץ אל קהלים חדשים ומסתפקים בעידוד גרעין המובנים מאליהם, הג'מעה שמשאירה בחוץ את כל מי ששקל להזדהות.
מגיע לנו שיח פוליטי אחר, דרוש לנו שמאל נושא חזון הקשוב לכל הטיעונים ומכבד את ליבת האמת שבהם. שמאל שמציע לדוברי רוסית, דתיים וערבים, חרדים ומזרחים לשאת באחריות משותפת בקידומה של הארץ הטובה הזו על כל תושביה. בעיני, עוד לא אבדה תקוותנו.
הכותבת היא עמיתה במכון שחרית
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד