פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ברמאללה סופרים לאחור עד הפיצוץ

      נתניהו נבהל מהמחיר הכבד שהמו"מ יגבה מישראל, ובמוקטעה הסבלנות אוזלת. "הוא מדבר על מדינה פלסטינית וגם בונה בהתנחלויות. או ששנינו נאכל דבש, או ששנינו נאכל חרא"

      ראש הממשלה בנימין נתניהו. ירושלים, אפריל 2014 (AP)
      היד מושטת, אבל אין מי שילחץ אותה. נתניהו, השבוע בירושלים (צילום: אי-פי)

      במעון לילדים מוגבלים במחנה הפליטים אל-אמערי שברמאללה מטפלים בימים אלה בחמישה נערים. כמה מהם שיחקו בפלסטלינה כשהאורחים מישראל נכנסו לחדר. אחרים ציירו. האמצעים במקום מוגבלים למדי. גם המקום מעט מוזנח. בכל זאת, מחנה פליטים.

      רוב העובדים שם מתנדבים. אחד מהם אומר כי הרשות הפלסטינית אינה מעניקה תמיכה למעון, מאחר במקרה כזה, סוכנות הסעד והסיוע לפליטים פלסטינים של האו"ם (אונר"א) תפסיק את המימון. ומנגד, לטענתו, אונר"א עוברת בימים אלה תהליך של קיצוץ והתייעלות, שהוביל לירידה במימון שהיא מעניקה לפרויקטים מעין אלה במחנות הפליטים בגדה ובעזה. וכך גם נראה המחנה.

      עשרות שנים ודבר כמעט לא השתנה. אותה הזנחה, אותו עוני שלופת אותך בגרון מכל עבר. ילדים קטנים משחקים בין הסמטאות הקטנות ועשרות גברים צעירים שמסתובבים בחוסר מעש במחנה, חסרי עבודה והשכלה. מהרחובות הקטנים הללו של אל-אמערי, ולצורך העניין של כל מחנה פליטים אחר בגדה, עלולה לצאת הבשורה של העימות הבא בין ישראל לפלסטינים. אמנם הציבור הפלסטיני, אפילו כאן, לא מגלה עניין רב במשבר האחרון במו"מ בין ישראל והרשות, אך הדבר מעיד אולי יותר מכל על גודל הייאוש שאחז בכולם. אף אחד לא מדבר על שלום, כולם מדברים על כסף. הבעיה שאין כאן כסף. רק מצוקה. הבעיה היא שהרשות הפלסטינית מזניחה את תושבי המחנות ואינה מנסה להוביל לשיקומם , מתוך תפיסה מסוימת שזהו תפקיד האו"ם, ושאולי בכלל עדיף שהבעיה תישמר.

      שוטר פלסטיני ליד המוקטעה. רמאללה, 2014 (AP)
      החמושים כבר לא נראים ברחובות. שוטר פלסטיני ליד המוקטעה (צילום: אי-פי)

      ביום שני השבוע לא נראו ברחובות אל-אמערי חמושים. בכל זאת מדובר במחנה הפליטים הקרוב ביותר למרכז השלטוני של רמאללה, המוקטעה. אבל את החמושים הללו כבר אפשר למצוא במחנות אחרים, כמו בקלנדיה, כמה קילומטרים דרומית מכאן, על גבול ירושלים. הם ברובם צעירים שגדלו על הסיפורים והמיתוסים של האינתיפאדה השנייה. קשה לומר אם הם ערוכים לצאת לאינתיפאדה שלישית. רובם גם מכירים את הסיפורים על הנזק העצום שנגרם לציבור הפלסטיני כתוצאה ממבצע "חומת מגן" והשנים הרעות שבאו אחריו. ועדיין, פיצוץ בשיחות בין ישראל והרשות הפלסטינית בוודאי שלא יוביל אותם למחשבות על דו קיום וסיום העימות.

      יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) מודע לכך. הוא גם מבין שהתפרצות אלימה שתוביל את אותם צעירים להתחיל לירות, תוביל מן הסתם להיחלשות דרמטית של הרשות ואולי אפילו לפירוקה. הוא אינו רוצה להירשם בדפי ההיסטוריה כמי שהוביל את הפלסטינים לא רק לפיצול מעזה, אלא גם לאינתיפאדה שלישית ולהרס היישות השלטונית. ובכל זאת, ביום שלישי בערב הוא בחר ללכת על הסף, ולהודיע כי לנוכח הסחבת שישראל נוקטת ביחס לשחרור האסירים, הוא החליט לחתום על הצטרפות ל-15 אמנות וארגונים בינלאומיים. בינתיים, הסביר, נמשיך במו"מ לפחות עד 29 באפריל.

      מדוע עבאס נטל את הסיכון הזה? מדוע גרם למשבר בשיחות, גם אם זה משבר מדומה? ייתכן שהיה זה ניסיון של הרגע האחרון לסחוט מישראל והאמריקנים ויתורים לקראת הדיון על המשך השיחות עד לסוף 2014. ייתכן גם שלא, ושכמו בעבר, ההחלטה של אבו מאזן נבעה בעיקר מחוסר האמון שלו בראש הממשלה בנימין נתניהו. ואכן, הגרסה שנשמעת מהצד הפלסטיני, מסייעת להבין את אופן קבלת ההחלטות במוקטעה שברמאללה.

      יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. בית לחם, מרץ 2014 (GettyImages)
      משבר אמיתי, גם אם טקטי. יו"ר הרשות עבאס (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

      ראשית, על פי בכירים פלסטינים, יש נימוק פשוט לצעד הזה: ישראל לא עמדה בהתחייבויותיה, ולא עמדה בהסכם שהייתה מודעת לתוצאותיו מראש, ולא רק בימים האחרונים. כלומר, כל עוד ישראל משחררת את אותם 104 אסירים ששמותיהם נקבעו מראש, הרי שלא תהיה פנייה פלסטינית לאו"ם. לא ישוחררו - תהיה פנייה. או במילים אחרות, ירצו, יקבלו. לא ירצו, נלך לאו"ם.

      וישראל אכן הפרה הסכם. כלומר ההתעוררות וההבנה שהנה עומדים להשתחרר ערבים ישראלים, הגיעה מעט מאוחר מדי לראיית הפלסטינים. השמות היו ידועים מראש, ונתניהו נבהל מהמחיר הציבורי שיהיה עליו לשלם. אך מעבר לכך, על פי אותם בכירים, ההתנהלות של הימים האחרונים המחישה עד כמה ישראל ניסתה למסמס את ההסכם. הסחבת החלה לראייתם כבר בשבוע שעבר, כששר החוץ קרי נפגש עם עבאס בעמאן. שם קיבל הבטחה שביום רביעי (שעבר) יתכנסו השרים הישראלים המחליטים על שחרור האסירים, ויתחיל הליך השחרור.

      דברים דומים נאמרו לעבאס בשיחות טלפון גם ביום רביעי עצמו וביום חמישי, כשבכל פעם מבטיחים האמריקנים לפלסטינים כי השרים הישראלים יתכנסו "למחרת". קרי אפילו אמר באחת השיחות לראש צוות המו"מ סאיב עריקאת כי "בקרוב תשמע בחדשות שוועדת השרים התכנסה". אולם הדבר לא קרה. גם בשישי ובמוצאי שבת הוועדה לא התכנסה.

      שר החוץ ג'ון קרי ממריא מבריסל לאלג'יר. 2 באפריל 2014 (AP)
      גם אצל האמריקנים מתגלים סימני חוסר סבלנות. ג'ון קרי, השבוע (צילום: אי-פי)

      בתחילת השבוע הודיע אבו מאזן לאמריקנים כי בכוונתו לפגוש את ההנהגה הפלסטינית ולשאול לדעתה לגבי הצעדים הנדרשים. ואכן, ביום שני בערב, התכנסו בכירי אש"ף והרשות במוקטעה ברמאללה, כדי לדון על הצעדים שינקטו בהם במידה ולא ישוחררו אסירי הפעימה הרביעית. כולם תמכו בהצטרפות למוסדות הבינלאומיים. עבאס, שאמור היה באותו לילה לפגוש את קרי, ביקש מהם ארכה כדי להבין מה הביא עמו קרי מנתניהו. ההנהגה הפלסטינית הסכימה לכך. אולם קרי אמור היה לסיים את פגישתו בירושלים עם נתניהו בשעת לילה מאוחרת, וסוכם כי ייפגש בירושלים עם עריקאת ועם ראש המודיעין הפלסטיני, מאג'ד פראג'.

      קרי, לגרסת מקורביהם של עריקאת ופראג', אמר להם כי העניין סגור, וכי ביום שלישי יתכנס צוות השרים הישראלים. הוא ביקש מהם לדון בעסקה הגדולה שתביא להמשך המו"מ עד לסוף השנה. הם התעקשו כי לפני הכל, יש לשחרר את האסירים של הפעימה הרביעית, ואז ידברו על השאר. ביום שלישי קרי היה חייב לצאת לבריסל, ולאחר שברשות הפלסטינית הבינו שהצוות הישראלי אינו מתכנס, באה ההודעה הדרמטית של עבאס.

      ביום רביעי למדנו שהמגעים נמשכים והצוות האמריקני ממשיך להיות מעורב. ועדיין, ההצעה של קרי נתקלת כרגע בכמה בעיות: אין ודאות שג'ונתן פולארד אכן ישוחרר, אך הבעיה הגדולה עוד יותר היא שהפלסטינים אינם מסכימים למתווה של החבילה הגדולה שהציעה ישראל. הרשות רוצה הקפאה מלאה של הבנייה בהתנחלויות וכן שחרור מסיבי של אסירים, בהם "סמלים", כמו מרואן ברגותי ואחמד סעדאת.

      את זה, נתניהו לא מוכן לתת.

      החביתות של הקסבה

      מסעדת החביתות המפורסמת בקסבה של שכם הייתה מלאה ביום שלישי השבוע, כמו בכל יום אחר. המטבח הייחודי של המסעדה מתמקד באומלטים, בחומוס חמצמץ ובסלט מלפפונים ביוגורט ושום. ברקע, הרדיו שידר בקולי קולות את "קול פלסטין", בזמן ששלל הכתבים והפרשנים הפלסטינים ניסו להסביר את המתרחש בזירת המו"מ בין ישראל והרשות. ממש כמו בקרב העיתונאים בישראל, גם הם לא נחלו הצלחה מרובה.

      בימים אלה, הקסבה גדושה אטרקציות למקומיים, כמו גם לתיירים. היא שונה כל כך מאותם ימים קשים של 2007-2000: בתקופה ההיא, חמושים נעו כאן ללא הפרעה ועשו ככל שעולה על רוחם. כעת אין חמושים בקסבה, רק אינספור תמונות של פעילים מארגונים שונים שנהרגו במהלך הלחימה מול ישראל בימי האינתיפאדה השנייה. לעת עתה הקסבה, מרכז הטרור הפלסטיני באותן שנים קשות, נראית רדומה מעט, לא מוכנה עדיין לעימות מחודש או לאינתיפאדה שלישית. אך השקט הזה, שחלקו מדומה, יכול להתנפץ ברגע.

      ג'יבריל רג'וב, מבכירי הרשות שהיה בלונדון בעת שההנהגה הפלסטינית הצביעה על פנייה למוסדות הבינלאומיים, טוען כי אם המו"מ ימשיך להיות תקוע וישראל תמשיך לבנות בהתנחלויות, הדבר יגרום לפיצוץ. בשיחה מלונדון הוא אומר: "הסטטוס קוו לא יימשך. אני בטוח שיהיו שינויים גדולים אם ישראל תמשיך בכיבוש ובבנייה בהתנחלויות. לא נרים דגל לבן". לטענתו, הוא אינו מאמין לדבריו של נתניהו שהיה ל"שקרן סדרתי", כהגדרתו. "הוא לא עמד בהסכמים והוא מוביל את האזור לאסון. הוא מדבר על מדינה פלסטינית, ובאותה נשימה ממשיך בהרחבת הגידול שנקרא התנחלויות. הוא מנסה לנהל את הסכסוך במקום לפתור אותו. אבל הוא ואתם צריכים להבין משהו. אנחנו בשלב קשה, אפילו קשה מאוד. הישראלים לא יכולים להמשיך לאכול דבש ואנחנו נאכל חרא. או ששנינו נאכל דבש, או ששנינו נאכל חרא. אתם צריכים להחליט מה ברצונכם לאכול".