השופט הדף את בני החושך

לא האמנתי למשמע אוזניי. בלשון צלולה, עשירה, פרטנית, ללא פשרות עם המצפון ועם האמת, ובמה שיכול היה לשמש מדריך לשופטי ירושלים שמעדו בסיבוב הקודם, ניתח דוד רוזן את פשיעתו של אהוד אולמרט. לא בחמת זעם. לא עם דם בעיניים. אבל גם בלי חנופה לאיש השררה ובלי הנחות שממלאות לעיתים תפקיד במעמדים של קריאת פסק דין למורמים?מעם בעיני עצמם.

בהכרעתו המשתרעת על פני כ?700 עמודים השתקף אולמרט לא רק כאיש ציבור שנטל שוחד, גם לא רק כמי שניסה להטעות בעדותו את בית המשפט באשר לאופיו (הגרוע בפני עצמו) של עד המדינה שמואל דכנר. יותר מכל הצטייר בעטו של רוזן כראש חבורת פשע. זה מה שמצא השופט למרות חומות התמיכה שהעניקו לאולמרט עורכי הדין ועשירי העיר והפזורה וראשי האוניברסיטאות, אשר החניפו לו כאילו הוסיף לכהן כראש מדינה ראוי.

פסק הדין הזה כתוב לתלפיות. הוא הציע ערכים ועקרונות להתנהלות החברה הישראלית מעבר לגורלם האישי של אולמרט וחבר מרעיו. ה"עמוסים" וה"אריקים" וה"מושיקים" וה"בניים" וה"אלפרדים" וה"אמנונים" יצאו מבין דפיו עירום ועריה, אף שפסק הדין לא עסק בהם ובכספם ובמאמריהם שגויסו לגונן על עבריין מושחת.

אפשר לשער כי אמנון דנקנר מתהפך בקברו אחרי שהציע כי פרקליט המדינה דאז משה לדור יכרוך חבל על צווארו ויתאבד, וקרא לאחד ממבקריו של אולמרט "כלב השב על קיאו". בפועל ראוי לדור להוקרה שהתעקש להעיד את משה טלנסקי קודם לפתיחת המשפט.

הוא לא היה יחיד. אולמרט הפעיל בשכר דוברים ויחצ"נים גסי רוח שתיארו את מיכה לינדנשטראוס ומנחם (מני) מזוז וירון זליכה ויעקב בורובסקי ורינה קרמפ ואליעד שרגא ושורה דלילה של עיתונאים כ"ליצנים" ו"פתטיים" ו"שקרנים", ובהם גם את השותפים למעשים הרעים בעבר כשולה זקן ואורי מסר, והרשימה עוד ארוכה. קל לנחש מה הם אומרים עתה על השופט רוזן ועל התובעים ליאת בן?ארי ויונתן (יוני) תדמור?

והיכן דניאל פרידמן ועדת תומכיו אשר התנפלו מילולית על דורית בייניש? והיכן יעקב נאמן שלא הניח ליועץ המשפטי מזוז? שומו?שמיים, הם זעקו, "הודח ראש ממשלה מכהן". כאילו לא היה ראוי להביע צער שמושחת כמותו בכלל הגיע לכס הרם. כפי שדן מרידור ואני לעיתים שואלים את עצמנו בציטוט משאול טשרניחובסקי - "היכן זה טעינו, טרם הונח לנו".

יום אתמול היה יום של חצי הכוס הריקה. אך גם מחצית הכוס המלאה. עצוב ומביך ומדכא לראות מי הגיע לראשות הממשלה ובאיזו מורסה של שחיתות ניהל את חייו וסביבתו. אבל גם את המחצית המלאה, את העובדה כי שופט יחיד הדף באחת את כל העיוותים שהנחיתו בני החושך על מערכת המשפט; שהחזיר לפטריוט הישראלי המצוי לא רק את הגאווה במערכת המשפט שלו, אלא גם את התקווה הגדולה.

אתמול הובהר כי "יש שופט בתל אביב". אילו רק יכולתי לשלוח את 700 עמודיו למוסיה ארד ולעמיתיה שופטי ירושלים, שלא היו להם העוז והאומץ והנכונות לנהוג כרוזן. לקרוא לשוחד - שוחד, ולא "טובת הנאה", ולשחיתות - שחיתות, ולא איזו מילה מכובסת אחרת.

גם מילה אישית: לא, איני מצטער ואיני מתחרט. לא התחרטתי כאשר יצא בשן ועין מהשופטת ארד ומעמיתיה, ובוודאי לא עכשיו. הפכתי לחברו - על תקן אחיו - של אהוד אולמרט כשהיה בבחינת "התנועה לאיכות השלטון" של איש אחד.

עם אולמרט?א' - בן האור שהלך מבחינה רוחנית לעולמו - נותרתי בברית דמים. אהוד אולמרט?ב', שאינו חבר שלי עוד, הוא מי שלקח שוחד, מי שהפך לבן חושך, מי שגרם לי לחוש בכך באיחור, אבל תודה לאל שעמדתי על דעתי בטרם תהום, וכמה רחמים אני חש כלפי עמיתיי שמוסיפים למצוא לו כף זכות ומורחים את האמת עד עצם הרגע הזה. הצדק היה עם אריסטו שאמר כי הוא אוהב את אפלטון ואת האמת, ואת האמת יותר.

ישבתי אתמול בעת קריאת פסק הדין וחזרתי בזיכרוני 60 שנים לאחור. אז נטשתי את הגימנסיה הרצליה בתל אביב ונכנסתי לראשונה לאולמו של השופט הירושלמי בנימין הלוי. חשתי חיל ורעדה בראותי את שמואל תמיר הולם בד"ר ישראל קסטנר ובא חשבון עם הנהגת היישוב בשל הכישלון בצמצום מימדי השואה של יהדות הונגריה.

מאז ראיתי את תמיר לוחם בשם האידיאליסטים של "שורת המתנדבים" במשפט הראשון של בני האור לטיהור המשטרה מבני החושך; וראיתי את ויקי אוסטרובסקי?כהן גורמת להרשעת המפכ"ל יחזקאל סהר בשל מתן עדות שקר; ואת יהושע רזניק מוביל את התביעה נגד אריה דרעי; ושמעתי את השופט ג'ורג' קרא מרשיע את הנשיא?האסיר משה קצב. אך מעולם לא חשתי בחיל וברעדה, שפקדו אותי לפני 60 שנים באולמו של הלוי, כפי שזה אירע לי אתמול נוכח השופט רוזן.