כך יימנע האונס הבא

אין כמו להביט אל העבר בערגה. להיזכר בימים שבהם האינטרנט לא היה כאן בכלל. זוכרים? הילדים אז היו תמימים. לא התעוררנו כל בוקר למעשה אונס או אלימות. לא שמענו על אף שר שהטריד לכאורה פקידה. הילדים הלכו לתנועת נוער, ולא לפייסבוק. הכול כאן היה נפלא.

ובמחשבה שנייה, אולי לא. לכל דור נטייה להביט אל הדור הצעיר יותר בדאגה. הצעירים של היום הם לא הצעירים של פעם, כי זו דרכו של הטבע. גם ההורים שלנו, בני ה-30 וה-40 פלוס, הביטו עלינו ונדהמו לראות איך נסובים חיינו סביב המסך הקטן. מי מאיתנו לא שמע איך פעם, לפני שנולדנו, היה כאן שמח באמת. איך במקום להיצמד למסך כולם בילו ברחובות ושיחקו קלאס ושבע תחנות.

העובדות כמובן שונות. אלה שבוחרים להאשים כעת את עידן הרשת בתחלואי החברה, דוגמת פרשת האונס המזעזע בתל אביב, חוטאים לאמת. בשנת 1988 התוודענו כולנו לאונס מזעזע אחר, האונס בשומרת. אז לא הייתה רשת ולא וואטסאפ – ועדיין היו בני נוער שבחרו בנתיב הלא נכון. ההבדל העיקרי הוא בעוצמת החשיפה: כיום, כל חשד לפשע, כל קצה קצהו של רמז למעשה אלים, עושה כותרות גם בלי העיתונים. ואולי, טוב שכך.

התייחסות שיפוטית לסביבה הטכנולוגית שבה חי הדור הצעיר שלנו כיום לא מסייעת – לא להם ולא לנו, ההורים. ההתקדמות הטכנולוגית היא בגדר עובדה, והיא לא עוזבת לשום מקום. יש לה יתרונות רבים, וכן, גם חסרונות. החוכמה היא לא לברוח ממנה, אלא ללמוד אותה, להכיר אותה. לא להתנתק, אלא להתחבר.

אל מול עינינו נוצרת דרך תקשורת חדשה של בני הנוער. הם לא מדפדפים, הם מחליקים על המסך. הם כבר לא מדברים – הם מתקשרים. במקום לשוחח, הם מחליפים מסרים. השפה הזו כבר מוטמעת בקרבם היטב. כך לדוגמה נדהמתי לא מכבר לגלות שילדי בתי הספר אינם שולחים הודעות טקסטואליות בוואטסאפ. הם מקליטים הודעות האחד לשני. משדרים מסרים ומקבלים מסרים בחזרה.

האם זה טוב או רע, זה כבר לא כל כך רלוונטי בכל מקרה. העתיד כבר כאן ותפקיד מערכת החינוך והתפקיד שלנו ההורים זה ללמוד היטב את השפה החדשה. להבין איך זה באמת עובד ואיך נוכל אנו באמצעות השפה החדשה להיות בקשר עם הדור הצעיר – ובעיקר ולהעביר אליו את המסרים הנכונים.
מעשי האלימות האחרונים לא נולדו בוואטסאפ. להיפך: חשיפתן נזקפת לא מעט לזכות הרשתות החברתיות. גם הטענה שאין דרך אמתית לעקוב אחרי הדור הצעיר שגויה. הורים שמצקצקים בלשונם לנוכח מהפיכת הרשת מחמיצים את האתגר האמתי: להישאר בקשר אמתי עם ילדיהם.

מותר להתגעגע לימי טלפלא והטלוויזיה בשחור לבן. מנגד אפשר פשוט לפתוח את יו-טיוב ולהתרפק על התוכניות ההן – אולי אפילו עם הילדים.

הכותב הוא יועץ לשיווק פוליטי ברשת

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד