בימים האחרונים הפך גלעד שליט, כמו גם סיפור שחרורו משבי חמאס, לכלי ניגוח וביקורת בידי האופוזיציה האיראנית במחאתה נגד השלטון במדינה. תמונותיו של שליט החוזר לישראל במדי צה"ל בחודש אוקטובר 2011, מופיעות כעת שוב ושוב בסטטוסים של גולשי הפייסבוק האיראניים ובציוצים חוזרים בטוויטר.
וכל זאת, בשל הדמיון שבין סיפור נפילתו בשבי של החייל הישראלי, לזה של חמישה חיילי משמר הגבול האיראנים, ובפרט - לפי האיראנים לסיפורו של אחד החטופים, ג'משיד דאנאי-פר.
תחילת הפרשה בחודש פברואר. החמישה נשבו במחוז סיסתאן-בלוצ'סתאן, סמוך לגבול עם פקיסטאן, אחרי שנחטפו על ידי ארגון סוני בשם "ג'יש אל-עדל" ("צבא הצדק"). ככל הנראה הם הועברו דרך הגבול לפקיסטאן השכנה. חטיפת החיילים נעשתה, על פי דיווחים שונים, במטרה לנהל משא ומתן על שחרורם של חברי ארגונים סונים שוני העצורים על ידי מערכת השלטון השיעית.
חשיפה: המידע על הבית שבו הוחזק גלעד שליט
ביום ראשון האחרון, הודיעו אנשי הארגון בבלוג המשויך אליהם - ובהמשך גם בחשבון הטוויטר שלהם - כי אחד מן השבויים הוצא להורג.
הידיעה על מותו של השבוי, ג'משיד דאנאי-פר, קיבלה אישור כעבור יממה מפיו של עלי-אסגר מירשכארי, סגנו של מושל מחוז סיסתאן ובלוצ'סתאן והממונה המקומי על הביטחון. סיפור הריגתו בשבי זכה למשמעות עצומה יותר בהמשך, כשהתברר שלא זכה לראות את בנו הרך, שנולד לפני עשרה ימים.
זו הייתה יריית הפתיחה לגלי הביקורת, בעיקר מן האופוזיציה הגולה, על דרך ניהול המשא ומתן, או יותר נכון האי-ניהול משא ומתן, במטרה לשחרר את החטופים. ראשון היה מהדי פרפאנצ'י, מן המגישים הבכירים של ערוץ הטלוויזיה BBC בפרסית, שפרסם בפייסבוק את תמונת השחרור המפורסמת של גלעד שליט, וכתב מתחתיה: "באוקטובר 2009 שיחררה ישראל 20 אסירים, תמורת דקה אחת של סרטון שהוכיח ששליט נמצא בין החיים". עוד הוסיף: "באוקטובר 2011, על פי ההסכמים בין ישראל לחמאס, חזר שליט לארצו, לאחר שממשלת ישראל שחררה 1,027 אסירים פלסטינים".
הפוסט זכה לאלפי שיתופים ולמאות תגובות, אוהדות יותר או פחות. ביום רביעי, התפרסם גם בעמוד הפייסבוק של האתר SEPIDEDAM (המזוהה עם מיר חוסיין מוסווי, ממנהיגי "המחאה הירוקה" והמועמד שהפסיד לאחמדינג'אד בבחירות לנשיאות ב-2009) סטטוס ארוך יותר, המלווה גם הוא בתמונות מחזרתו של שליט לישראל. כותב הסטטוס, מוסטפא רחמאני, ציין בין היתר כי הוא "מעריץ את ישראל כן, את אותה ישראל שמבצעת פשעים כבר שנים".
רחמאני ציין בין היתר כי "בעבור הצלת חייו של חייל שבוי בודד שלה, ישראל עשתה מאמץ יומיומי". עוד כותב רחמאני כי מדיניותה "המלוכלכת" של הרפובליקה האסלאמית, בין אם בטיפול בבעיות כלכליות-מדיניות ובין אם בטיפול במשבר החטיפה של חמשת החיילים, לא השתנה מאז שנותיה הראשונות של המדינה כשעוד הייתה בחיתוליה, וכבר מאז היא ביטלה את רגשותיהם של האזרחים הפשוטים, גם במקרה זה, הסטטוס והתמונה זכו למספר גדול במיוחד של שיתופים.
עיקר הביקורת של רחמאני הייתה על העובדה שאיראן ניהלה מו"מ על שבויים מן הקרבות בסוריה, אך רק כאשר היה בבוגרי משמרות המהפכה, שסייעו לבשאר אסד והתחזו לעולי רגל. במקרה של חייל פשוט שאיננו משתייך לכוחות המיוחדים, איראן אינה ממהרת להצילו. הביקורת על התנהלות המשטר לא קיימת, מן הסתם, בתקשורת הממסדית. מלבד דיווח על מותו של אחד השבויים והכפשת הארגון החוטף, עוסקים כעת באיראן בעיקר בימי החג של השנה האירנית החדשה, שנמשכים כשבועיים.
"גלעד שליט חשש שהסגיר סודות בשבי, הרגיעו אותו"
(עדכון ראשון: 16:15)