אונס קבוצתי של נערה בת 13 הוא מעשה מזעזע. סוג של רצח גוף ונפש המתבצע על מנת לספק תאוות יצרים. מזעזעת לא פחות היתה תגובתו של אבי אחד החשודים שטען כי הנערה הצעירה פיתתה את בנו ושהמעשים החמורים היו בהסכמה. חבל מאוד שאותו אב לא נשאל לתגובתו למקרה שבתו היתה קורבן האונס. אין לי ספק מה הוא היה עושה, ולא רק אומר, באותן נסיבות.
הפתרון הקל והמהיר הוא להאשים את המורים ואת מערכת החינוך בשפל שאליו הגיעו הנערים. אולם ראשית לכל יש לבחון את אשמתם של ההורים. האחריות הראשונה במעלה לתקינות המוסרית והערכית של נערים צעירים מוטלת על ההורים.
החינוך אינו מתחיל בבית הספר, הוא מתחיל בדוגמה האישית שההורים נותנים ובמטען המוסרי שאיתו מתחילים נער ונערה את מסע חייהם במרחב החברתי. הורים הרואים בטלוויזיה את התחליף שלהם לחינוך הילדים, יגלו חיש מהר שהם נרדמו בשמירה ומחיר ההירדמות כבד מנשוא. כשהילדים שלהם יובאו להארכת מעצר הם יוכלו להאשים את כל העולם, הם יסרבו בתוקף לקחת על עצמם את תוצאות הרשלנות ההורית שלהם.
מערכת החינוך גם היא אחראית על פרי הגידולים שלה. מבוקר עד ערב הציבור שומע על מבדקים באשר לרמת הידע של התלמידים, מעולם לא שמעתי על מבדקים שיבחנו את רמת הכשירות המוסרית והערכית שלהם. האימפריות הגדולות ביותר בהיסטוריה לא קרסו עקב חוסר בידע, הן קרסו עקב התפוררות מוסרית. התפוררות שאת ניצניה אפשר לזהות בהתנהלות של החברה הישראלית, בבית, ברחוב, בבית הספר ובמרחב הציבורי.
ממשלת ישראל, מטבע אחריותה, משקיעה זמן ומשאבים בלתי רגילים בסוגיות של ביטחון, דיור בר השגה, תקציבים, יחסי החוץ של המדינה והמו"מ עם הפלשתינים. נושאים חשובים וחיוניים ללא ספק. מתוך דאגה לעתידה של החברה הישראלית, דמותה, עוצמתה וערכיה חשוב מאוד שממשלת ישראל תקיים סידרת דיונים שבהם כל משרד יציג מה הוא מתכוון לעשות בנושא העמקת הערכים ושדרוג הבהירות המוסרית. בכל פעילות של משרד ממשלתי יש היבטים ערכיים. חובה להשקיע מאמץ עילאי בתיקון החברה, מאמץ שיבטיח את יכולתנו להתקיים ולשגשג בעולם שהולך ומאבד את המצפן והמצפון שלו.