אדוני שר האוצר, חרטת על דגלך את הדאגה למעמד הביניים, ממנו קיבלת את הקולות שבחרו בך. רבים מעובדי משרד החוץ היו מהאנשים שתמכו בך וראו את עצמם כמעמד הביניים שמשווע להנהגה אחרת שתוביל לשינוי. אני רוצה לספר לך על העובדים האלה, שהעבודה שלהם היא שליחות, שמבחינתם ציונות היא עבודה יומיומית. אותם עובדים, שהם "ריקי כהן מחדרה" לא מבקשים להתעשר, אבל מבקשים תנאי עבודה הוגנים, שיאפשרו להם לקיים את משפחתם בכבוד.
עובדת מדינה נגד שביתת עמיתיה במשרד החוץ / דעה
אני בת זוג של שליח משרד החוץ, שיחד עברנו כבר ארבע שליחויות: שלוש מהן במדינות קשות שירות - ניגריה, אריתריאה ונפאל. יצאנו עם הילדים למדינות שאין בהן שירותי רפואה ברמה הנדרשת, יש חוסר במזון, בדלק, בחשמל ובמים. נכון, ישנם צדדים יפים לשליחות; הכרת מקומות ואנשים חדשים ומעניינים, אך לעתים זו גם יציאה לתרבות כל כך שונה ובלתי מוכרת שעוברים כמה חודשים עד שמעיזים לצאת מהבית.
בכל מדינה בה שירתנו, חיינו תחת סיכון ביטחוני גבוה, ונאלצנו להסביר לילדינו למה אנחנו מחפשים לבנות חבלה מתחת למכונית כשיוצאים מהבית. מעולם לא נרתענו, והרגשנו שזאת השליחות שלנו. שנעשה הכול עבור המדינה שאנחנו אוהבים. כבת זוג לשליח משרד החוץ, מצופה ממך להיות הגב של השליח, ובאופן בלתי פורמלי (כי לא משלמים לך על זה) מצפים ממך להשקיע את זמנך באירוח, קשירת קשרים חברתיים והשתתפות בפורומים חברתיים - הכול למען ההסברה הישראלית וההצלחה של בן הזוג בתפקידו. וכמובן - למען מדינת ישראל.
לעתים אין מים - לעתים יש מהפכה
דיפלומטיה היא עסק משפחתי; עם כל יציאה לשליחות, נאלצתי לעזוב קריירה, מקום עבודה יציב ורווחי וכמובן את משפחתי הקרובה. כמשפחה, נאלצנו לעזוב כולנו את הארץ, לקחת את הילדים ולצאת למקום חדש, זר ולפעמים גם עוין ואלים (באחת השליחויות נרצחה עובדת ישראלית של השגרירות). השליחות כשמה כן היא - יציאה בשליחות המדינה, כדי לייצג את המדינה על כל המשתמע מכך. תמיד עשינו כולנו, כל המשפחה, את עבודת הייצוג של מדינת ישראל בגאווה ובאהבה גדולה.
כל חזרה משליחות לארץ גוררת מבחינתי חודשים של חיפוש עבודה, וככל שהגיל עולה - כך יורדות איכות ההצעות והשכר, למרות הפרופיל המקצועי שלי. רציתי לשתף אתכם מעט בחיים ה"זוהרים" של משפחות דיפלומטים רבים במדינות קשות שירות (אלה מהוות רוב המדינות בהן לישראל נציגות דיפלומטית(. קורה לא פעם שיוצאים לעבודה ללא מקלחת או כוס קפה בבוקר כי נגמרו המים בבור המים בחצר ובדיוק הייתה הפסקת חשמל של 12 שעות. ולעתים קורה שאינך יכול לצאת מהבית כי הייתה הפיכה (כן, עברנו גם את זה) או סתם מהומות ברחובות. וכשזה נמשך לאורך שבוע אתה צריך להסביר לילדים שאין מה לעשות, אבל אסור לצאת מהבית, בית הספר סגור ובחוץ מסוכן. כבר קרה שהמחסור בחלב היה כה חמור עד שהיה עלינו לחפש בעל פרה בכדי לקנות ממנו חלב. באותה מדינה גם קיבלנו סוכר, קמח ושמן בהקצבה עם תלושים, ופשוט הסתדרנו בלי מוצרים בסיסיים אחרים. ואני לא מדברת על שירותי בריאות הכי בסיסיים שבארץ הם מובנים מאליהם, ונחשבים מותרות במקומות מעין אלה.
ובסוף השבוע כשכבר יש מעט זמן לנוח, לבלות עם המשפחה מגיע הטלפון: ישראלי נפל, נשדד או נעלם, וצריך לצאת ולדאוג שהאזרח מקבל את הטיפול הראוי והטוב ביותר כפי שהיית רוצה שיטפלו בילדיך.
אני יכולה עוד להמשיך ולספר. אבל האמת היא, כבוד השר, שבעיקר חשוב לי לומר לך שמשפחות הדיפלומטים מרגישות שהן נמצאות בחזית הקרב בזירה הבינלאומית, שהן מרגישות שהמדינה נטשה אותן בקרב הזה ומפקירה אותן כעת. השתלחויות פקידי המשרד שלך בעובדים הכי מסורים ומלאי המוטיבציה של מדינת ישראל היא לא פחות מהסתה פרועה ואלימה. לאחר למעלה מעשור בו נשחק שכר העובדים, הגיעו מים עד נפש. ציפינו לקבל שיתוף פעולה הולם מהפקידים שלך - כפי שמצופה מעובדי מדינה, כפי שאנחנו נותנים מעצמנו, אבל כנראה שטעינו. פקידי האוצר מצפים ששליחיה של מדינת ישראל ימשיכו לממן את שליחותם עבור המדינה מכיסם הפרטי. אתה, כבוד השר, שהבטחת להפוך את חייה של ריקי כהן למעט יותר נסבלים - שותק. תחושת האכזבה שלנו היא עמוקה. ממשכורת של עובד משרד החוץ בחו"ל ובארץ צריך לקיים משפחה (כי אין משכורת שנייה) ולחסוך לפנסיה וליציאה לשליחות הבאה.
הכותבת היא ארכיאולוגית ואשת שגריר
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד