הקביעה לפיה טיסה MH370 התרסקה בדרום האוקיינוס השקט הגיעה אחרי 17 ימים של חיפושים. בהודעתו אתמול (שני), אמר ראש הממשלה המלזי, נג'יב רזאק, כי הוא מתבסס בין היתר על ממצאים מחקירה שערכה חברה בריטית. עדיין לא ברור מה גרם למטוס להתרסק, על 239 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו על סיפונו.
לדברי רזאק, חברת "אינמרסט" סיפקה את הנתונים שקבעו את שני נתיבי החיפושים, הצפוני והדרומי, ועשתה חישובים נוספים על בסיס המידע הזה. "בעזרת חישוב שלא נעשה בו שימוש אי פעם בחקירה מסוג זה, החברה הצליחה לשפוך אור על הנתיב של טיסה MH370", אמר רזאק.
החברה, בשיתוף פעולה עם בואינג ועם הרשות הבריטית לחקירת תאונות אוויריות, הגיעה למסקנה שמטוס ה-777-200 פנה לעבר הנתיב הדרומי, וקבעה כי מיקומו האחרון היה במרכז האוקיינוס ההודי, וממערב לעיר האוסטרלית פרת'. כפי שציין ראש הממשלה המלזי, מדובר במיקום נידח, רחוק מכל אתר נחיתה אפשרי: "ולכן, בצער רב, עליי להודיע שהטיסה התרסקה".
התרסקות המטוס המלזי - כותרות אחרונות
ראש ממשלת מלזיה: "המטוס התרסק. אין ניצולים"
קרובי הנספים מהמטוס קיבלו את בשורת המוות בסמס
מיוחד || מה באמת קורה כשמטוס נוסעים נעלם במסתוריות?
חברת "אינמרסט" החלה להתחקות אחר נתיב הטיסה של הבואינג המלזי זמן קצר אחרי שנעלם ממסכי המכ"ם ב-8 במרץ, לפני מעט יותר משבועיים. על אף שמכשירי האיתור של המטוס כובו, אחד הלוויינים הפועלים בשירות החברה הצליח לקלוט סדרה של אותות חוזרים, ששודרו מרכיב מתכתי המותקן על המטוס והמשמש בדרך כלל לסנכרון לוחות זמנים.
מניתוח האותות החוזרים שהדהדו בין האוקיינוס ללוויינים שנמצאים בחלל, החברה הגיעה למסקנה כי המטוס המשיך לטוס במשך חמש שעות לפחות אחרי שיצא מהמרחב האווירי של מלזיה. בשלב זה היה צריך להכריע אם המטוס פנה צפונה - לעבר אסיה, או דרומה - לעבר האוקיינוס ההודי.
לפי דיווח שהתפרסם ב"וול סטריט ג'ורנל", הנתונים הועברו לממשלת מלזיה כבר ב-11 במרץ, שלושה ימים אחרי היעלמות המטוס. ואולם, חל עיכוב משמעותי בהבנת חשיבותם: ארבעה ימים שלמים חלפו עד שהרשויות בקואלה לומפור עיבדו אותם, והחלו בחיפושים באזורים המשתרעים הרחק מהמרחב האווירי של מלזיה.
מלזיה הייתה נתונה לביקורת נוקבת על ההתנהלות האיטית והמבולבלת של החקירה. לפי כמה מקורות, הרשויות בקואלה לומפור חששו לדווח לציבור שבידיהן מידע המצביע על כך שהמטוס כלל לא נמצא באזורי החיפוש, ולכן התעכבו לטפל בו ולהקדיש לו את מלוא תשומת הלב. סיבה נוספת לעיכוב נובעת כנראה מרצונה של מלזיה להסתמך דווקא על הנתונים המקומיים, ובשל שיתוף הפעולה הלקוי בין צוותי החיפוש הבינלאומיים.
דווקא אוסטרליה היא שהשיגה את פריצת הדרך בחקירה. האיתותים שחזרו מהלוויין, בשילוב עם השערות לגבי המהירות האפשרית של המטוס, סייעו לאוסטרליה ולארצות הברית לצמצם את אזור החיפושים ל-3% בלבד מהנתיב הדרומי.
"הצלחנו להתקרב למידת ודאות גדולה ביותר"
כריס מקלפין, סגן נשיא בחברת "אינמרסט", אמר אתמול: "נעזרנו באופן יעיל במקרה של אפקט דופלר - שינוי תדירות הגל הנובע מתנועת הלוויין במסלולו. בשל כך, הצלחנו לבנות מסלול אפשרי עבור הנתיב הצפוני של המטוס, ומסלול אפשרי עבור הנתיב הדרומי שלו". לדבריו, "אחרי שהמטוס פנה (מערבה), גילינו התאמה עבור הנתיב הדרומי - אך לא גילינו התאמה לנתיב הצפוני. לכן, הצלחנו להתקרב למידת ודאות גדולה ביותר לפיה המטוס פנה דרומה".
"לאחר מכן", הוסיף מקלפין, "היינו צריכים להבין היכן התקבל האיתות האחרון, תוך ידיעה שלמטוס עדיין נותר קצת דלק - אך שהדלק הזה אזל לפני שיגיע האיתות הבא. לא ידענו באיזו מהירות המטוס טס, אבל הנחנו שמדובר ב-450 קשר (833 קמ"ש)".
"לצערי, סיכם מקלפין, "מעל האוקיינוס ההודי יש לוויינים משנות ה-90. הם אינם מצוידים ב-GPS. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לומר שאנחנו מאמינים שהמטוס נמצא באזור מסוים, אבל אנחנו לא מסוגלים להצביע על האזור ועל הסנטימטרים האחרונים שבו הוא נפל. אין לנו דרך לדעת אם הוא צלל או דאה. זה לא סוג כזה של מערכת".
(עדכון ראשון: 19:03)