המשבר בחצי האי קרים רע הן לסיכויים לגיבוש הסכם משמעותי בין המעצמות לאיראן, להשגה לאחור של תכנית הגרעין האיראנית, והן לעצירת הסחף בשבירת משטר הסנקציות הכלכליות-פיננסיות על איראן. בנסיבות הנוכחיות, הן ארצות הברית והן רוסיה רואות כיום כמעט כמו בעת המלחמה הקרה, את ההתפתחויות בכל אחת מהזירות בהן הן מתגוששות, הזירה האיראנית, בסוריה, במצרים, באוקראינה, ובמקומות אחרים, כמשחק סכום אפס. כלומר, כל צד חש שהצלחות הצד השני באות על חשבונו.
בסופו של דבר גם האמריקאים לא אוהבים "שעובדים עליהם" ומתחילים להבין שבעקבות מדיניות אי ההתערבות הצבאית שלהם במקומות רבים בעולם, נוצר ואקום מערכתי שאליו פוטין נכנס במלוא העוצמה. האסימון בארצות הברית לגבי רוסיה, נפל. בראייה זו, הרפתקאות רוסיות נוספות תיתפסנה על ידי המערב, כהפסד ישיר שלהם ולהיפך.
משיתוף פעולה בין מעצמתי, רוסיה וארצות הברית עוברות ליריבות. לפיכך, משא ומתן בו גם הרוסים וגם האמריקאים לוחצים יחד וכל אחד לחוד על איראן לפרק חלק מתוכנית הגרעין שלהם, ולהשיגה לאחור, תמורת הקלות בסנקציות, מסובך יותר וקשה להשגה כיום, כי הרוסים יכולים לכרוך את הנושא האיראני בנושא קרים. רוסיה וארצות הברית שהיו במשך תקופה לא קצרה באותו צד של המתרס פחות או יותר, בפתרון סכסוכים, נמצאות כרגע במצב של יריבות. מכיוון שלרוסיה ולמדינות אחרות גם אינטרסים כלכליים משמעותיים באיראן, כל זה יכול להביא למצב בו הרוסים, המסוכסכים עם המערב בראשות ארצות הברית, יתעלמו מהחלטות והבנות עם המערב בנוגע לסנקציות ויראו באיראן שוק מבטיח למוצריהם.
ההתנגשות בדרך
במשחק זה, ואם היריבות בין המעצמות תחריף, הרוסים יתמכו בעמדה האיראנית בצורה יותר תקיפה ויתכן ואף יתעלמו ממשטר הסנקציות שמוטל על איראן על ידי חתימה על חוזי סחר גדולים.
הרוסים בראשות פוטין רואים ברפובליקות של חבר העמים לשעבר ולכן לא אוהבים שמדינות אחרות מתערבות בעניינם שם. הם מצפים שהעולם לא יתגרה בהם באזור השפעה חשוב זה. מכיוון שחצי האי קרים חשוב להם ביותר, הם יכולים להשתמש במשא ומתן מול איראן כקלף מיקוח מרכזי מול המערב. הם גם יכולים לשים סייגים על תקיפה ישראלית או אמריקנית-ישראלית נגד איראן.
ארצות הברית, מצדה, צפויה להחריף את דרישותיה מאיראן, כמו בכל זירה אחרת בה היא פועלת מול רוסיה. האמריקאים איבדו את האמון בכוונותיו של פוטין, ואת היכולת לעבוד עמו יחדיו בפתרון סכסוכים ברחבי בעולם.
רצונה של ארה"ב לא להגיע לשחיקת-יתר במעמדה העולמי לאחר הפיאסקו של אוקראינה והדרישה מהנשיא אובמה להיות תקיף יותר בקרב נגד פוטין יהפכו את וושינגטון לקשוחים יותר. הם לא ירצו "לצאת פראיירים" במשא ומתן ען איראן.
המפסידה העיקרית מכך תהיה ישראל, שכן אם המעצמות ימשיכו להתגושש, אזי הסיכויים להשגת הסכם משמעותי עם איראן במסגרתו תכנית הגרעין של טהראן תוסג לאחור, יקטנו. זאת בשל אינטרסים מנוגדים של המעצמות בעקבות משבר אוקראינה. על זה אומרים: כשההורים רבים - הילדים סובלים. ישראל תישאר עם הגרעין האיראני והכלכלה האיראנית תשגשג. בתרחיש קיצון, אך לא בלתי אפשרי, הרוסים גם יכולים להכתיב לישראל בצינורות פחות גלויים אל תתקפו באיראן.
הכותב הוא יו"ר המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה וראש פורום הרצליה לעדכון תפיסת הביטחון של ישראל
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד