הוא לא תמים, אבל עדיין לא פושע

במהלך שנותיו של אבי בניהו כדובר צה"ל ספק אם דיברנו פעם אחת. בטוח לא נפגשנו. עוד לפני כן זרם בינינו דם רע, תוצאה של הדרך בה הוא התנהג כשעזבתי את גלי צה"ל והוא היה מפקדה. כשהוא היה דובר, נהגתי לרדת על המניפולציות שלו, האינסופיות, הקשרים המחבקים עם הכתבים, הדרך בה תפקד בסיפור ספינת המרמרה ומה לא. יום אחד היה נדמה לו שהוא תפס אותי.

שימשתי כמגיש ב"לונדון קירשנבאום". שעה קלה לפני כן התפרסם תחקיר צה"ל על הירי הרצחני לעבר משפחת ד"ר אבו אל-עייש בעזה, ירי בו נהרגו שלוש מבנותיו במהלך מבצע "עופרת יצוקה". התחקיר הודה, שלא היה ירי מכיוון ביתו של אבו אל-עייש, לפני שצה"ל המטיר עליו אש ואני, כמגיש, מתחתי ביקורת על יחידת דובר צה"ל, שהזדרזה לטעון כך, מיד לאחר הירי ב-16 בינואר 2009.

בניהו השתולל. הוא תבע ממנכ"ל חדשות 10 דאז, ראודור בנזימן, שאתנצל וטען שתוקף שאף נציג של היחידה שלו מעולם לא אמר כך. אני זכרתי אחרת. התקרית קרתה ביום שישי בערב, לא הרבה לפני שעפר שלח ואני עשינו עוד תכנית של "שישי". ראיתי מול עיניי את אלון בן דוד משוחח עם מה שנשמע היה כמו נציג דובר צה"ל ומגיע לשידור עם הטענה הזאת. עד כמה שאני זוכר עכשיו הוא אמר שגורמים צבאיים אומרים שקדם לירי שלנו, ירי מכיוון ביתו של אבו אל-עייש. אמרתי את זה לראודור. הוא הלך וחזר אליי בטענה שאלון אומר שזה לא נאמר על ידי אנשי דובר צה"ל. נכנסתי לפינה. אמרתי לראודור שאם כך, אני מוכן לתקן, אבל בניהו עמד על צעדי עונשין והתנצלויות. התחיל משא ומתן די מכוער, שהידרדר לוויכוח ביני לבין ראודור. שבועות שלא דיברנו.

בסופו של דבר, החלטתי לבדוק את הנושא עם כמה כתבים צבאיים. הם אישרו לי באופן חד ובהיר שנציג דובר צה"ל תדרך את כל הכתבים באותו ערב, שהיה ירי מהבית של אבו אל-עייש. הם ידעו לנקוב בשמו ובדרגתו של הנציג ומתי בדיוק התקיימה השיחה. התנצלות כבר לא הייתה, אפילו לא תיקון. היחסים עם בניהו לא ממש שופרו כתוצאה מהסיפור הזה. בניגוד לחבריי, לא זכיתי לפגישת רקע אחת עם הרמטכ"ל הפופולרי במהלך כל כהונתו. כשעשינו (יחד עם עפר שלח ומואב ורדי) תחקיר ביקורתי על גבי אשכנזי, אפרופו פרשת הרפז, ופרסמנו את התגייסותו המוזרה של אשכנזי לטובת מאחז העיניים, זומנתי לפגישה עם גורמים בכירים בפרשה. בניהו דפק כניסה, כאילו במקרה, שהה שלוש דקות בחדר ונעלם.

פעם אחת קיבלתי פתאום שיחת טלפון מאשכנזי. זה היה לפני שפרסמתי שהוא לא דייק, בלשון המעטה, בעניין מכתב האזהרה ששלח לדרג המדיני לפני שייט המרמרה. "אתה טוען שאני משקר?", הוא פתח את השיחה. לך תגיד לרמטכ"ל "כן" על כזו שאלה. פרסמתי.

רק אחרי שבניהו סיים את תפקידו עשינו מעין סולחה.

כל ההקדמה הארוכה הזאת נועדה להגיד שלא הייתי אמור להתבאס ממה שקרה לו עכשיו, אבל אני כן. אני לא יודע מה הוא בדיוק עשה, שמעתי קצת ממה שאמור להיות בשיחות המוקלטות ואסור עדיין בפרסום. אם זה נכון, זה בוודאי לא בסדר, אבל כמו רבים אחרים, אני מנסה להבין - למה היה דחוף לעצור אותו? למה ביקשו חמישה ימים? אילו פעולות חקירה נעשו ביממה וחצי הזאת שהוא בילה במעצר? אני מוכן לנחש שאף אחת מהפעולות הללו (בוודאי עוד חקירות שלו ושל וינר) לא הייתה משתבשת אם הוא היה יוצא לביתו בלילה מחדר החקירות וחוזר על הבוקר. לא כל כך נתפס בעיניי, שפרשה שהתחילה ב-2010, ששמועות על חקירת המשטרה מסתובבות (ומשודרות) כבר חודשים, נזקקת למעצר. אם בניהו היה רוצה להעלים או לתאם משהו, הוא צריך את היממה הזאת?

מילה על היועץ המשפטי לממשלה: עוד מעט אנחנו ארבע שנים בתוך הפרשה הבלתי נגמרת הזאת. הימשכותה האינסופית קשורה לא מעט להחלטותיו של עו"ד יהודה ויינשטיין. הוא זה שהחליט בתחילתה לצמצם את החקירה רק לעניין הזיוף ולחזור הביתה בשלום. זה מה שקורה כשמנסים לטייח. בסוף הוא גם נאלץ לספוג ביקורת של מבקר המדינה לינדנשטראוס, הוא גם גרם לשנים של סירחון בכל המערכת כתוצאה מהעובדה שהדברים לא בוררו עד תום ובסופו של דבר, הוא כן נאלץ לחקור הכול. הזמן שחלף בטח לא משפר את הסיכוי להגיע לאמת. מתי כבר יהיה אפשר לשבח את ויינשטיין על החלטה נכונה בכהונתו?

הבלוג של רביב דרוקר

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד