פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לאהוב את אלין לוי, לשנוא את הרבנות

      קבלו שלושה לוי: הרבנות מגרשת את אלין לוי, גדעון לוי משווה אותנו לנאצים, ומישהו מעלים את אורי לוי. וגם: למה אני תובע מיליון מהמנכ"לית היפהפייה מפייסבוק? | מנחם בן

      אלין לוי (אביב חופי)
      ישראלית לגמרי. אלין לוי | צילום: אביב חופי

      1. כיעור הגיור

      שתי התייחסויות חשובות היו השבוע בוואלה לסיפור העלוב, המבזה, המבייש את כולנו על נידויה של אלין לוי החמודה מהליך הגיור הרבני , שאין אידיוטי ממנו ואין מיותר ממנו, בטענה שהסתירה את לימודי המשחק שלה או איזשהו משהו כזה.

      התייחסות חשובה אחת הייתה של תחקירנית המהדורה בוואלה, קטי ז'וק, בעצמה ישראלית מרגשת, שאיננה מוגדרת "יהודייה", שחשבה בתמימותה לעבור הליך "גיור" אבל כשהבינה על מה מדובר החליטה לא להתקרב לרבנים. וכמה שהיא צודקת. וכמה טוב שמנעה מעצמה את הסיפור הזה, האפל והמיושן להחליא.

      קטי ואלין, אתן הרי חלק מאיתנו, בלי רבנים או עם רבנים, שכדאי לא להתקרב אליהם ולא להתחתן באמצעותם (כי איזו סיבה אחרת יש לרצון "להתגייר"?). נישואים אזרחיים בחו"ל עדיפים לאדם נאור מכל בחינה על כל הליך נישואים אורתודוקסי בישראל. רק את מסיבת החתונה כדאי לעשות בארץ. פרט לזה, הרי אין לרבנים שום כוח עליכן. וכולנו צריכים לקוות שגם הכוח הזה יינטל מהם בקרוב במהרה בימינו. אמן.

      התייחסות חשובה שנייה היתה של אביעד "צפניה" קדרון שפירסם בוואלה כתבה שבה מנה את כוכבי הריאליאטי "הגויים" שלמדנו לאהוב, ובהם גם ישראלים וגם זרים שהפכו לישראלים, בלי רבנות ובלי בטיח. החל מיאנה יוסף ואלין מהאח הגדול, הכי ישראליות שיש, עבור במרים טוקאן, הישראלית הערבייה וברוז הפיליפינית מכוכב נולד ועד לנוף, הערבייה הישראלית מ"מאסטר שף", עם העברית המושלמת שלה.

      רוז פוסטאנס, הזוכה בגמר אקס פקטור (נמרוד סונדרס)
      לא יהודים שלמדנו לאהוב. רוז | צילום: נמרוד סונדרס

      אני הייתי מוסיף לרשימה המפוארת הזו עוד כמה כוכבים תקשורתיים, החל ממנחת הטלוויזיה והמגישה לוסי אהריש, שגם היא, אין ישראלית ממנה, דרך סייד קשוע, אלון אוליארצ?יק, פוטנה או המשוררת הוויאטנמית-תל-אביבית המצויינת ואן נויין (ר' פינת השירה). כולם ישראלים משובחים ובעלי עברית משובחת, המוכיחים שני דברים:
      ראשית, שתכניות הריאליטי שלנו שכולם אוהבים לזלזל בהן, נאורות ומתקדמות וחשובות הרבה יותר ממה שנדמה, והן מוכרות לנו לא רק פרסומות, אלא גם שיוויון, אחווה, ידידות, חום.

      שנית, שממש לא צריך להיות יהודי על פי הרבנות כדי להיות אחד מאיתנו, ישראלי מושלם, וכי כל ההגדרה הרבנית שאימצנו לעצמנו, הקרויה "גיור", היא כיעור שאין לו כל מקום בחיינו.

      ככלל, מי שרוצה להיות חלק מהקהילה האורתודוקסית, בבקשה. שיעבור תהליך גיור, שיחבוש כיפה, שישמור שבת בנוסח האורתודוקסי. אורי זוהר עשה את זה מזמן. ולא קראו לזה תהליך גיור אלא "חזרה בתשובה". לעומת זאת, מי שרוצה רק להיות חלק מאיתנו, חלק מן הישראליות, לא צריך לעבור שום הליך שהוא, להוציא תהליך התאזרחות או תושבות, כדי שלא יגרשו אותו מפה, ואם הוא ממש רוצה להיות חלק מאיתנו, אז די בעיברות. כלומר, לדעת עברית. וכמה שיותר טוב (ואפילו הרבה יותר טוב מרוב הישראלים). ממש לא צריך יותר מזה.

      2. "הגיור" כעיוות לשוני והיסטורי

      כל המושג "גיור" יסודו בעיוות היסטורי ולשוני מוחלט. "גר" בתנ"ך הוא זר שגר בארץ באחרת: "כי גר היית במצרים". וזה ממש מה שהיינו במצרים. עובדים זרים. לכן "להתגייר" כפשוטו, פירושו בעצם להיהפך לזר, והרי לא זו כוונת המשורר. מעניין איך נולד העיוות הלשוני הזה. ואיך מצוות התנ"ך לאהוב את הגר (כלומר, לאהוב את הזר) נהפכה אצל היהודים הרבניים לשנאת הזר ולשנאת מי שרוצה להיות חלק מאיתנו, כנאמר בתלמוד: "קשים גרים לישראל כספחת". אוי, כמה שזה מגעיל.

      התאומות מלול (צילום מסך , יח"צ)
      מישהו רוצה להצטרף? התאומות מלול | צילום: יח"צ

      בנוסף, כשמדברים בתנ"ך על הצטרפות לעם היהודי מדברים פשוט על התייהדות. במגילת אסתר, למשל, "רבים מעמי הארץ מתייהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם" וברור שהמתייהדים ההם לא עברו תהליך רבני כלשהו, אלא נספחו לעם היהודי בהמוניהם בכך שאימצו את מנהגי היהודים באותו זמן. כי זה כל מה שצריך כדי "להתייהד": לאמץ את מנהגי היהודים באותו זמן. בימינו, מנהגי היהודים – כלומר הישראלים – כוללים בין השאר נסיעות בשבת, מסיבות טראנס המוניות בליל שבת וחצאיות קצרצרות בנוסח התאומות מלול מ"היפה והחנון". מישהו רוצה להצטרף?

      ולבסוף, חזון אחרית הימים התנ"כי מבשר על הצטרפות המונית לעם היהודי, וממש לא על ידי שום רבנות, אלא אך ורק באמצעות אהבת אלוהים ואהבת העם היהודי והישראלי, ככתוב בספר זכריה (ראו שוב להלן בפינת התנ"ך והשירה). צריך לסלק, ובהקדם, את כל הרבנים מההליך ההיסטורי האלוהי הזה, שאנחנו רק בראשיתו.

      3. גדעון לוי קצת הגזים

      ועם כל המאיסה בשלטון הרבנות בארץ ובשלטון משרד הפנים ותקנותיו הגזעניות הבלתי נסבלות, עדיין גדעון לוי הגזים לחלוטין, והוציא את דיבתנו רעה, כשהשווה אותנו לנאצים, ממש, כשכתב ב"הארץ" השבוע ממש כך: "היהודים החדשים, הישראלים, מאמצים את שיטות הפעולה ואת אמות המידה של הגרמנים הנאצים, יימח שמם וזכרם. בוחנים את מוצא הדם".

      אז ממש לא ככה, ממש לא "אימצנו את שיטות הפעולה של הנאצים", משלוש סיבות: ראשית, חס וחלילה, חלילה וחס, לא הכנסנו את הלא-יהודים ואת "הגויים" למחנות השמדה (גם אם בהחלט הכנסנו את המסתננים למתקני השהייה ובתי כלא). שנית, אנחנו בעצמנו, הקהל הישראלי, ברובו, בניגוד לשלטון הישראלי, יודעים לאהוב את
      הלא-יהודים (ר' כוכבי הריאליטי "הגויים" בקטע הקודם), בניגוד לרבנינו ולפקידינו ממשרד הפנים, ובניגוד להמון הגרמני האנטישמי בימי הנאצים (גם אם אהבת האדם הזאת לא חלה על חלק מן הקהל הדרום תל-אביבי המוסת, שטפשות ממשלת ישראל צופפה עליו עד מחנק את הפליטים האפריקאיים). שלישית, יש כאן חופש מוחלט לדבר נגד כל עוולה שלטונית, בניגוד לדיקטטורה הנאצית המבחילה. אז איך אפשר להשוות?

      4. איפה אורי לוי כשמדברים על ערוץ 1?

      עכשיו כבר ברור: ועדת לנדס בחרה לשפוך את התינוק עם המים המלוכלכים. אבל לא בטוח שיינתן לה. מישהו באמת חושב שייתנו לאורן נהרי, לדודו ויצטום, לעודד שחר, לאיילה חסון, לגאולה אבן, ליגאל רביד, ליעקב אחימאיר, לענת דוידוב, לאסתי פרז, לרשת ג', לקול המוסיקה, למחלקת החדשות ברשת ב', ועוד ועוד, להיסגר, בלי שיובטח מראש, שכל העושים הטובים במלאכה יישארו? לא נראה שזה אפשרי.

      לא נראה שהכנסת ונתניהו ייתנו לזה יד. יש פתרונות זולים הרבה יותר מכפי שהציעה ועדת לנדס. למשל, מתן סמכויות חירום להנהלה חדשה ואיכותית (שחבריה ייקבעו על פי עקרונות ועדת לנדס) להשאיר ברשות השידור את הטובים ביותר ולייעל את המערכת. יחד עם ביטול האגרה, זה פתרון מצויין. עדיף על מתווה לנדס.

      עובדי רשות השידור הפגינו מול הכנסת (מור שאולי)
      אל תשכחו את הספורט. הפגנה של עובדי רשות השידור | צילום: מור שאולי

      ובכל זאת: איך זה שמוכרים לציבור מצג שווא כאילו הערוץ הראשון הוא בעיקר תרבות גבוהה, כולו ויצטומים כביכול, ואף אחד לא מדבר על אורי לוי, שבפועל נמצא על מסך ערוץ 1 הרבה יותר מהם? מישהו מתבייש כאן במשהו? מישהו טומן כאן את הראש בחול בפני משהו? בפועל, כפי שהוא נראה היום – חמישים אחוז כדורגל בפריים טיים – אין מנוס מסגירת הערוץ הראשון, אלא אם כן תימצא הדרך להעביר את הכדורגל והכדורסל לערוץ ייעודי נפרד. ובעניין הרדיו: אפשר בהחלט להסתפק בהחלפת המנהלים. כל השאר הוא ועדים ותנאי שכר. לא מעניין.

      5. למנכ"לית פייסבוק החדשה והיפהפיה: קבלי תביעה על מיליון שקל

      טוב שנפתח סניף פייסבוק בישראל, כי עד עכשיו לא היה למי לפנות ואת מי לתבוע, וברכות למנכ?לית החדשה והיפה (מותר עוד להגיד דברים כאלה?) עדי סופר תאני, קבלי תביעה על סך מיליון שקל.

      אני יודע שתביעה בסדר גודל כזה קטנה על פייסבוק ועל המיליארדים של צוקרברג, ורוב הסיכויים שאפסיד, כי מה אני מי אני, גם אם יש לי עורך דין המייצג אותי חינם בשלב זה, עו"ד יורם ליכטנשטיין, שכבר פנה לפני כמה חודשים לפייסבוק העולמית במכתב ממוסמך ללא מענה. אבל כן, אני יכול לנסות. אז ככה: במשך ארבע שנים התנוסס דף פייסבוק מזוייף ופעיל על שמי בפייסבוק, שנודע לי עליו זמן ממושך אחרי שנפתח, ולא היה לי מושג איך מבטלים אותו. לא שלא ניסיתי.

      בשעתו, בתכנית דיבורים עם גואל פינטו בערוץ 2, לפני כשלוש שנים, אפילו סיפרתי לצופים איך גואל אמר לי ש"הייתה לנו שיחה נחמדה" והוא התכוון להתכתבות שניהל עם מזייף הדף, לא איתי. אבל גם שנתיים אחר כך, עדיין המשיך הדף המזוייף לפעול, ולהפוך אותי לאיש בנאלי, קלישאי, שאומר דברים בלתי מעניינים בעליל. אבל זה לא הייתי אני. מישהו אמר לי בשעתו כי כדי לבטל דף פייסבוק אני צריך להירשם קודם כל בפייסבוק, אבל לא הייתי בטוח שהוא צודק, וממש לא בא לי.

      כפתורי לייק ושייר בפייסבוק (ShutterStock)
      לא רוצה להצטרף לפייסבוק | צילום: שאטרסטוק

      אני מבין בהחלט את החשיבות העצומה של פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות לחיינו, אבל לי קשה עם כל האמריקניזציה הזאת של "לייק" ו"וול" ו"סטטוס". האם נגרם לי נזק תדמיתי? נדמה לי שכן. האם ניסיתי לפעול למחיקת הדף? כן, בכל מיני דרכים, ולא הצלחתי. כי לא היה למי לפנות. לא היה סניף בארץ. והמרכז באירלנד איננו עונה. אירע לי מה שאירע למשל לח"כ משה גפני, שגם על שמו פתחו דף מזוייף, והוא לא הצליח להיפטר ממנו.

      בסוף הצלחתי, בדרך עקלקלה כלשהי (עניתי לאיזשהו אי מייל שנשלח אלי מפייסבוק, ובומס, מישהו מהצד השני הגיב באופן מפתיע). במה פייסבוק אשמה לדעתי? בשלושה דברים: ראשית, בכך שאיננה מוודאת שאדם פותח דף בשמו האמיתי. תעודת זהות, קוד זיהוי. משהו. לא יכול להיות ששמו של אדם יהיה מופקר עד כדי כך. שנית, בכך שפייסבוק לא נתנה אפשרות זמינה למי שאיננו חבר בפייסבוק, להיפטר ממטרד זיוף על שמו. כי עד עכשיו לא היה סניף בישראל שאפשר לפנות אליו. שלישית, בכך שפייסבוק לא הגיבה על כמה וכמה פניות מתועדות שהעברתי אליה לאורך השנים, לכתובות אי מייל שונות, גם אם לא באמצעות פייסבוק. אני מתעקש לחשוב שגם אם אתה לא בפייסבוק, אתה קיים, וצריך לשמור על זכויותיך. לא צודק, עדי?

      6. התנ"ך והשירה – חמדות סוף השבוע

      א. נבואת זכריה: עשרה לא יהודים על כל יהודי

      ו?ב?או? ע?מ??ים ר?ב??ים ו?גו?י?ם ע?צו?מ?ים
      ל?ב?ק??ש? א?ת י?הו?ה צ?ב?או?ת ב??ירו?ש??ל?‍?ים
      ו?ל?ח?ל?ו?ת א?ת פ??נ?י י?הו?ה.  
      כ??ה א?מ?ר י?הו?ה צ?ב?או?ת
      ב??י??מ?ים ה?ה?מ??ה
      א?ש??ר י?ח?ז?יקו? ע?ש??ר?ה א?נ?ש??ים מ?כ??ל ל?ש??נו?ת ה?ג?ו?י?ם
      ו?ה?ח?ז?יקו? ב??כ?נ?ף א?יש? י?הו?ד?י ל?אמ?ר
      נ?ל?כ?ה ע?מ??כ?ם כ??י ש??מ?ע?נו? א?ל?ה?ים ע?מ??כ?ם
      (זכריה, פרק ח', פסוקים כ"ב-כ"ג )


      זכריה, הנביא האלוהי, מבטיח לנו בשם ה' כי באחרית הימים – שאנחנו ממש בראשיתה, לעניות דעתי, על פי כל הסימנים – יבואו הנה עמים רבים וגויים עצומים ויהיו חלק מאיתנו (וכן, זה כולל בהחלט את אלין לוי, קתי ז'וק וגם את החברה הנורווגית של יאיר נתניהו). ואיפה כולם יתגוררו? נו, באמת. הרי נאמר גם "ופרצת ימה וקדמה, צפונה ונגבה". לא תהיה בעיה של מקום. ואפשר להתחיל בנגב ובגליל, ביהודה ובשומרון. יש שמה המון שטח פנוי.

      ב. הוויטנאמית הכי תל-אביבית שיש

      ואן נויין / לו?ל?א?ה

      ל?ח?כ?ו?ת ל?מ?א?ה?ב ב??ינ?י?ם מ?ס?נ?יף ש??ר?ש??ר?ת מו?ז?יק?ל?ית,
      ש??ע?מו?ם ז?ה
      א?ינ?ר?צ?י?ה ש??ל ר?ג?ל?י?ם מ?ת?א?ה?בו?ת
      ש??נ??ת?ע?ט??פו? ו?ה?ת?ל?פ??פו?
      ב??ה?ז?ד??ק??רו?ת ש??ל מ?ס?פ??יק
      מ?ד??י
      ג??ב?ר?ים
      ה?ע?ר?ב.
      ב??מ?או?ס, ב??ת?עו?ב ש??ל ב??לו?ן.
      א?נ?י ק?ט?לו?ג ב??ג?ד?ים
      א?יש??י?ו?ת ד?ו?-ק?ט?ב??ית
      ב??ע?יר ה?ז?ו? א?נ?י
      ד??כ??או?ן מ?ה?ד??ק?ת ע?ל ע?ץ.

      (מתוך "עין הכמהין", הוצאת מעיין, מהדורה חדשה 2014, הפעם כספר)

      המשוררת ואן נוין (יח"צ , תום אשחר)
      מקסימה. המשוררת ואן נויין | צילום: תום אשחר

      ואן נויין היא משל ישראלי גדול: הוריה היו פליטים ממלחמת וויטנאם, שהיטלטלו על ספינות רעועות בלב ים. ומנחם בגין, בפעולתו הסמלית הראשונה כראש ממשלה, איזרח אותם. שמע על מצוקתם והודיע שישראל מאזרחת אותם. מיד. מעשה גדול. אין ספק: בגין היה נוהג אחרת לחלוטין מנתניהו בכל פרשת הפליטים האפריקאיים. ואן נולדה כבר כאן, בישראל, והפכה להיות אחת המשוררות הבולטות בדור הישראלי הצעיר, עם כל הרפרטואר התל-אביבי המוכר, הרבה מין ,דיכאון, הסנפות ודו קוטביות (גם אופוריה ועצב, וגם תל-אביביות ווייטנאמיות), והכל בעברית טבעית נהדרת. משוררת מקסימה.

      חוברת השירה שהוציאה ב-2008 הפכה עכשיו לספר חדש באותו שם במהדורת 2014, אבל גם עם החוברת ההיא בעטיפת הנייר ההיא, עם הצילום היפהפה בשער, היא נכנסה לנצח השירה הישראלית.

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.