אפס אחוז מע"מ בקניית דירה ראשונה. בעיתון אחד יקבעו שזה טוב. בעיתון אחר יקבעו שזה רע. בשביל אנשים מסוימים אלו חדשות טובות, בשביל אנשים רבים אחרים זה פשוט לא משנה, בגלל שגם בלי המע"מ לקנות דירה עבורם זה עניין דמיוני.
וישר קופצים ושואלים מי ירוויח מזה? הקבלנים? הפוליטיקאים? העשירים? העשירונים המבוססים יותר? אחר כך שואלים: מי יפסיד מזה? המדינה? כמה כסף היא תפסיד? כשני מיליארד שקלים בשנה? אז זה אומר שהמדינה מפסידה כסף, אז מאיפה יביאו אותו? שניה, יש סיכוי שיעלו עוד מסים? או מע"מ על מוצר אחר, כזה שמשפיע גם על העובדים העניים ומעמד הביניים הקורס שכבר משלם משכנתא או שכירות ולא מצליח לחסוך לסוף החודש דבר? האם מרמים אותנו או שהכוונה היא טובה? הרי חברת הכנסת עדי קול אמרה, תסמכו עליו, לא על השר לפיד, אלא על יאיר - האיש.
אז יכתבו ויכתבו ויניחו עוד ועוד הנחות. כן טוב, לא טוב, המחירים יעלו, זה מעשה אחראי, או לא אחראי, בינתיים קשה לקבוע. אבל מהדיון שמתקיים סביב הדבר, והאופי של הדיון הזה אני שמה לב לכמה דברים עצובים למדי ואחד שמשאיר אותי אופטימית.
לכל הטורים של דפני ליף בוואלה! דעות
1. הממשלה הזו טובה בלהסיר אחריות ציבורית: גם כאן, לכאורה מעשה חברתי ואחראי שבא להקל על רוכשי דירה ראשונה, מסתכם בהקלה לקבלנים ולרוכשים בהתאמה, אבל במסגרת השוק הפרטי. כאילו שאין ערך לבנייה ציבורית מכספי המסים, רק בעידוד של יזמים פרטיים לעשות את מה שהממסד לא עושה. בינתיים, כנראה שמתוך הורדת המע"מ המדינה תפסיד כסף. כסף שכנראה אנחנו נצטרך לשלם בשנת 2015 על ידי העלאה נוספת של מסים.
2. יש מי שירוויח מההטבה הזו: עבור מי שיענה על הקירטריונים ויש לו את ההון הראשוני בשביל לקבל משכנתא עבור דירה ראשונה, ההטבה הזו עדיין תהיה משמעותית. בטוח יהיה גם מי שיפסיד מאחר וחברה היא אורגניזם מורכב של מערכות אינטרסים, אבל מי בדיוק? בינתיים אפשר רק להניח הנחות.
3. יש מי שיגזור קופון על העסק: איך? מי? המאעכרים כבר ימצאו דרך. תמיד יש פרצה בחוק ותמיד יש מי שמנצל אותה. רק תשאלו את אינספור הפוליטיקאים ובעלי ההון שנהנים מההבנה הזו גם אתמול והיום.
4. לממשלה הזו יש סדר עדיפויות: קודם נעלה את המע"מ על הכול - מה שיפגע אנושות במי שיש לו משכורת מינימום, ואז נוריד את המע"מ על רכישת דירה לפי ממוצע השוק הפרטי בעלויות של מליונים של שקלים. ועל כך נאמר שזוהי ממשלה של עשירים. אני לא חושבת שזה מרוע. נראה לי שזה יותר נובע מאטימות ומחוסר היכרות אמיתי וקשה ועמוק עם השטח. מבחינת אנשי החליפות המדושנות יש עשירונים 5 ומעלה. הם מעולם לא פגשו את התחתונים כנראה, וגם אם כן, הם כבר תרמו במשרד וכנראה קיבלו על העניין הטבת מס מאיזו עמותה. אז כן, הממשלה הזו גם מורידה עלויות, אבל רק אחרי שהיא מעלה עלויות וחותכת בבשר החי של הקצבאות של מי שאין לו דבר במקרר, שלא נדבר על כסף שמזכה במשכנתא.
5. אנחנו לא ממהרים לפרגן: במיוחד לא לשליחי ציבור. בינינו, זאת אחריות של כל אותם פוליטיקאים שלקחו את האמון שלנו ועשו איתו מה שהם רוצים בשביל להגדיל את האגו והכיס הפרטי שלהם. ההתלהמות אינה בריאה לחברה דמוקרטית. מצד שני, טוב שאנחנו לא ממהרים לפרגן. שירוויחו את המילה הטובה. שיעבדו קשה. שיביאו תוצאות. למה בכלל על כל מילה שאיזה חבר כנסת אומר בתקשורת צריך לטפוח לו על השכם?
עשייה - כבר בקדנציה הנוכחית
ונקודה אחת שעושה אותי אופטימית: הם (הפוליטיקאים) מנסים. בהתחלה הם רק דיברו, הבטיחו ואז עשו הפוך. ועכשיו הם מנסים לעשות. עוד לא ברור אם העשייה הזו היא משמעותית, ולא נראה לי שזה לא סוד שאני במפלגת "יש עתיד" לא תולה את העתיד שלי.
אבל אנחנו, האנשים שחיים כאן, מסתכלים ובוחנים לא רק את המילים של הפוליטיקאים אלא גם את המעשים שלהם. מהבחינה הזו, אנחנו במצב טוב יותר מבעבר. אנחנו לא מסתפקים בהבטחות. תקיימו. תראו לנו עשייה. והם מנסים. בינתיים המצב הכלכלי שלנו לא משתפר, אבל ברור שהמחאה החברתית עוד כאן, מהדהדת, נמצאת בסדר היום ובלב של הרבה מאוד אנשים. ואני אופטימית בגלל שאני מאמינה שכבר לא מספיק במדינה הזו להבטיח שאולי יום אחד משהו יקרה. בקדנציה הזו העשייה בסופו של דבר תכריע ולא רק המילים. אני מאמינה בזה בכל לבי.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il