סדר עולמי ישן

ב?69 השנים שחלפו מאז תום מלחמת העולם השנייה והקמת האו"ם גברה המגמה אשר שחקה בהתמדה את ריבונותן של מדינות הלאום. הן נדרשו לוותר על סמכויות רבות לטובת גופים בינלאומיים ולהפקיד אותן בידי זרים. באירועים רבים שפקדו את העולם היה אפשר להשתבח בהקמת גופים כאלה ובחיזוק מעמדם, אך גם להבין כי הם משמשים מקור דאגה שמא עמים מותירים את גורלם בידי זרים.

מגמה זו קיבלה חיזוק משנה עם התפוררותה של בריה"מ, כאשר גל של שיכרון חושים פוליטי פקד את המערב וחוקרים נבונים דוגמת פרנסיס פוקויאמה השתטו לחגוג את "קץ ההיסטוריה" בהתרסק האימפריה הקומוניסטית.

הדוגמאות רבות. העמדת מנהיגים בסרביה ובקרואטיה על חלקם במלחמה ביוגוסלביה היא עדות נאמנה לכך. היו למגמת הבינאום הזאת - ויש עדיין - השלכות רבות על הסכסוך הישראלי?ערבי. במקום שבו נכשלו הערבים מול וטו אמריקני במועצת הביטחון, שנועדה להיות מעין ממשלת העולם בלי לפגוע בזכויותיהן של מדינות ריבוניות, הם החלו לבקש סיוע מגורמים בינלאומיים. אחד מהם הוא בית הדין הבינלאומי בהאג, הולנד, שתמיכתו היא כמעט תנאי?סף להטלת חרם על מדינה ריבונית.

פסק דין מזהיר שכתב הפרופסור אהרן ברק בבית המשפט העליון ריכך והיקהה את הזדון שזממו הפלשתינים להשית על ישראל עקב מתיחת גדר ההפרדה מצילת החיים לאורך יהודה ושומרון. גם ועדת השופט ריצ'רד גולדסטון, שחקרה את תגובת צה"ל לניסיון החדירה של הספינה הטורקית לעזה ב?2009, היתה פרי המגמה הזאת. הצמדת משפטנים ליחידות צה"ל בלחימה בזמן?אמת היא ניסיון לסכל את העמדת החיילים לדין בינלאומי כזה.

המגמה קיימת, ובימים אלה היא משמשת במלוא עוזה את אבו מאזן, המאיים כי אם ישראל לא תקבל את תכתיביו הוא יוותר על המשא ומתן לטובת פנייה לבית הדין בהאג.

אך נראה כי אתמול ספגה הגישה הבינלאומית מכה קלה, ראשונה. ולדימיר פוטין שם ללעג את המלל הבינלאומי; את תפיסת העולם של אובאמה כאילו האנושות מיטיבה לנהל את עצמה ללא עוצמתן הצבאית האלימה של מדינות הלאום; ואת הגמגום האירופי - ובתנופה סיפח באורח חד?צדדי את קרים למולדת הרוסית.

כיצד יגיב העולם? מוסקבה דחתה בזלזול את הודעת המערב על הטלת סנקציות. היא יודעת כי במערב אירופה - ובעיקר בגרמניה - נזקקים לגז הרוסי המגיע בשני צינורות.

עניין קרים הוא לפי שעה פעוט ערך. תהיה לו משמעות אסטרטגית אם יתפתח לכלל מאבק על השבת אוקראינה לחיקה של הפדרציה הרוסית. אפשר כי מה שאירע בחצי האי קרים, שבו נפגשו מנהיגי הברית הגדולה לקראת סיום המלחמה בנאצים, הוא צעד ראשון לשובו של העולם הישן ולדחיקת ההוויה המדינית הבינלאומית, ושוב יימצא מישהו שינבא בלשונו של וינסטון צ'רצ'יל כי "מסך ברזל ירד על אירופה".