פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עצת האחיתופל של ליברמן

      שר החוץ הציע לכבוש את רצועת עזה, מבלי להבין כנראה את ההשלכות של המהלך שיובילו לאחדות פלסטינית. בחוסר הבנה דומה נהג בחוק המשילות - שיאחד את המפלגות הערביות בכנסת

      אין, אין, אין (כמעט) רעיון גרוע יותר מכיבוש עזה מחדש, כפי שאיים שר החוץ אביגדור ליברמן. וגם אם מדובר אולי מלכתחילה ברעיון סרק, תעמולת הפחדה שנועדה רק לאיים על החמאס, זו עדיין דמגוגיה מסוכנת העלולה כמעט להוליך אותנו ברגע משברי עתידי כזה או אחר לעשות את מעשה האיוולת הקיצוני הזה. נניח, טיל שנורה מעזה והורג חס וחלילה משפחה ישראלית כלשהי. הקריאה "לכבוש את עזה" תהפוך אז כמעט לנהמה כללית. איימת, ממשלת ישראל, באמצעות ליברמן? עכשיו תקיימי. גם אם כיבוש עזה בעבר לא מנע שיגור טילים על ישראל ומטעני נפץ שהרגו בנו ומארבי מחבלים.

      כך תאבד ישראל את היתרונות העצומים שנוצרו לה מן אללה (כי לא בחוכמתה עשתה את זה) בעקבות השתלטות החמאס על עזה. ראשית, נוצרו עקב כך שתי ישויות פלסטיניות נפרדות (למעשה, שתי מדינות פלסטיניות, עם כל חולשתן). האחת - פתחלנד ביהודה ושומרון, והשנייה - חמאסטן, ברצועת עזה. ואויב מפוצל הוא בדרך כלל חלש יותר מאויב מאוחד, כפי שליברמן עתיד כנראה לגלות גם במישור הפוליטי, כשכל המפלגות הערביות המפוצלות יתאחדו לכוח אחד גדול בכנסת הבאה, בזכות חוק המשילות שיזם. שר החוץ עתיד אז להיחרת בתולדות ישראל החדשה כמאחד הגדול: הוא שאיחד מחדש את כל הפלסטינים נגדנו כשאיחד מחדש בין עזה לגדה, והוא שאיחד את המפלגות הערביות נגדנו כשדחף להעלות את אחוז החסימה, בתקווה להשאיר את המפלגות הערביות מחוץ לכנסת.

      לכל הטורים של מנחם בן בוואלה! דעות

      גבול ישראל ועזה. מרץ 2014 (רויטרס)
      "עדיין נאנקת בחולשתה, מוכה ונצורה". טנק ישראלי משקיף על רצועת עזה בשבוע שעבר (צילום: רויטרס)

      ולמרות שגידלנו את רצועת עזה לדרגת מפלצת מאיימת בשעה שתיארנו את מבצע לכידת הטילים באניית המלט כמבצע הצלה לישראל, עדיין העובדה היא שעזה נאנקת בחולשתה, מוכה ונצורה על ידי מצרים ומוכה ונצורה על ידי ישראל, גם אם כמה מכנופיותיה מעיפות טילים. הישמעאלים אוהבים אש, מה לעשות.

      אבל עזה ממש לכודה בידינו. אין לה שדה תעופה ומטוסים. אין לה נמל. אנחנו יכולים להטיל עליה מצור חמור הרבה יותר אפילו מן המצור שאנחנו מטילים עליה עכשיו. אנחנו יכולים לסגור לה את השאלטר של המים, של החשמל. ואם תצליח חס וחלילה לפגוע באזרחי ישראל בטילים שלה, גם העולם יבין אם נגיב. ויש לנו, במקרה הצורך, עוד כמה דרכי תגובה והרתעה מוחצות.

      מזימה נסתרת?

      לא צריך לכבוש את עזה כדי להרתיע. אנחנו יכולים להטיל פצצות על כל מרכזי השלטון שלה. אנחנו יכולים לחסל את מנהיגיה. אז דווקא לשלוח את צה"ל לכבוש את עזה על מיליון וחצי תושביה ולחשוף את חייליו למטעני חבלה ולמוקשים? האם השתגענו לגמרי? או שמא מדובר במזימה נסתרת מעינינו לרצות את אבו מאזן? לתת לו את רצועת עזה שלו על מגש הכסף של חיילי צה"ל?

      בשעתו, בזמן המבצעים בעזה, קיווה אבו מאזן ודחף, כפי שנמסר בתקשורת לא אחת, לכיבוש עזה בידי צה"ל כדי להחזיר אותה לשלטונו. אך צה"ל ומדינת ישראל היו חכמים מכדי לתת לנשיא פתחלנד את בלעו. אבו מאזן לא שכח ולא סלח על האופן שבו גורשו נאמניו מעזה על ידי החמאס, בדם ואש ומעשי לינץ', כפי שהפלסטינים רגילים. וייתכן בהחלט שקריאתו של ליברמן נעשתה על דעת נתניהו, כדי לאותת לאבו מאזן, לפני פגישתו עם אובמה, שישראל עשויה לתת לו בעתיד את המתנה המדממת הזאת.

      אני מניח ששר החוץ ליברמן לא ממש בקי באותו שיר קלאסי הנפלא של אלתרמן, "מגש הכסף", שפעם היה לימוד חובה בבתי הספר שלנו. ליברמן, ככל שאפשר לשפוט על פי העברית המדוברת והמוגבלת שלו, יתקשה בוודאי לפענח את כוונת המשורר הכתובה בעברית נמלצת ו"משוררית" מדי. אבל כל מי שזוכר מהו מגש הכסף האירוני והמר שעליו ניתנה לנו באותו שיר "מדינת היהודים" (עוד לפני שנתניהו הפך את המושג הזה למוקש מופרך במשא ומתן מול אבו מאזן) יודע שהוא עשוי מן החיילים העבריים הגיבורים ("נזירים ממרגוע ונטפי טללי נעורים עבריים"), שמתו ונפצעו למען כולנו במלחמת השחרור. והנה עכשיו, מציע שר החוץ של מדינת יהודים לכבוש את רצועת עזה, בכוונה להעביר אותה במתנה למעשה מהחמאס לפתח, מהנייה לאבו מאזן, על מגש הכסף של חיילי צה"ל, שלא לומר חללי צה"ל. וכך בעצם לחלץ את הרצועה מחולשתה מולנו ואת הפלסטינים מפיצולם ואת אבו מאזן מן האיום החמאסי על שלטונו. האם לזה נועדנו? האם לזה נועדו חיילי צה"ל? האם נטרפה דעתנו?