המשבר הבינלאומי שיצרה הפלישה של פוטין לחצי האי קרים הציף מחדש את נושא יחסה של רוסיה ליהודים.
הן רוסיה והן אוקראינה אינן דמוקרטיות, אך בהשוואה בין השתיים, שנאת הזרים השולטת באוקראינה חמורה מזו שברוסיה; פוטין, ראש הקג"ב לשעבר, דיכא את האנטישמים הקסנופובים ושידר מסרי ידידות חוזרים ונשנים אל היהודים. לדוגמה, הוא העניק 50 מיליון דולר מכספי המדינה לבניית מוזיאון יהודי ומרכז לסובלנות במוסקבה, שלהם הוסיף תרומה אישית בגובה משכורת חודשית. הוא הפגין אדישות מוחלטת לכעס שעורר הצעד הזה בקרב אלמנטים אנטישמיים רבי כוח בחברה הרוסית. פוטין הוא לאומן, והמוטיבציה העיקרית שלו היא השבתה של רוסיה למעמד של מעצמה.
לחברי הקהילה היהודית האוקראינית של ימינו, המונה כ?200 אלף איש, יש יסוד סביר לחשש. מאז קבלת העצמאות ב?1991 פורחת באוקראינה מפלגה ניאו?נאצית - אותה מפלגה שעמדה ככל הנראה מאחורי ההתקוממות נגד הנשיא המושחת ינוקוביץ?. אף שזכתה רק בעשרה אחוזים מקולות המצביעים, מדובר בחבורה קולנית של אנטישמים מוחלטים העושים שימוש בצלבי קרס.
אולה טיאניבוק, מנהיג הפלג הימני?קיצוני הלאומני הגדול ביותר, ?סבובודה?, שלו 37 מנדטים, קרא לשחרור אוקראינה מ?המאפיה המוסקבאית?יהודית? ומתייחס ליריביו כ"יהודים". סגנו, יורי מיכלצ'ישקין, ייסד מכון שנקרא בתחילה ?מרכז המחקר יוזף גבלס?. פעילי המפלגה הפיצו תרגומים של "מיין קמפף" והפרוטוקולים של זקני ציון. הם סוגדים לסטפן בנדרה, בעל ברית של גרמניה הנאצית, שחייליו רצחו עשרות אלפי יהודים. האנטישמיות שלהם מוחצנת והובילה למעשי אלימות אכזריים נגד יהודים ולחילול בתי כנסת. פוטין מנצל את הקבוצות הניאו?נאציות האנטישמיות כדי לערער את אמינותה של הממשלה החדשה. ואולם, ארגון הגג היהודי ?הוועד? האשים את פוטין בשקרים והתעקש שהאנטישמיות אינה בבחינת איום על היהודים. הרב יעקב בלייך, חסיד קרלין?סטולין מניו יורק, האשים את הרוסים שהם מתחפשים ללאומנים אוקראינים ומשתתפים בפרובוקציות אנטישמיות. באמירה שעלולה לרדוף אותו בעתיד, הוא הפחית מחשיבות השפעתן של מפלגות הימין הקיצוני האנטישמיות בממשלה החדשה ואמר כי הובטח לו שביטחונם של היהודים יישמר.
ישראל צריכה ליצור קשרים עם רוסיה
יהודים המערבים עצמם בפוליטיקה של המדינה הבלתי יציבה משחקים באש. הרב הראשי של חב"ד, ראובן אסמן, השמיע דברי חוכמה כשדחק בקהילתו לעזוב את המדינה. ישראל נהגה כראוי, ולמרות לחצים מצד ממשל אובאמה לגינוי רוסיה נמנעה מנקיטת עמדה.
עוד לפני העימותים עם ארה"ב פוטין עשה מאמצים רבים להפגנת ידידותו כלפי ישראל. הוא ביקר פעמיים בירושלים, לאחרונה מייד לאחר בחירתו מחדש ביוני 2012. הוא הביע את גאוותו על כך שרוסים לשעבר הם קבוצת המהגרים הגדולה ביותר בישראל. הוא ביקר בכותל וחבש כיפה, דבר שהיה מביא את הבולשביקים שקדמו לו בתפקיד להתהפך בקברם. כפי הנראה, הוא היה אדיש לגמרי לעובדה שהדבר הכעיס קבוצות איסלאמיות בישראל וברחבי העולם.
אין בדברים הללו משום רמז לכך שפוטין הוא אוהב יהודים או שהוא בעל ברית. הוא, מעל הכל, רוסי לאומן. הוא סיפק נשק קטלני לאלו המבקשים את חורבננו ונחשב לידידן של איראן ושל סוריה. אך הוא ריאליסט גדול הרבה יותר מאובמה, ויש להניח שהוא אינו מזלזל בעובדה שהפונדמנטליזם המוסלמי ואיראן גרעינית הם איום אמיתי על רוסיה.
אנחנו תלויים באופן גורף בתמיכת ארה"ב ומוקירים בעיקר את הברית עימה ואת הערכים הדמוקרטיים שאותם אנו חולקים עם העם האמריקני. ואולם, בלי ללקות באשליות, האינטרס הלאומי מחייב אותנו לעשות מאמץ ליצירת קשרים עם רוסיה, שמנהיגה עושה רושם שהתנתק ממסורת בת מאות שנים של אנטישמיות בולשביקית וצארית.