צהריים עם טוביה

לא קל להיות קומיקאי בישראל. אנחנו חיים בשכונה קשה. השכנים לא אוהבים אותנו. הם רוצים לקחת לנו את המים, לשדוד מאיתנו את הגז, ובאופן כללי, לעשות לנו את המוות. האמריקנים לוחצים עלינו לשבת לשולחן, האירופאים מחרימים אותנו ומאיימים שיפסיקו לקנות מאיתנו אבוקדו, והליגה הערבית רוצה להוריד אותנו ליגה ולעולם לא להכיר בנו כמדינה יהודית.

גם בארץ לא קל. אתה יוצא לרחוב ומתפלל שלא תיפול קורבן תמים לחיסול חשבונות לא תמים בכלל. קשה לקנות דירה, קשה לקבל העלאה. לעומת זאת, קל לקבל הלוואה. פה ושם יש רגעים של שמחה: הנה, במבצע מדהים תפסנו ספינה שהבריחה טילים לעזה, אבל משום מה אנחנו היחידים ששמחים. לעולם זה לא מזיז.

האחריות המוטלת על הקומיקאים שלנו, להצחיק ולשעשע את העם היושב בציון, היא לא עניין של מה בכך. לכן טוביה צפיר הוא תופעה. האיש מצחיק אותנו כבר חמישה עשורים, עוד הרבה לפני "ארץ נהדרת", "מצב האומה" ו"בובה של לילה". הוא עשה קריירה מחיקויים וכיכב בקולנוע ובתיאטרון, והוא אפילו לא למד משחק.

טוביה מבוגר ממני ב?13 שנים. אני אוהב את העשייה שלו מאז שאני ילד, ולאנשים כמוהו צריך לעשות כבוד כשהם לא מבוגרים מדי, כשהם צלולים ופעילים ויכולים ליהנות מהאהבה של הקהל ושל החברים למקצוע. אני מכיר את עצמי ויודע שלא אסלח לעצמי אם לא אגיד לו שאני חושב שהוא נפלא. להגיד באופן ישיר זה קצת מביך, אבל לכתוב קל יותר.

טוביה כבר לא צעיר, יש עליו קילומטרז', אבל הוא נמרץ כמו בתחילת הדרך ושומר על נשמה של ילד. יודע לפרגן לקולגות הוותיקים ולא שוכח להחמיא לצעירים, לא מקנא באף אחד ושמח בחלקו. אוהב ספורט, מקלל במשחקים של מכבי, ורוב הזמן גם גאה בילדים - יואב (45), שלומית (39) ויוני (28).
הוא גר עם אשתו יעל ברמת השרון, בבית גדול עם גינה ירוקה וציפורים שלא מתעייפות ומצייצות גם בין שתיים לארבע. זו חלקת אלוהים הקטנה שלו, שהוא לא זז ממנה. בעבר היו תקופה קצרה בגלות בשיכון בבלי בתל אביב, אבל כשנולדו הנכדים, חזרו לרמת השרון.

אנחנו יושבים בגינה, לידנו עץ לימונים מדהים. טוביה אומר שאם זה היה תלוי בו, הוא היה רוצה להיקבר לידו.

יותר מכל, טוביה צפיר מזוהה עם רשות השידור, שם התרחשו הפסגות הטלוויזיוניות המיתולוגיות שלו. מ"ניקוי ראש" עד "סיבה למסיבה", ממלחמת יום כיפור ועד לבנון - הוא תמיד היה שם. פעם כמשה דיין, פעם כאריק שרון, פעם כשמעון פרס, פעם כמנחם בגין. אין ממשלה שהוא לא היה חבר בה, אין בחירות שבהן לא עבר את אחוז החסימה.

"אני מתגעגע לימים הראשונים של הטלוויזיה", הוא אומר, "היתה לי זכות גדולה לייבש שם ביצות עם כולם". צנוע. הביצות אמנם יובשו מזמן, אבל כנראה בכל זאת נשארו שם כמה יתושים.

איך זה התחיל, כל הסיפור של החיקויים?

"היה לי מזל. עוזי לוי, שהיה כישרון ענק וכוכב ב'ניקוי ראש' (והפך עם השנים לאיש ביטוח מצליח ומנכ"ל "מגדל"; י"נ), לא היה תמיד פנוי, ומוטי קירשנבאום הימר עלי. לא היה לי מושג שאני יכול לעשות חיקויים, אבל כשישבתי בחדר עם ב. מיכאל ואפרים סידון והתחלתי להתאמן על בגין - נהיה פתאום שקט. נפל דבר".

השיחה שלנו מתקיימת כשבאוויר ריח חריף של תבשילים, שמוציא את שנינו מריכוז. בכל זאת, גם הוא וגם אני לא אנשים שימותו מתת תזונה. טוביה אוהב לבשל, "בכיף. בלי שמנת ובלי חמאה, בגלל הדיאטה. אם בא לי תאילנדי חריף, אני עושה. עוגות אני לא עושה, כי אני היחיד שאוכל אותן, ואסור לי".
הוא מאמין שהבישול והמשחק כרוכים זה בזה - "אופן ההכנה, המתכונים, השיפורים, האלתורים. לפעמים אני מוסיף איזה טוויסט או טאץ?, כמו בעבודה המקצועית".

ובאמת, החיקויים אצלו הם לא עניין טכני. הוא מסביר לי, תוך כדי הדגמות, איך הוא מפענח את הדמויות; בתוך שניות הוא עובר מאדם לאדם, וכל פניו משתנים בהתאם. תענוג לראות את זה קורה לך מול העיניים.

"דבר ראשון זה עניין ההתבוננות. אני מתבונן בקורבן הרבה זמן. אני מנסה לקלוע, גם כפסיכולוג, מה מניע אותו. מה מפעיל אותו. אני אתן לך אבחנה מעניינת מהעבודה שלי על משה דיין. התבוננתי בו שוב ושוב כשהוא מדבר, ופתאום הבנתי: כאן בעין יש רטייה, היתה פה פגיעה, זה כאב לו, וזה סחב לו את הפה הצידה. ואז הבנתי למה הדיבור שלו מרושל: הוא לא רוצה להזיז יותר מדי שרירים בפה.

"אצל שמיר, למשל, תפסתי שהלסת קדימה. אצל אריק שרון קשה לי לומר. זה החיקוי הכי אהוב עלי והכי ותיק שלי. גם אצלו זה היה ה'אני ואפסי עוד' ו'מי אתם בכלל?' הוא היה כל הזמן גם כוחני וגם מלגלג. ביום כיפור היתה לו את מלחמת הגנרלים. בלבנון הוא אמר, אני אסובב את בגין ויהיה בסדר. גם התנועה הזאת שהיתה לו באף זה משהו כמו 'עוף מפה, מי אתה בכלל'.

"אצל רבין היתה הביישנות, היו לו הרבה שגיאות בעברית, בכדורי כנראה לא הקפידו. יוסף בורג היה ממש דומה לי במבנה הפנים והקרחת. מי שדומה לי כיום ואני חושב שאני יכול לעשות אותו טוב זה בוגי יעלון, אם כי חסרים לי עוד איזה 30 סנטימטר בגובה. אין לו בקול משהו מובהק, אבל לפעמים, כשאני רואה תמונות שלו בעיתון, אני חושב שצילמו אותי. בגלל שלא בטוח שיש לו חוש הומור מי יודע מה, הוא יכול להיות קורבן טוב לחיקוי. בעיקרון, אין דמות שאי אפשר לנעוץ בה שיניים. הנה, תסתכל".

הוא מראה לי תמונות שלו מ?חקה לאחרונה את רני רהב ואת אייל שני, וזה נראה פנטסטי.

מי עושה לך את זה אצל הצעירים?

"ערן זרחוביץ'", הוא עונה בלי היסוס. "הוא ממש מפתיע אותי. אני כבר לא בפלטפורמות של העשייה, וכשאני צופה בו עושה את רזי ברקאי, אני מסיר את כל הכובעים שיש לי. זה מדהים. יש לו את האבחנה. אני אוהב את החיקוי שלו לישעיהו ליבוביץ'. מה שיפה אצלו זה שהוא גם כותב, ועבר מהכתיבה אל החזית. זה בעיניי סיפור יפה. גם עם יובל סמו עבדתי, יש לו אלתורים ענקיים".

אני עושה טעות של טירונים ומחקה מול טוביה את רזי ברקאי. מסב את תשומת ליבו לצליל שיש לרזי ברקאי בפה, ולתחושה שיש המון משחק עם רוק, ושהשפתיים מכווצות החוצה.

טוביה דווקא מתלהב. אני נסחף ומציע לו לפתוח יחד בית ספר לחקיינים, ואז הוא עולה עלי, כמו מנטור מנוסה שתפס תלמיד בקלקלתו: "השאלה היא אם כשאתה עושה את זה אתה לא מחקה את ערן זרחוביץ' מחקה את רזי. אנחנו צריכים, בבית הספר שנפתח, להגיד לתלמידים שלא יעזו לחקות את רזי כמו ערן ולא לחקות את פרס כמו טוביה או כמו אלי פיניש. לכו למקור, אחרת זה חיקוי של חיקוי, ובאותה שנייה אתה מוותר על האישיות שלך. גם זמרים ששרו כמו אריק איינשטיין ויהורם גאון, והיו כאלה, אף פעם לא הצליחו לעשות קריירה אמיתית".

הרבה אנשים חיקו אותך מחקה אחרים.

"נכון. יצפאן למשל לקח בחיקוי של אריק שרון את ה'הא הא!' שלי, אבל יש לו את האישיות שלו והשיגעון שלו והייחודיות שלו, ולכן הוא הצליח. אני אף פעם לא מתווכח עם הצלחה. אין מה לעשות, אין דבר מוצלח יותר מההצלחה, ואני רק יכול לשבת בצד ולנתח אותה, ולהבין שאולי גם הטעם של הקהל השתנה, ואתה נמצא קצת מאחור".

אתה אוהב את "ארץ נהדרת"?

"אני מפרגן להם. אני אומר שאם הם עשו 11 עונות, אין מצב שזה לא דבר טוב. אני גאה מאוד בחיקויים שהם עושים, כי בגדול, אני מקבל איזושהי גושפנקה רטרואקטיבית. בשנות השבעים, כשהסאטירה היתה חריפה ונוקבת, טענו עלי שאני מרכך אותה, מבדר ומעגל אותה, ואז בעצם כל העוקץ יוצא ממנה, והתכנים מתרככים. גם אתה עשית את זה, עם המנגל והאשם תמיד.

"אתה מתחת ביקורת חברתית על אנשים שבוחרים לעשות על האש בצומת מסובים במקום לנסוע כמה קילומטרים לטבע. אז נכון, המנגל הוא בעיניי אחת התופעות המגעילות ביותר שיש. אנחנו נהיים ערסים וערבים, לקחנו מהם את הדברים הפחות טובים, ויש להם דברים יותר טובים. וזאת היתה חתיכת ביקורת, השיר שלך. אבל אנשים נהנו מהשיר. בדיוק כמו שאנחנו עשינו את ארצ?י בנקר והיינו גזענים שם, ואנשים באו ואמרו - 'בוא'נה הגזמתם!' ואז, בשקט, אמרו, 'גם אנחנו חושבים כמוך, אבל לא נעים להגיד'.

"אז דווקא 'ארץ נהדרת' מוכיחה לי שזו היתה הדרך. ויש לי באיזשהו מקום סיפוק אישי גדול. עשינו בשנות השמונים גם דברים נוקבים מאוד, למשל 'הופה הולה הולה' - אברהם שפירא ויצחק פרץ מש"ס מסובבים את ה'ממשולה'".

יש לך רגשות אשם על החיקוי של דן מרידור ב"חרצופים"?

"כן. אמנם לא כתבתי את הטקסטים, אבל יש לי אחריות שילוחית, כי אני ישר נפלתי על הקול הזה, על הביצוע ועל ה'מיצי מיצי', והיתה לי תרומה, אין מה לדבר. דיברתי איתו והכיתי על חטא, כי מרידור הוא לא פוליטיקאי בעל שיניים חדות. הוא אדיב ונימוסי וליברלי ונעים. עניין האופי שלו, והמוסיקה שלו, נעימים לאוזן שלי. הוא כן כוס התה שלי, ולפגוע דווקא בפוליטיקאי כזה - לא נעים לי. הוא אמר לי שזה באמת פגע לו בקריירה".

יש לו הרבה ביקורת על כל מיני דברים. נגיד, הערסיות. "אני נורא אוהב את העם הזה, את התרבות שלנו, אבל אנחנו נהיים ערסים כולנו, וזה מדאיג אותי".

מפריע לו גם ש"לא נותנים פה כבוד לוותיקים. לא רק בתחום שלי; קח למשל את הספורט, שאני מאוד אוהב ומאוד מחובר אליו. הדוגמה האחרונה זה בניון".

בניון זה ותיקים?

"לא, וזה בדיוק האבסורד. לצערי, זה סימפטומטי לחברה שלנו. לבחור עוד אין 34, וכבר שמו עליו את התווית של 'עבר זמנו'. מכיוון שיש עכשיו משחקי ידידות, שלא קובעים כלום, עלה רעיון שייתנו לו להופיע עוד הופעה אחת במדי הנבחרת, אפילו עשר דקות, כדי שישבור את שיאי ההופעות של כל הזמנים. ולא נתנו!
"בעיקרון, אין לנו מסורת של כיבוד העבר. יגאל אלון אמר פעם, 'עם שאין לו עבר אין לו הווה, ועתידו לוט בערפל'. לי שפר מזלי. אני לא יודע אם זה מזל או התנהלות נכונה. ההתנהלות יושבת פה (מצביע על אשתו). זה לא פשוט להישאר רלוונטי, ולי יש היום קהל צעיר. דם צעיר לגמרי. פר?ש.

"זה מתבטא בזה שעוד לא פורים, וכבר רבים עלי למופעי חנוכה ומציעים לי להיות אבא של בר רפאלי. מרגע שהגיעה ההצעה התהלכתי בבית כמו דוגמן והרגשתי בלונדיני עם עיניים כחולות".

היום אטרקטיבי יותר להיות אבא של אייל גולן.

טוביה מתגלגל מצחוק. "בחנוכה זו בהחלט יכולה להיות הצלחה בטוחה".

אז מי לדעתך צריך לדאוג לאמנים הוותיקים? המדינה?

"גם המדינה וגם הקהל. לפני יומיים ראיתי את סידני פואטייה נכנס לבמה בטקס האוסקר, והקהל נעמד על הרגליים לשתי דקות. והבן אדם לא הוציא עדיין מילה מהפה. ממש עמדו לי דמעות בעיניים.

"בוא נלמד מהאמריקנים גם את הדברים הטובים. אין אצלנו דבר כזה. אולי צריך בתוכניות הטלוויזיה לעשות שלט מואר: 'עכשיו הקהל יקום'".

שחקן בסדר גודל של טוביה, עם הניסיון, הכישרון, הנוכחות והפופולריות, היה יכול להיות אייקון תיאטרון ענק. אבל כנראה כשאתה בוחר להיות עצמאי בגיל צעיר, לעשות בידור וטלוויזיה ולא להיות חלק מהנבחרת של אחד התיאטראות, אתה צריך לשבת ולהמתין שיקראו לך.

"כן, הייתי רוצה להופיע בתיאטרון. הופעתי פה ושם. פעם אחרונה בבאר שבע, עם גבי עמרני וגאולה נוני. אם אני צריך לבחור בין הצגת תיאטרון להופעה רגילה אני אעדיף תיאטרון. חשוב לי מאוד לחזור למקורות. אבל לא קוראים להבימה או לקאמרי, אז באפריל אני מתחיל חזרות על קומדיה מוסיקלית ביידיש, ב'יידישפיל' של ששי קשת. זה אתגר, כי אני לא דובר יידיש רהוטה. שמעתי קצת בבית, אבל אצטרך ללמוד.

"ומכיוון שהילד שבי לא גדל, אני עוד חולם. אני חולם להיות שחקן גדול בהבימה כשאגדל".

הם לא פונים אליך?

"דווקא פנו לפני 'גברתי הנאווה', לתפקיד שעשה בומבה צור בהפקה המקורית, ומאוד רציתי והשקעתי הרבה מאמצים כדי לקבל את התפקיד, אבל לא יצא. כששאלו אותי כמה כסף אני רוצה, אמרתי, אני לא רוצה כסף, אני רוצה את התפקיד - תגידו אתם כמה כסף. בסוף עושה את התפקיד שמוליק קידרון, ששיחק את הפיל ב'ספר הג'ונגל', ואני מבין את זה, כי הם צריכים לדאוג לשחקנים שלהם".

לא מרגיז אותך שבגילך אתה צריך להמתין לטלפון מתיאטרון כדי לקבל תפקידים?

"קרה לי מהפך בשנים האחרונות: קיבלתי פרופורציות. אז נכון, קרו לי כל מיני דברים, בקריירה ובחיים, ופחות או יותר, החל מלפני עשר שנים אני רואה את הדברים בפרופורציה.

"יעל אמרה לי כל השנים שאני לא מרוצה משום דבר, כולל מהבית. כי תמיד הייתי רעב. היה לי בבטן חור שאי אפשר למלא. זה היה הפרפקציוניסט שבי. בגלל זה, ובגלל האוזן המוסיקלית שלי, עשיתי את החיקויים מדויק.

"למשל, 'עם אחד עם שיר אחד', הדבר שבגללו רצו לתת לי פרס ישראל וכתבו בעיתון 'חדשות' למחרת: 'בשביל זה שווה שיש טלוויזיה'. כשבאתי הביתה אחרי הצילומים, צפיתי בקלטת של הקטע ואמרתי ליעל, 'זה לא טוב'. גם כשעשיתי את הבלט אצל דן שילון חשבתי שבחזרה רקדתי טוב יותר. וזה אמיתי, לא כדי לקבל חיזוקים או לדוג מחמאות".

יעל: "הוא מלך החקיינים - והוא רוצה לעשות קולנוע. הוא עושה קולנוע - והוא רוצה לעשות תיאטרון. ובגלל זה הוא עושה המון דברים".

טוביה: "היום נרגעתי. פעם משהו כמו הבימה היה יכול להכניס אותי לדיכאון של חודש, ובכל פעם השריטה הזאת היתה כואבת".

יעל: "כל שחקן בהבימה היה מתחלף איתו בשנייה. הוא לא תלוי באף אחד".

אני לא למדתי משחק. בדור שלי, בית צבי לא היה ממש העניין. בית הספר האמיתי היה הלהקות הצבאיות. ובעיניי - בית ספר מדהים. להתקבל ללהקה היה סיפור, למרות שלא עברנו את שבעת מדורי הגיהינום של האודישנים. אני רואה את התוכניות של הבן שלי (יואב צפיר, עורך "כוכב נולד" ו"הכוכב הבא"; י"נ), ואומר לעצמי, איזה מזל שאני לא בתקופה הזאת. לא הייתי עומד בזה פסיכולוגית. וגם לא הייתי מתקבל. אני מודה. בטח לא כזמר".

אתה מדבר איתו על זה?

"כן. זה מאוד אכזרי ולא הוגן. אני קצת נשברתי ב'כוכב נולד' בעונה של מארינה. אמרתי ליואב שמארינה נמצאת במקום כזה שלא יכול להיות שיש לה מתחרים בכלל. והיום גם רואים שצדקתי. אתה רואה את בועז מעודה, שזכה בעונה ההיא ויש לו קול של זמיר והכל טוב ויפה, אבל איפה הוא עכשיו? זה היה ברור לי, ויואב יודע את זה. ואתה יודע מה הוא עונה לי? 'מה אתה רוצה ממני, אבא, אתה רוצה להשפיע - תסמס!'"

כבר כמה שנים טובות שטוביה הוא להיט עצום בקרב הילדים. וזה לא טריוויאלי: האיש ממש המציא את עצמו מחדש. צריך לזכור שהילדים הללו לא מכירים את החיקויים הישנים שלו, לא גדלו על "הלהקה" או על "גבעת חלפון" ולא ראו את הביצוע שלו ב"עם אחד עם שיר אחד". הוא כובש אותם בזכות החן הילדותי שלו, ובלי עזרה מאף אחד.

מהיכן אדם שקרוב ל?70 (68 וקצת, ליתר דיוק) שואב את האנרגיה לצלם קלטות ילדים ולרוץ על במות ברחבי הארץ מול אולמות מלאים ילדים?

"זה הילד שנמצא בתוכי ולא גדל. זה התחיל טוב לפני 17 שנים, עם ההצגה 'ספר הג'ונגל' עם תום אבני. עד היום מסתכלים על ההפקה ההיא כהפקה מכוננת. במקצוע שלנו, יש לך בהצגה כמה אפשרויות: או שהביקורת אוהבת והקהל לא, או שהקהל אוהב והביקורת לא, או שגם הביקורת לא אוהבת וגם הקהל לא. מה שקרה כאן זה שגם הביקורת וגם הקהל אהבו".

איך נולד סבא טוביה?

"זה התחיל בקלטת ילדים ששמה 'פים פם פה' עם סופי צדקה. כשעשו את הקלטת השנייה, ניסו כנראה לחסוך ורצו אותי רק בהופעת אורח. זה העליב אותי ועיצבן אותי, וענינו בשלילה. חשבנו אז שבעצם, אחרי הקלטת הראשונה ואחרי 'ספר הג'ונגל' ותוכנית הטלוויזיה לכישרונות צעירים שעשיתי עם מיכל ינאי, 'בראבו', שהביקורות קטלו אבל הביאה רייטינג עצום - אנחנו בעצם יכולים גם לבד.

"נולדה גם הנכדה הראשונה שלנו מיה, והחלטנו על לקט לילדים. מישהו אז זרק את הרעיון של סבא שבא לבקר נכדה עם בגד מלא כיסים, ומכל כיס יוצאים לו שיר, משחק או הפעלה. הופענו בטלוויזיה אצל דודו טופז, ולמחרת נמכרו 20 אלף עותקים מהקלטת. האמת, מההצגות אנחנו חיים עד היום".

כילד, הוא היה משוגע על להקת "בצל ירוק". הלך לראות אותם שבע פעמים, ושילם על הכרטיס בכסף שהרוויח משיעורים פרטיים במתמטיקה. "הייתי יושב בשורה ראשונה ובולע את כל הכוכבים האלה, עד היום אני יכול לצטט לך שורות. האלילים שלי היו טופול, גבי עמרני, אורי זוהר, זהרירה חריפאי. לפני שלוש שנים שיחקתי עם גבי עמרני בהצגה בבאר שבע, והזכרתי לו שורות שהוא כבר מזמן שכח מ'בצל ירוק'".

ב?1963 התקבל ללהקת הנח"ל, שגידלה כוכבים דוגמת שלום חנוך, מנחם זילברמן ושולה חן. השתתף בשלוש התוכניות הראשונות של הלהקה, ומאז הוא על הבמות, כבר חמישים שנה.

"בתוכנית הראשונה, שביים יוסי בנאי, כל עשרת השירים היו שירים מקוריים של נעמי שמר. חמישה הפכו מייד לשלאגרים והגיעו למקומות הראשונים במצעדים: 'מחר', 'עוד לא אכלנו שום דבר', 'מטרייה בשניים' ('שנינו יחד תחת מטרייה אחת'), 'חפש אותי' ו'הטיול הגדול'.

"עד היום, בתוכניות העבריות בתחנות הרדיו משמיעים את הביצועים המקוריים שלנו, ואני שומע את הקול שלי במילת הסולו ששרתי. 103FM, שבת בבוקר - אלה השירים של יעל ושלי, ושל החברים שלנו שעדיין נפגשים ושרים - מני פאר, רבקה מיכאלי, אילי גורליצקי, ששי ויונה".

כמה מחבריו של טוביה עזבו אותנו בשנים האחרונות: פולי, דודו טופז, ספי ריבלין, מנחם זילברמן. והוא מתגעגע.

"את פולי אהבתי מאוד. נעשינו חברים טובים ב'גבעת חלפון'. ספי ואני היינו קולגות ב'ניקוי ראש', שיחקנו יחד בתיאטרון, ב'מחברות החשק', ובמופעי בידור.

"מנחם זילברמן היה איתי בלהקת הנח"ל. הוא היה מוכשר מאוד, ליצן מבטן ומלידה. הקדים את זמנו. אני זוכר שהיינו יחד בטירונות, והיתה אז משמעת מים, אבל מנחם לא דפק חשבון, שתה מהמימייה חופשי. המ"כ צרח עליו שתי דקות ברצף, ומנחם, כמו בסרט - נשפכים לו כל המים מהמימייה. כשהמ"כ גמר את הנאום, מנחם אמר לו: 'המ"כ, שאני אגיד לך מה?' ההוא ענה, 'נו?' ומנחם אמר: 'מה'. המ"כ נשפך מצחוק.

"דודו טופז היה חבר ילדות שלי. לימדתי אותו מתמטיקה כשהיינו בני 17, הכנתי אותו לבגרות. אני חושב שאם היה לידו מישהו - אישה, חברה או אפילו סתם חבר - לא היה קורה לו מה שקרה. הוא היה בחור משגע, מתוק. מאוד כאבתי את הסיפור שלו. הייתי גם בהלוויה. אין לי בעיה לראות את הצדדים הטובים שלו, וגם להרגיש כלפיו חמלה".

כולם כבר יודעים שבורקס בכמויות גדולות זה לא בריא, אבל בשנות השבעים טוביה השתתף ברבים מהסרטים שמשויכים לז'אנר - "סלומוניקו", "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "גבעת חלפון אינה עונה", "איזה יופי של צרות", "נישואין נוסח תל אביב" ו"האינסטלטור" - "בדרך כלל בתפקיד האשכנזי שדופקים אותו.

"לשחק בסרטי בורקס היה סוג של פחיתות כבוד, המבקרים קטלו, אבל הקהל נהר לבתי הקולנוע בהמוניו. לי לא היתה שום בעיה עם זה, ולא צריך לקחת כל דבר בכזאת רצינות. כילד הייתי משוגע על קולנוע, רציתי להיות שחקן קולנוע, ואולי בגלל זה הסכמתי לכל סרט שהוצע לי. כשהציעו לי לשחק בסרט עם הגששים, הרגשתי גאה. גם 'גבעת חלפון' נחשב אז לסרט בורקס וחטף חזק בביקורות, והיום זה לא רק סרט פולחן - בוא'נה, זה סרט טוב!

"זו היתה חוויה לעבוד עם אסי דיין בתור במאי. הוא נתן לי הוראת בימוי אחת: הוא אמר לי, 'אתה מפקד ביחידה צבאית וכל זה, חם לך, אתה תשחק כל הזמן אחד שמרוחה לו חתיכת חרא מתחת לאף'. זו היתה הוראת הבימוי היחידה שלו, וזה גאוני. אני לא בטוח שבהוליווד יש במאים כאלה.

"עבדתי עם המון במאים טובים - יוסי מילוא, יואל זילברג, עודד קוטלר, אמנון מסקין, הי קלוס, בועז דוידזון, עם הגדולים מכולם, שנחשבים לכוהנים של התיאטרון והקולנוע. אסי הוא ללא ספק גאון. בועז דוידזון במאי נפלא, שנתן תמיד הוראות בימוי נפלאות.

"ב'צ'רלי וחצי' וב'סנוקר' היינו קאסט פרוע - אצל יהודה ברקן וזאביק רווח המתיחות המשיכו גם מאחורי הקלעים, הם היו צעירים ושובבים, וזאביק ידוע כמתחן, הוא נורא אהב את זה. בועז שמר עלינו ולא נתן לנו להתפרע. שניהם היו כוכבים ענקיים. ליהודה יש את זה בדם, הוא בעיקר שחקן קולנוע, תראה איזה תפקיד נפלא הוא עושה ב'פלפלים צהובים'.
"לעבוד עם אנשים כאלה זה בית ספר, ולא חשבתי לרגע אחד לא להשתתף בסרטים האלה. בתוך עמי אני יושב, ואני מסתכל על כולם בגובה העיניים".

אתה עונה למבקרים?

"הפעם היחידה שהגבתי לביקורת היתה כשמישהו ב'הארץ' כתב על 'חתונה לבנה' של שלום משהו גועלי כמו 'שלום ולא להתראות'. אז כתבתי מכתב לעיתון: 'של נעליך מעל רגליך', והפסקתי את המינוי על העיתון עד עצם היום הזה.
"אני אוהב את שלום, ואני יודע שהוא אוהב אותי. הוא בא לערב של מין 'חיים שכאלה', שעשו לי בערוץ הראשון, שר לי את 'אהבת נעוריי' והקדיש את השיר לי וליעל, כשהיא ישבה לצידי. לא מזמן נפגשנו באקראי בשדה התעופה והתחבקנו כמו שני אחים שלא ראו אחד את השני המון שנים".

בעודנו מדברים, עולה לטאה ענקית על הקיר. טוביה אומר שלטאות מביאות מזל. הוא מבסוט עד הגג שאנחנו "בטבע".
"הרבה חברים שלי רוצים לחזור לגור בתל אביב, אבל אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל. אני כל כך מרוצה מהבית שלי, שאין מצב שאני זז מפה. היתרונות פה אינסופיים: אני גם נמצא 15 דקות מתל אביב, גם גר בטבע, שלא לדבר על זה שהטיל הראשון שייפול על תל אביב, זה על בית של 12 קומות".
את העיתון הוא קורא באינטרנט. הוא הולך לא מעט למשחקים של מכבי תל אביב בכדורגל עם הבנים יואב ויוני והנכד גיא, בנה של שלומית. כשהוא מפספס משחק חשוב, הוא מתעדכן באינטרנט, "מזיז לאט לאט את העכבר, כדי לא לראות שהם הפסידו".

חוץ מההופעות ומקלטות הילדים, הוא מעורב בשנים האחרונות "בתחום שהכי נותן לי סיפוק" - מוסיקה וקומפוזיציה. "מי שכותב לנו בשנים האחרונות את המוסיקה להצגות הילדים זה הבן שלי יוני, שמשלב גם את ההבנה שלו בהייטק עם זה שהוא מוסיקאי. יש לו סטארט?אפ ללימודי פסנתר באייפד.

"אני משתדל לא להפריע יותר מדי כדי שלא יהיו ריבים בגלל שאנחנו אבא ובן, אבל בזמן האחרון אני גם מוביל הלחנות תוך כדי שאני מזמזם את הרעיונות שלי - ואני לא יכול להסביר לך כמה אושר זה נותן לי. זה אולי האושר הכי גדול שאני חווה ביצירה. אחר כך אני הולך לאולפן, ומעורב בכל יצירת הפלייבקים. בגלל שבהצגות שלנו אין מלווה, אני חייב לבנות את הפלייבק לתלפיות.

"לא מזמן יצא לי להקליט באולפן קטע חסידי עם נגן קלרינט. כשהיה צריך לאלתר, אני זימזמתי בפה את הרעיונות המוסיקליים שלי והוא ניגן, וזה היה כיף גדול".

אחרי שחפרתי לטוביה בשכל כמעט שעתיים, ראיתי שהוא מתחיל לאבד סבלנות. יכול להיות שאלה היו השאלות הדביליות שלי, ואולי זה בגלל ששעת מנוחת הצהריים שלו התקרבה. ואז נפל לי האסימון: השעה 2 בצהריים, וטוביה רעב. ובאמת, הוא מזמין אותי לטעום מבישולי הצהריים שלו, אבל אני קצת מתבייש. גם כי תקעתי משהו לפני שהגעתי, וגם כי נראה לי קצת חצוף להיתקע אצל מישהו לארוחת צהריים רק בגלל שהוא עצמו רוצה לאכול.

אז הסתפקתי במנת סלמון בתנור, מעשה ידיו. כשירות לקוראיי הנאמנים אני מביא כאן סלמון במרינדה בנוסח טוביה צפיר - המנה שתהפוך אתכם לחקיינים מדופלמים.

מכינים מרינדה מ:
2 כפות חרדל
1 כף דבש או סילאן
2 כפות שמן זית
2 כפות רוטב סויה
1 כף טריאקי
1 כפית פפריקה מתוקה
1 כפית כמון
2 שיני שום כתושות
פלפל שחור גרוס
חצי כוס מים

מכניסים את כל החומרים לשייקר, משקשקים ושופכים על הדג, למשך הלילה.
בבוקר מכניסים לתנור לחום בינוני, לחצי שעה.
בתיאבון.

אם היית רהיט באיקאה, איזה רהיט היית?

"הצחקת אותי. כיסא נדנדה".

אם היית עיר, איזו עיר היית?

"דיסנילנד".

מה היית לוקח איתך לאי בודד?

"בלי שום ספק, 'החטא ועונשו' של דוסטויבסקי, 'חלון אחורי' של היצ'קוק, וצ'רלי צ?פלין - אני מעריץ ענק שלו" (עכשיו נצטרך להביא לטוביה לאי גם מכשיר די.וי.די וחשמל).

מה המאכל האהוב עליך?

"מרק עוף עם לוקשן".

לאן אתה הכי אוהב לנסוע לחופשה?

"ללונדון. היא עונה לי על כל הצרכים של חופשה. אוכל מעניין, מאתגר, מגוון ומפתיע, תיאטרון הכי משובח שאפשר ללמוד ממנו, טלוויזיה מצוינת שאני מאוד אוהב, הרבה יותר טובה מהאמריקנית. וזה עושה לי טוב. גם סרטים חדשים שרק יצאו אני נהנה לראות בלונדון".

למה אתה מתגעגע בארץ?

"לשירי ארץ ישראל. אבל אני גם אוהב מוסיקה של זמרים צעירים, אם היא מלודית".

מה פיסגת הקריירה שלך?

"הריקוד 'אגם הברבורים' עם רקדניות הבלט הישראלי, בתוכנית של דן שילון".

איזו הופעה הכי ריגשה אותך?

"לפני 15 שנים, יעל סידרה לי הופעה לפני תלמידי תיכון דרוזים בעין גב. המקום היחיד בקריירה שלי שבו איך שאני נכנס, הטייפ מנגן את נעימת 'עם אחד עם שיר אחד'. אני נכנס עם חליפה ועניבה, כמו שלמדתי מהגששים, והילדים האלה עם המורים קמים ומוחאים לי כפיים שלוש?ארבע דקות. לא יכולתי להמשיך, שמע. כבר אז חשבתי שאני זקן".

מה עוד היית רוצה לעשות ולא עשית?

"תפקידי אופי משמעותיים בקולנוע".

מה המשפט שאתה הכי שונא?

"היה נחמד".

מה גורם לך להירדם?

"פסוקו של יום".

עם איזה שיר היית רוצה להתעורר?

"It's a Wonderful World" של לואי ארמסטרונג.

מה תשמח לשמוע מאלוהים כשתגיע לגן עדן?

"טוביה, אתה יכול לחקות לי את השטן? הוא כל כך חסר המור".

מה אמרת לעצמך אתמול?

"ממחר אני מתחיל להתעמל. גם מחר אגיד את זה".

איך אתה אוהב לפנק את עצמך?

"עם חצי מנה פלאפל בקריית שמונה, מול היכל התרבות. נדמה לי שקוראים לו עמר".

ממי קיבלת השראה?

"בחו"ל - מצ'רלי צ'פלין.
בארץ - מפולי ז"ל".

עם מי היית רוצה להיפגש שכבר לא איתנו?

"הייתי שמח להיפגש עם בן?גוריון, עם פרופ' ליבוביץ' ועם אריק איינשטיין".