לחרדים נוח לחבק היום את הרצוג - מי יצחק אחרון?

(צפו: ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, נואם בכנסת)

המושב האבוד של הכנסת הגיע לסיומו בשבוע עמוס בפוליטיקה קטנה. בישיבת הסיעה הראשונה של יש עתיד במושב, אי שם בחודש אוקטובר, הבטיח יו"ר המפלגה יאיר לפיד לקדם במושב הנוכחי את חוקי ברית הזוגיות והתחבורה הציבורית בשבת. בפועל, התכתשה הקואליציה במשך חצי שנה תמימה בשלושה חוקים, והם אושרו בקריאה השנייה והשלישית, להוציא סעיפים אחדים, בנוסח דומה לזה שבו עברו בקריאה הראשונה. דיור? עוני ופערים חברתיים? יוקר מחיה ועמלות בנקים? כל אלה פינו את מקומם לאורך מושב שלם לשאלת אחוז החסימה וגיוס החרדים.

עוד בוואלה! חדשות:
בכיר בג'יהאד האיסלאמי: הושגה הפסקת אש עם ישראל
אלי כהן: "בית שמש תהיה עוד עיר חרדית בישראל"
אבו מאזן טוען: "דחלאן עזר לישראל לחסל את שחאדה"

כיאה לשבועות מסוג זה, כגודל הדיל גודל הפאתוס. מצד אחד, מאבק אופוזיציה נחוש בכסות של "מאבק להצלת הדמוקרטיה", שהתגלה בעיקר כברית החדשה בין יצחק הרצוג לאריה דרעי, שמסתכלים לעבר הקדנציה הבאה. מהצד השני חוק היסטורי לשוויון בנטל שלא יוצר שוויון אמיתי בנטל ורפורמה היסטורית במשילות לממשלה שאין לה בעיית משילות.

עם שוך הקרבות בין הקואליציה לאופוזיציה, קשה לומר מה ייצרב מהשבוע האחרון בזיכרון הציבורי. ההחלטה של האופוזיציה להחרים את הדיונים על שלושת החוקים הייתה אמנם גימיק ילדותי, אבל דווקא בשל כך היא העלתה את המתרחש בכנסת לראש סדר היום בימים האחרונים. באופן פרדוקסלי, דווקא ההחלטה להיעדר מעימות עם הקואליציה במליאת הכנסת ציירה את האופוזיציה כלוחמנית.

הרצוג יכול להיות מרוצה. השבוע הוא ביסס את עצמו כיו"ר האופוזיציה, כאשר הפגין יכולת תמרון מרשימה בין חרדים לערבים בדרך ליצירת חזית אחידה מול הקואליציה. על הדרך הוא גם סדק את הדימוי שלו כצנון מנומס, כאשר ניצל ביקור ממלכתי של ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, כדי לשאת נאום פוליטי נגד נתניהו, ליברמן ולפיד. קשה היה לפספס את חיבוק הדוב שהעניקו לו החרדים תמורת החלטתו להורות לחברי סיעתו, ובעקבות זאת יתר חברי האופוזיציה, להיעדר מההצבעה על חוק הגיוס. ביום שני אמר דרעי: "הלוואי שנזכה לראות את בוז'י בראשות הממשלה", ואתמול נכנסו החרדים והערבים, שנעדרו בזמן נאום ראש הממשלה, למליאת הכנסת בדיוק כשעלה לדוכן יו"ר האופוזיציה. "ליברמן ולפיד בלחץ כי הם יודעים שסוף סוף יש אלטרנטיבה", אמר הרצוג בנאומו. כל חברי האופוזיציה מחאו כפיים. חוץ מאחת – שלי יחימוביץ'.

החוק המסקרן ביותר שעבר השבוע הוא חוק הגיוס. העובדה שהאופוזיציה נעדרה לא מנעה מהקואליציה לפתוח במרתון נאומים טרחני מעל הדוכן. מיד כשאושר החוק, טפחה מירי רגב על כתפו של אלעזר שטרן ומלמלה: "זהו, יש לנו חוק שוויון בנטל, העיקר שבחורי ישיבות (ההסדר – ע"נ), ישרתו פחות". גם התנהלותו התמוהה של יוני שטבון מהבית היהודי בלטה אתמול בין ים ההתרחשויות. מי שעד שלשום התגאה בחוק בפוסטים בפייסבוק, הצביע בעדו בישיבת סיעה בשני, ובריאיון למעריב טען שהוא בעצמו "חורר" את החוק, החליט לפתע להתהפך. כל הניסיונות להבין מה הפחיד אותו כל כך שגרם לו להפוך את עמדתו ב-180 מעלות בתוך יממה נתקלו בחומת הקלישאות על "קרע בעם" ו"חקיקה אנטי-חרדית".
בקואליציה היו כאלה שעשו הכול כדי להגיע להצבעה. יפעת קריב מיש עתיד, למשל, נתקעה בפקק ונטשה את הרכב שלה בכביש 443. העוזר נשאר ברכב והיא דילגה למכוניתו של השר סילבן שלום, שבדיוק חצה את הפקק עם סירנות, כדי להגיע להצבעה.

בעבודה, מנגד, חיפשו בעיקר איפה לקבור את עצמם מרוב מבוכה. במושב הקודם, אז עמדה שלי יחימוביץ' בראשות המפלגה, הייתה עמדת הסיעה בעד החוק, ורוב חבריה נכנסו למליאה כדי לתמוך בו. אתמול הם הסתפקו בהודעה מגומגמת על כך שאילו היו נכנסים, היו מצביעים בעד. לפיד כמובן חגג על ההודעה ולעג להרצוג בשיחות סגורות, אבל האמת היא ששר האוצר לא השאיר ליו"ר העבודה יותר מדי ברירות. בדיוק כפי שנתניהו, אשר סירב לצרף את נפתלי בנט לממשלה, דחף אותו לברית עם לפיד, כך הרצוג, שלא הצליח להקים גוש חוסם עם לפיד ועם ציפי לבני, מצא עצמו בלית ברירה מחובק עם דרעי ועם ח"כ משה גפני.

עם זאת, כלל לא ברור כמה זמן האידיליה הזו תחזיק. האם חברי הכנסת יעקב ליצמן ומאיר פרוש יצטרפו להצעת החוק של הרצוג הקובעת שהדרת נשים תהיה עבירה פלילית? או אולי איתן כבל ועמר בר לב יצטרפו להצעת חוק חרדית חדשה לביטול חוק הגיוס? ובכלל, עד הבחירות הבאות יש זמן, ולא מן הנמנע שהרצוג עוד יצטער על החיבוק המוקדם עם החרדים.

עם הסרת המכשול של שלושת החוקים, תעבור המערכת הפוליטית לעסוק במרוץ לנשיאות, ולחוקים שאושרו השבוע הייתה השלכה ישירה על ההתמודדות. החלטתו היצירתית של ראובן ריבלין להיעדר מההצבעה על חוק המשילות בשל נסיעה לחו"ל חיסלה את מה שנשאר מיחסיו עם השר אביגדור ליברמן, ואילו החלטתו לתמוך בחוק הגיוס סיבכה אותו עם החרדים. גם בנימין בן אליעזר סיבך את עצמו, אבל לא רק עם ליברמן, אלא גם עם לפיד, כשאמר אתמול בערוץ 2 כי "מי שהיה שר ביטחון לא יכול להרשות לעצמו לא להרים יד בעד חוק הגיוס".

מי שנהנה מהבלאגן הזה הוא סילבן שלום, שצפוי להודיע בקרוב על הצטרפותו למרוץ. בסביבתו אפילו לא מנסים עוד להכחיש זאת, ואמרו אתמול "זה לא יקרה השבוע". אחד מחברי הכנסת של הליכוד אמר אתמול כי "סילבן אמר לי שהוא לא רק הולך להתמודד, אלא גם הולך לנצח". שלום, פוליטיקאי משופשף, לא מתעסק רק במה יקרה בסיבוב הראשון, אלא מוודא בשיחות עם חברי הכנסת מה יקרה בסיבוב השני, אם יגיע אליו מול כל אחד מהמועמדים האחרים. מי שעוד לא הרימה ידיים היא יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק, שקשה היה לפספס את המאמצים שעשתה אתמול כדי להסתחבק עם שרה נתניהו ביציע המכובדים בזמן ביקור קמרון. בטוח שאין לזה קשר ברצון של איציק לזכות בתמיכת ראש הממשלה.

למי שהיה זקוק לעוד הוכחה עד כמה נחוץ יו"ר קבוע לוועדת החוץ והביטחון, הגיע סבב ההסלמה הנוכחי בדרום וחשף שוב עד כמה הכנסת לא רלוונטית בתהליך קבלת ההחלטות במדינה. די סמלי שבשבוע שבו מאשרת הכנסת חוק שיהפוך אותה לחלשה עוד יותר מול הממשלה, פורץ סבב הסלמה שאפילו הכנסת מקבלת עליו עדכון ביטחוני מינימלי. נתניהו ממשיך להתעלם בהפגנתיות מהצורך לאפשר פיקוח פרלמנטרי על מערכת הביטחון, ולאיש מחברי הקואליציה לא בוער לדפוק על השולחן ולדרוש ממנו להחליט.

בכלל, מדובר בכנסת מיוחדת. רק בכנסת ה-19 מכנס יו"ר הכנסת את ראשי סיעות האופוזיציה ודורש מהם להודיע מראש איך הם מתכוונים להתנהג בזמן ביקור של מנהיג זר, ואילו יו"ר הקואליציה מחתים את ראשי הסיעות שלו על מסמך שבו הם מצהירים מראש איך יצביעו על חוק שיגיע למליאה. קצת מייתר את הקטע של פרלמנט.

הרבה גבות הורמו בכינוס האופוזיציה האלטרנטיבי, כאשר בזמן רצף נאומים שתקפו את לפיד במילים קשות, נכנסה לאולם חברת סיעתו, רות קלדרון, וישבה שעה ארוכה באולם כדי להקשיב לדוברים. גם היא באה לשנות.