שתי נשים שונות ומסר אחד מציגה לנו מגילת אסתר: בחברה שבה כללי המשחק נקבעים על ידי גברים, לאישה יש תפקיד אם תפעל לפיו היא תצליח ואם לא, תיענש.
סיפור המגילה דרך עיניהן של ושתי ואסתר, דמויות הפוכות במהותן ובהתנהגותן, הוא סיפור על השפלת נשים, על הפיכתן לרכוש וצמצומן לכדי אובייקט מיני שנועד לשעשע ולבדר את הגברים, ובפרט את החזקים והעשירים שבהם. שתי הנשים הללו בחרו להתמודד עם כללי העולם הגברי שלתוכו הן נולדו בדרכים שונות האחת במרד והשנייה בהסכמה. זה סיפור שלמרבה הצער הוא עדיין רלוונטי היום.
הסיפור מתחיל בוושתי, אשר מסרבת להיענות לדרישת המלך לבוא ולהופיע כבידור זול בפני חבריו השיכורים במשתה. היא אישה עצמאית ומאתגרת, שמצליחה לגלות סרבנות אידיאולוגית ופמיניסטית בתוך עולם שנשלט באופן מוחלט על ידי גברים. אבל בעולם הזה, הסרבנות לא משתלמת. תוך פחות מ-20 פסוקים תפקידה של ושתי במגילה מסתיים, והגברים, שפוחדים שהתנהגותה תשפיע על נשות הממלכה "כ??י-י?צ?א ד?ב?ר-ה?מ??ל?כ??ה ע?ל-כ??ל-ה?נ??ש??ים, ל?ה?ב?זו?ת ב??ע?ל?יה?ן ב??ע?ינ?יה?ן" (אסתר א, פסוק יז) ותאיים על שלטון הפטריארכיה, דואגים לסילוקה.
את מקומה של ושתי תופסת אסתר, "ר?עו?ת?ה? ה?ט?ו?ב?ה מ?מ??נ??ה" (אסתר א, פסוק יט). במה היא טובה יותר? כנראה בכך שהיא בוחרת להתמודד עם כללי המשחק הגבריים באופן ההפוך לחלוטין היא פועלת לפיהם. אסתר נכנסת להרמון ולארמון כנועה וממושמעת, ומקפידה לציית להוראות הגברים הסובבים אותה. גם בשלב מאוחר יותר, כאשר היא נדרשת לפעול למען עמה, היא עושה זאת בלי לחרוג מהתפקידים הנשיים שהוטלו עליה, ומשתמשת ביופייה ומיניותה, בדמעות ובשפה של ביטול עצמי ("א?ם-מ?צ?את?י ח?ן ב??ע?ינ?י ה?מ??ל?ך?, ו?א?ם-ע?ל-ה?מ??ל?ך? טו?ב", אסתר ה, פסוק ח) כדי להשיג את מטרותיה.
חוק בן 3,000 שנים שחל גם היום
בעולם המגילה השיטה של אסתר הצליחה, וההגמוניה הגברית לא הופרעה. היום, אלפיים ומשהו שנים מאוחר יותר, הרטוריקה שוויונית הרבה יותר, אבל כללי המשחק הם במקרים רבים אותם כללים. גם היום קיימים מנגנונים של אפליה, גלויים וסמויים, שנשלטים על ידי גברים - מנגנונים שמושפעים מהדת, מהשירות הצבאי ומהמשפחה, שיוצרים מציאות לא שוויונית ועיוורון מגדרי ביחס לצרכיהן של נשים.
נשים שהצליחו לשבור את "תקרת הזכוכית", ולפרוץ למוקדי הכוח, מאמצות לעצמן דימוי של נשים מודרניות, עצמאיות מבחינה כלכלית, חופשיות להחליט כל החלטה הנוגעת לגופן ולעצמיותן. אבל הדימוי הזה אינו תואם את הדיוקן הציבורי של מרבית הנשים בישראל, שממשיכות "להיות אסתר" ולמלא את תפקידיהן המסורתיים בחברה.
לשמחתי, זכיתי להיות במקום שממנו אפשר לשנות את כללי המשחק. בשנים האחרונות הצלחנו, באמצעות קבוצה קטנה של חברות כנסת ושל ארגוני נשים שלא מסתפקת בלבקר את המציאות החברתית והמשפטית הקיימת, אלא מנסה להשפיע על שינוייה גם באמצעות חקיקה, לשנות ולקדם את מציאות חייהן של נשים, את הנורמות הנוהגות ואת הערכים שהחברה מאמצת לעצמה. חוקקנו עשרות חוקים שמיטיבים עם נשים, שמגדילים את ייצוגן במוקדי קבלת ההחלטות, נותנים להן כלים לעצמאות אישית וכלכלית, ומגנים עליהן מפני אלימות מינית ואלימות בכלל.
עשינו הרבה, אבל נשאר עוד המון לעשות. החקיקה בישראל עדיין מפלה נשים ומשמרת את עליונותם הכלכלית והפוליטית של הגברים. החקיקה בנושאי נישואין וגירושין עדיין מתבססת על החוק הדתי שישראל אימצה בשנת 1953, שהותווה לפני כ-3,000 שנה על בסיס תפיסות של כפייה דתית וקיפוח נשים, ולפיו נשים הן קניין של בעליהן. החקיקה עדיין מתייחסת לנשים שאינן עובדות כאל "עקרות בית" ומעניקה להן זכויות סוציאליות פחותות משל גברים שנסיבות חייהם זהות לחלוטין. החקיקה עדיין מסרבת להכיר בהטרדה מינית במקום העבודה כפגיעה שיש לתת לה פיצוי מיוחד על פי חוק ועדיין אינה עושה די כדי להעניק לנשים שסבלו מאלימות בבתיהן את הכלים לצאת מהבית ולפתוח דף חדש ועצמאי.
בכנסות האחרונות, הצלחנו לחוקק חוקים שמשנים את מעמדן של נשים במרחב הציבורי ובתפקידי מפתח ומרחיקים אותנו צעד נוסף מהמסרים השוביניסטיים, האלימים והפטריאכליים של מגילת אסתר. גם בכנסת הזאת אני מתכוונת להמשיך ולפעול למען המשימה החשובה הזאת - למחוק את כתמי האפליה מספר החוקים הישראלי, ולשנות את כללי המשחק.
הכותבת היא חברת כנסת וראשת מרצ
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il