שם טוב והנוסחה שלא נדונה

ויקטור שם טוב, האיש החכם ונעים ההליכות הזה, אשר כיהן כחבר כנסת וכשר ושבסוף השבוע הלך לעולמו, ייזכר בגלל נוסחה שהציע ואשר כלל לא נדונה בשום ממשלה, עד אשר לא היה בה עוד צורך. זה היה בעקבות מלחמת יום הכיפורים; השמאל הגיע למסקנה שמוכרחים לעשות שלום, ושהשליטה בשטחים שכבשנו במלחמת ששת הימים לא העניקה לנו את חגורת הביטחון שעליה דיברה הנהגת המדינה. הימין הגיע למסקנה ההפוכה: אם שילמנו מחיר דמים גבוה כל כך, כאשר השטחים בידינו, ויתור עליהם יהיה טעות נוראה.

שני שרים בממשלתה קצרת הימים של גולדה מאיר לאחר המלחמה - שר הבריאות ממפ"ם, ויקטור שם טוב, ושר התחבורה מן העבודה, אהרן יריב - הציעו הצעה "מהפכנית" וביקשו להעלות אותה לדיון: "ישראל תהיה נכונה לשאת ולתת עם כל גורם פלסטיני, אשר יכיר במדינת ישראל ובהחלטה 242 ויסתייג מפעולות טרור וחבלה".

זה נשמע אז ככפירה בעיקר. הממשלה לא אהבה לקרוא היסטוריה ולא למדה כי סכסוכים הסתיימו, במקרים רבים, לאחר שמי שכונו "טרוריסטים" הפכו לסתם יריבים. אש"ף נחשב למשהו טוטאלי, שאין לו מטרה מדינית אלא מטרה הרסנית בלבד. גולדה, שעדיין לא הצליחה לגלות את קיומו של עם פלסטיני, לא העלתה בדעתה לדון בהצעתם של שני השרים הסוררים, וכשהמשמרת הצעירה במפלגת העבודה ביקשה לאמץ את נוסחתם, היא גונתה בחריפות. ה"חכם האולטימטיבי", ישראל גלילי, שכיהן כשר בלי תיק ואשר נשאל על אודות הנוסחה, ענה כי זה ממש כמו לשאול מה היה קורה אילו לסבתא היו גלגלים, וכל המדינה התגלגלה מצחוק.

כשניסו את מזלם בממשלת רבין, באביב 1974, התברר לשניים עד מהרה כי רק חמישה שרים יתמכו בנוסחה שלהם. הם אפילו לא ביקשו להעלותה על סדר היום הממשלתי. במצעי המערך של השנים הבאות לא היה זכר לנוסחה זו, אבל כולם דיברו עליה, בזכותה או בגנותה. כאשר נבחר מנחם בגין לראשות הממשלה, הוא הכריז כי אש"ף אינו אש"ף אלא אמ"ף - ארגון מרצחים פלסטיני, ולכן אין שום תנאי שיהפוך אותו לבר שיח. ב?1985 עבר בכנסת חוק שאסר כל מגע עם חברי אש"ף, גם שלא בהקשר המדיני.

בנובמבר 1988 מימש אש"ף, במועצה הלאומית שלו, את תנאי יריב?שם טוב. בישראל היתה אז ממשלת אחדות לאומית בראשות יצחק שמיר, וגם הוא וגם ממלא מקומו, שמעון פרס, דחו על הסף את החלטת אש"ף כמס שפתיים שאין מאחוריה דבר. רק ב?1993 בוטל חוק המפגשים, אף כי ממשלת רבין הבהירה למחוקקים שאין בדעתה לנהל מו"מ עם אש"ף. יום למחרת ביטול החוק החלו השיחות באוסלו, והשאר - היסטוריה.

יגאל אלון, אשר הציע ביוני 1967, את "תוכנית אלון", לא העז להביא אותה להצבעה בממשלה, אבל קבע את תוואי ההתנחלויות. משה דיין, אשר הציע ב?1972 את הנסיגה החד?צדדית מן התעלה, לא העז להביא זאת בממשלה, אבל שש שנים אחר כך היה ממובילי הנסיגה המלאה מסיני. ויקטור שם טוב השפיע על המהלך המדיני בנוסחה שלא הביא להצבעה בממשלה, הרבה יותר ממי שהביאו נוסחאות ריקות מתוכן שאושרו ולא התממשו מעולם.