האיראנים כבר התרגלו. מפעם לפעם הם משגרים משלוחי נשק גדולים לבעלי בריתם - בלבנון, בסוריה, בעזה, בעיראק ובמדינות נוספות, המועברים בדרכי היבשה, האוויר והים. ומפעם לפעם, כשאמצעי הלחימה נועדים לפגוע בישראל, וכאשר קהילת המודיעין משיגה במועד מידע מדויק על המשלוחים - צה"ל פוגע בהם. הפגיעה נעשית באמצעות תפיסת אוניית נשק, בים סוף או בים התיכון, או בתקיפה מהאוויר של שיירת נשק - בדרך כלל בלבנון, בסוריה או בסודאן.
למרות הצלחותיה של ישראל האיראנים ממשיכים בניסיונותיהם לשגר את אמצעי הלחימה - אולי משום שהיו להם גם הצלחות בהברחות הנשק, כשאלה לא אותרו. העובדה היא שלמרות סיכולי ההברחות, מאגרי הנשק של חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי גדלים בהתמדה, וחלק חשוב מהם הגיע מאיראן.
לאיראן יש סיבות חשובות לספק אמצעי לחימה לבעלי בריתה ולשלוחיה, ובייחוד לארגוני טרור. שימוש בטרור נגד יריבים הוא מרכיב חשוב בתפיסת הביטחון של איראן, משום שהוא מסייע בידיה להרתיעם. מסיבה זו, מאז 1984 הממשל האמריקני מגדיר את איראן כמדינה המעורבת ביותר בעולם בטרור. סיוע לארגוני טרור משרת את עניינה של איראן להשפיע על הסביבה המזרח?תיכונית - בלבנון, בעיראק ובזירה הפלשתינית. סיוע לארגונים הפועלים נגד ישראל משרת את מטרתה של איראן להתיש את ישראל באמצעות המאבק המזוין ומציב את ארגוני הטרור - ובעיקר את חיזבאללה, הקשור בטבורו לאיראן - בחזית ההיערכות האיראנית נגד ישראל. השימוש בטרור הוא אמצעי זול מבחינתה של איראן: היא מעולם לא נענשה במידה ממשית על מעורבותה בטרור, ואת המחיר משלמים שלוחיה.
כיצד תכננו להבריח הטילים לרצועה?
שיגורה של ספינת הנשק KLOS C משתלב בגישה האיראנית. הספינה נועדה להעביר את אמצעי הלחימה לרצועת עזה דרך סודאן. סודאן היא יעד מועדף לצורך זה, כתחנת מעבר שממנה יועבר הנשק למצרים, ומשם דרך סיני לרצועת עזה. היחסים בין איראן לסודאן היו קרובים זה שנים, ואיראן סיפקה לסודאן סיוע צבאי וכלכלי. לא ברור למי נועד הנשק - לחמאס, שיחסיו עם איראן הצטננו מאז 2012 עקב קרבתו של הארגון לאחים המוסלמים, ששלטו אז במצרים, והסתייגותו מהמעורבות האיראנית בסוריה; או לג'יהאד האיסלאמי, שהוא הארגון הפלשתיני המקורב ביותר לאיראן. ואולי הנשק היה מיועד לשני הארגונים.
בכל מקרה, העברת הנשק לרצועה נעשתה קשה ובעייתית יותר. המשטר הנוכחי במצרים משקיע מאמצים גדולים כדי לחזק את שליטתו בסיני ולחסום את נתיבי ההברחות והמנהרות מסיני לרצועה. המשטר המצרי גם רואה בחמאס איום ואויב, לכן לא ברור כיצד תיכננו האיראנים להבריח את הטילים המסורבלים לתוך הרצועה.
חשיפת המשלוח מתרחשת בעיתוי מביך לאיראן - העושה מאמץ לשפר את מעמדה הבינלאומי ולזכות בדימוי חיובי ומתון כדי להגיע להסכם עם ממשלות המערב בסוגיית הגרעין, שיסיר מעל איראן את הסנקציות הכלכליות. ייצוא נשק גם נאסר על איראן במפורש בהחלטת מועצת הביטחון מ?2007. זו הסיבה לכך שאיראן מיהרה להכחיש כל קשר למשלוח הנשק. אבל מותר להניח שהנזק התדמיתי לאיראן יהיה נמוך. מעורבותה בטרור מוכרת בעולם זה שנים, ותפיסת הספינה לא תתרום לכך הרבה. ומאחר שגם לממשלות המערב יש עניין רב בהשגת הסכם סופי בסוגיית הגרעין - לא צפוי שהפרשה תעצור את השיחות בסוגיה. גם מיקוד תשומת הלב הבינלאומית בעימות בין רוסיה לאוקראינה יאפיל על משלוח הנשק.
תפיסת הספינה היא בבחינת מכה לאיראן, שהשקיעה מאמצים ומשאבים בארגון המשלוח ובהסוואתו. לאיראן יש כבר חשבון מתארך עם ישראל - עקב הפגיעות הקודמות במשלוחי הנשק, הריגת המדענים האיראנים, החדרת הווירוס למערכת המחשבים האיראנית והריגת המפקד הצבאי של חיזבאללה, עימאד מורנייה. צריך להביא אפוא בחשבון שאיראן תבקש לפרוע חשבון זה - ייתכן באמצעות חיזבאללה.
הכותב הוא חבר המכון למחקרי ביטחון לאומי