אף שידוע כי בשנים האחרונות חלה עלייה בשילוב נשים ביחידות הקרביות בצה"ל, בשקט בשקט ומתחת לרדאר החברתי, נסק לו לממדים מרשימים גם שיעור הנשים שהשתלבו בשירות המילואים. מנתונים שנמסרו מענף תכנון כוח אדם מילואים בצה"ל עולה כי ב-2013 44% מהנשים ששירתו בשירות סדיר המשיכו גם לשירות מילואים. זאת לעומת 15% בלבד ב-2006.
"כשאני מסתכל על הגרפים אני רואה שמשנת 2000 יש גידול באלפים בהיקף המצבות והנשים שמשרתות במערך המילואים", הסביר סא"ל אופיר קבילו, ראש ענף תכנון כוח אדם מילואים בצה"ל. "הגידול הזה נמשך, וכמי שעוסק בתכנון לקראת 2015-16, אני מעריך שהמגמה הזאת תימשך. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שבסדיר יותר נשים משתלבות במקצועות קריטיים ומשמעותיים, כמו מערכי התקשוב והקצונה, ויש הלימה בין מה שקורה בסדיר לבין מה שקורה במילואים".
לרגל יום האישה הבינלאומי שחל השבוע, שלוש נשות מילואים, כל אחת מהן היא בגיל שונה, במצב משפחתי שונה וחיה בסביבה חברתית שונה, מספרות כיצד שירות המילואים משתלב בהרמוניה עם אורח חייה של האישה האזרחית הממוצעת בישראל של שנת 2014: סרן במיל' ברקת שמאי, סטודנטית למשפטים בת 26 ממושב ירקונה שבשרון, המשמשת מפקדת סוללה (תפקיד מקביל למ"פ) בחיל התותחנים ומקריבה לפחות 30 ימי מילואים בשנה; סרן במיל' ע', בת 30 וסטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה, המתגוררת בעיר במרכז הארץ, משמשת נווטת קרב בחיל האוויר ותורמת יום בשבוע (52 ימים בשנה) לשירות מילואים; ואל"מ במיל' נירה שפק, בת 47 מקיבוץ כפר עזה, נשואה ואם לשלושה ילדים המשמשת כמפקדת נפת נגב מערבי באוגדת עזה ותורמת לפחות 80 ימים בשנה לטובת שירות המילואים.
"הדילמות הקשות יותר עולות כשיש מבצע בגזרה שלי", אומרת אל"מ במיל' שפק. "כשאת יודעת שיורים על כפר עזה והילד שלך בבית. במצב טבעי הייתי רצה לילד שלי לראות אם הכול בסדר, אם הוא רגוע ולא נכנס ללחץ, אבל במצב חירום אני לא יכולה להרשות לעצמי לעצור את הכול ולהגיד רגע, אני צריכה להתקשר עכשיו הביתה". לדבריה, כדי להתמודד עם הדילמות האלה ארגנו במשפחתה מנגנוני חיפוי מסודרים למצבים כאלה. "בעלי יודע לשלוח מסרון ולהגיד אם הכול בסדר. במצבים כאלה אני מרגישה שאני כאילו עוברת לאוטומט. עד שהמסרון מגיע אליי, אני לא מתעסקת עם זה ומפתחת מנגנון הגנה נפשי שאומר 'הכול בסדר, לי זה לא יקרה, אז בואי נתקדם הלאה'".
סרן במיל' ע' וסרן במיל' שמאי עדיין לא נאלצו להתמודד עם הדילמה שבין האימהות לבין הדרישות התובעניות של המשרתים במילואים. "אני אמורה לעשות מילואים בדיוק כמו הגברים, כלומר עד גיל 40 ככל הנראה", אומרת סרן שמאי. "אני לא יודעת להגיד מה יהיה כשאקים משפחה, אבל אני מכירה את החבר'ה שאני משרתת איתם במילואים כבר מהסדיר, אז זה סוג של משפחה. יש שם התחשבות ורגישות גדולה לצרכים של הפרט, אז אני מאמינה שכשנגיע לגשר נחצה אותו. אני לא מודאגת".
גם כשע' מסתכלת על הדברים מנקודת המבט שהיא רגילה אליה מבט של מעוף הציפור היא רואה איך בעתיד החברה תאפשר לאימהות רבות יותר לשרת במילואים. "אימהות היא לא על הפרק מבחינתי כרגע, אבל אני מסתכלת על נשים אחרות שילדו ורואה איך הן חזרו אחר כך לחיים רגילים", אומרת ע'. "אני גם חושבת שבימים אלה אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך שבו נוצר 'אבא חדש'. האבות של היום הרבה יותר מעורבים בחיי הילדים שלהם, לא רק מבחינה רגשית אלא גם מבחינה פרקטית. הם מוציאים את הילדים שלהם מהגן ומבלים יותר עם הילדים שלהם, כך שאני מאמינה שגם בהיבט הפרקטי, היום זה שונה מכפי שזה היה לפני 60 שנה. חוץ מזה, אני רואה איך חבר'ה מהטייסת מביאים איתם למילואים את הילדים שלהם. אני רואה את זה ואומרת 'מגניב, גם הילדים שלי יבואי אתי כשאעשה מילואים בטייסת'".
למרות האופטימיות שמשדרות המילואימניקיות הצעירות, הנתונים של צה"ל מראים שלפחות כיום שיעור המשרתות במילואים הולך וקטן ככל שהנשים מתבגרות. "הגיל הממוצע במצבת שלנו הוא 25", אומר סא"ל קבילו. "אנחנו מודעים לזה שבסביבות גילי 27-28 יש יותר נטייה לבקש להתפטר משירות מילואים על רקע הקמת משפחה. מצבת המילואים לגילי 26-30 עומדת נכון להיום על ממוצע של 42%, אבל אף שבגילי 32-35 אנחנו עומדים כבר על 20% מהמצבת, אנחנו עדיין חושבים שמדובר בנתון יפה בהתחשב בתהליך של התפתחות המשפחה".
יחד עם זאת, מגמת העלייה בהיקף הנשים הממשיכות משירות סדיר לשירות מילואים החלה רק לפני שנים בודדות, וקשה עדיין לשפוט מה יהיו ההשלכות של המגמות החדשות הללו בעתיד. העלייה החדה בשיעור הנשים שעוברות מסדיר למילואים החלה במקביל לפתיחת יותר ויותר שערים בפני נשים שביקשו להשתלב ביחידות קרביות. מדובר ביחידות שזקוקות בצורה נרחבת יותר לשירות מילואים ללא הבדל בין המינים. כך למשל, סרן ע' לא הייתה החניכה הראשונה ובוודאי לא האחרונה בקורס טייס של חיל האוויר. אבל אם היא הייתה מתגייסת לפני העתירה שהגישה לבג"ץ אליס מילר ב-1995 בדרישה לפתוח את קורסי הטייס גם לנשים, היא בוודאי לא הייתה יכולה להשתלב בקורס.
גם אם סרן שמאי בת ה-26 בלבד הייתה מתגייסת עשר שנים קודם לכן, ספק אם היא הייתה יכולה להשתלב ולהתקדם כלוחמת בחיל התותחנים. כשהייתה בת 14, היא הצטרפה לפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה, המייעדת את בוגריה לתפקידי פיקוד ביחידות השדה. רק שנה קודם לכן פתחה הפנימייה לראשונה את שעריה לבנות, אחרי שנים ארוכות שבהן היא יועדה לבנים בלבד. "אני הבוגרת הרביעית שסיימה את הלימודים בפנימייה. לפניי סיימו עוד שלוש בנות שהלכו לשרת ביחידה הקרבית קרקל. עד אז לא היו בכלל בנות בפנימייה", מספרת שמאי. סרן ע' מוסיפה שהעובדה שהיא לא משרתת עם גברים בלבד מסייעת לה בשילוב בטייסת, שבעבר נתפסה כשטח המיועד לגברים בלבד. "אני מאוד אוהבת לראות שיש עוד ועוד נשים שנכנסות לתפקידי צוות אוויר", מסבירה ע'. "לי באופן אישי זה נעים לדעת שיש איתי עוד נשים בצוות. יש לי שיח מאוד קרוב ופתוח עם גברים מהטייסת שלי, אבל אפילו רק הנוכחות של הנשים במקום הופכת אותי לפחות חריגה".
לא מן הנמנע כי האווירה החדשה שנוצרת בשטח תיטמע ותשפיע בעתיד על שיעור הגיוס למילואים בקרב נשים מבוגרות יותר. "יש לי קצינה מצוינת שנכנסה להריון. היא אמרה לי 'אני עוזבת את היחידה כי אני בהריון'. אמרתי לה שגם אני חליתי במחלה הזאת, וגם מתאוששים ממנה אמנם לא עם אותו משקל. ואמרתי אז בואי נוציא אותך מהתפקיד שלך, נשאיר אותך ביחידה כשהילד יגדל נחזיר אותך ליחידה", מספרת אל"מ שפק על הניסיון שלה לעזור לשיפור המגמה. "אני חושבת שצריך להגדיל את מערך המילואים בהיבט של אורך הזמן שנשים נשארות. אני חושבת שנשים, גם בגילאי ארבעים, צריכות לעשות מילואים. הצבא ייראה אחרת אם יותר אזרחים יעשו מילואים והנשים צריכות להיות שם, נקודה".
את חושבת שזה יעשה צבא טוב יותר אם יהיו בו יותר נשות מילואים?
"ברור שזה טוב לצבא, גם מבחינת גיוון החשיבה הצבאית בנקודות מבט נשיות. אומרים שנשים יודעות לעשות שני דברים במקביל. יש לנשים יכולות שאין לגברים, כמו שיש חולשות שאין. אבל זה מה שיפה בזה אז מגיעים להרמוניה".
(עדכון ראשון: 20:45)