ציונות במקום בריונות

בחוברת המונומנטלית של הרצל "מדינת היהודים" מביע המחבר חשש מתגובתם של יהודי צרפת לרעיון החדש?ישן שלו: להעביר את היהודים מאירופה למדינה משלהם, מחוץ לאירופה. הוא חושש פן יאמרו המתבוללים כי הצעתו רק מחזקת את האנטישמיות המעוניינת בדיוק באותה מטרה, וכי היא תקשה עליהם להתבולל כהלכה.

וכך הוא כותב: "אם יבואו אפוא יהודי צרפת, כולם או מקצתם, למחות על תוכנית זאת, מפני שכבר 'התבוללו', הרי תשובתי פשוטה: כל העניין כולו אינו נוגע להם. הם הנם צרפתים, 'איזראליטים', מצוין! ואילו זה, עניין פנימי הוא של היהודים. על כל פנים, התנועה להקמת מדינה, שאני מציע, לא תזיק לצרפתים 'האיזראליטים', כשם שלא תזיק ל'מתבוללים' משאר ארצות. להפך, היא תועיל להם גם תועיל!... יכול יוכלו להתבולל בשלווה, משום שהאנטישמיות הנוכחית תידום לנצח".

ממרחק השנים קל לנו לומר כי האיש שהעלה טיעונים מוצדקים רבים, ואשר אילו מימש את תוכניתו בראשית המאה ה?20, היה אפשר להציל את יהודי אירופה, טעה מאוד בחושבו כי הסתלקות רוב יהודי אירופה תנקה אותה מאנטישמיות. בהמשך הדברים הוא מייחס את האנטישמיות של סוף המאה ה?19 לתחרות בין הפרולטריון היהודי לפרולטריון הלא יהודי, הנוהר לערים עם המהפכה התעשייתית, וטוען כי העברתם של הפועלים היהודים מאירופה תשחרר את העילית המתבוללת מעולה של האנטישמיות.

שנאת היהודים היא חלק מקסנופוביה, שהיא מחלה אנושית אוניברסלית, אבל התעצמותה במאה ה?19 (ולא מקרה הוא שהמילה עצמה הומצאה רק ב?1879) נובעת מהצלחת היהודים והידמותם לגויים, ולא רק מפני החשש מן הזר והמוזר: זה היה, במידה רבה, חשש מן הזר הנקלט ההופך לחלק מן החברה הכללית, היוצא מן הגטו ומתמודד על מקום באוניברסיטה ועל משרות יוקרתיות, השואף להשתלב במערכת קבלת ההחלטות.

הציונות של הרצל, אשר מומשה באופן משמעותי רק לאחר שהסוסים הרצחניים כבר ברחו מן האורוות, יודעת להציל יהודים מן האנטישמיות, אבל אין לה שום יכולת לעקור את האנטישמיות עצמה. היהודים הנותרים במקומותיהם, הן אלו שמתבוללים באופן אקטיבי והן אלו שזה קורה להם באופן פסיבי, חשופים לאנטישמיות בין שאחיהם עולים לישראל, ובין שלא.

נזכרתי בקטע הזה מ"מדינת היהודים" כאשר צפיתי בכתבה על "הליגה להגנה יהודית", ארגונו של כהנא, אשר חודש בצרפת על רקע התחזקות האנטישמיות שם. בראיון עם אחד מראשיו, הוא אמר כך (ואיני מצטט במדויק): "אתם רק שמעתם על תופעות של אנטישמיות באירופה, אבל אנחנו נתקלים בהן יום?יום, שומעים הערות מעליבות, נזהרים שלא להחצין מגן דוד או סימנים יהודיים אחרים, והחלטנו לא לשתוק".

הוא סיפר כי הוא מנהל את האלימות הנגדית ממטה קטן בישראל, משום שאינו יכול לשוב לצרפת, אבל ליבו, כמובן, שם. הוא היה רוצה לשוב לשם, לצרפת, כדי להצטרף לשורות הכהניסטים האחרים ולחבוט באנטישמים הצרפתים, כדי להרתיעם ככל האפשר.

התגובה האינסטינקטיבית שלי היתה לזנוח את השלווה הסטואית של ארץ ישראל, לרכוש כרטיס לפריז ולהצטרף שם אל אחיי הלוחמים למען חירותם ונגד האנטישמים המנוולים. אבל מייד חזרתי בי. מה באמת חושבת חבורת הצעירים הזו? שקבוצה אשר התאמנה באמנויות לחימה תקים בפאריס ובערי צרפת האחרות את "קיר הברזל" המפורסם של זאב ז'בוטינסקי, ותרתיע את הוונדלים מלפגוע ביהודים ובמה ששייך להם? שהבריונים היהודים יעקרו מאירופה את האנטישמיות? איפה זה קרה בפעם האחרונה?

לאנשים פרטיים קשה להבין מדוע יש מי ששונאים אותם, ואיך זה בכלל יכול להיות. זה נכון גם לגבי קולקטיבים: כל כך הרבה שנים אנחנו שוברים את ראשינו בניסיון הפתטי להבין מדוע שונאים יהודים, ואיך אפשר לעקור את השנאה הזו. כיום אנחנו יכולים לרשום לעצמנו כישלון מוחלט בניסיון להסביר זאת, והצלחה מרשימה ביכולת להקים מסגרת ריבונית שאין בה אנטישמיות (לא שהמסגרת הזו נקייה משנאת זרים ואף מהתנכלות להם, ובכך אנו מוכיחים את האוניברסליות של הקסנופוביה).

זו הצלחה ענקית, עוצרת נשימה וחסרת תקדים היסטורי. הליגה להגנה מסוגלת להכות פה ושם, ואפילו להרתיע פה ושם, אך בגדול כל שהיא מסוגלת לעשות הוא לקיים כמה קרבות רחוב עם הבריונים האנטישמים, ולמלא כמה לבבות בגאווה על שאין היהודים משלימים עם כל פגיעה בהם, וגם הם מסוגלים להכות בחזרה. ומה אז? האנטישמיות תישאר על כנה, ואולי אף תגבר, כי הרי מעגל הנקמה אין לו סוף. הרצל לא הצליח למגר את האנטישמיות בעזרת הציונות, והבריונים לא יצליחו למגר אותה באמצעות הבריונות.

במקום לנסות להכחיד את האנטישמיות, צריך להתרחק ממנה אל מקום שבו מחכים ליהודים ומעניקים להם אזרחות ומסייעים בקליטתם. העתיד היהודי אינו טמון בכמה קבוצות עם הרבה אדרנלין וטסטוסטרון. את אנרגיית הנעורים שלהם עדיף לצעירים הללו להשקיע בבניית המדינה היהודית, להתגייס לצבא ולהיות חלק מכוח המגן הריבוני והמאורגן.

אמנם מספרם של העולים מצרפת גבוה ממספרם של המגיעים ממדינות אחרות, ובכל זאת מדובר באלפים בודדים מדי שנה. מדובר בקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה, ולנוכח התגברות שנאת היהודים שם, המספר יכול להיות גבוה הרבה יותר. חלקם מבקרים כאן, חלקם קונים כאן בית שני, אבל רק בשוליים נמצאים כאלה המוכנים לארוז את חפציהם ולעלות לישראל.

המאמץ הלאומי צריך להתמקד בהפיכת העלייה לישראל לדרך של רבים, ולשם כך יש להציע ליהודי צרפת, שחייהם נוחים יחסית, נחיתה רכה בישראל. במקום לשחק שם משחקי "חסמבה" ולחשוב שאפשר להביא את השינוי באמצעות קטטות עם שונאי יהודים, נכון יהיה להם לקרוא את "מדינת היהודים" של הרצל, ולנסות להבין את מה שהבין הוא לפני 120 שנה, וגם את מה שלא הבין: שהאנטישמיות לא תעניק הנחות גם למתבוללים.